וטוב עט״ז. הב״ח אוסר להניח בגובה הרבה הן כלי חמץ בפסח הן כלי פסח בשאר ימות השנה הו כלי עכו״ם הממושכנים מטעם ל״פ כמו נר שבת כבסי׳ רע״ה והט״ז פוסק כוותיה בכלי חמץ בפסח דאף איסור דרבנן ל״פ אבל כלי פסח בשאר ימות השנה בגובה הרבה דהוי גזירה רחוקה שמא ישכח וישמש חמץ ושמא בפסח ישמש מצה דאי נמי כך נט״ל רוב מתירין בסימן תמ״ז ס״י כולי האי לא מחמירין בלא פלוג וכלי עכו״ם משמע דמודה להב״ח דאסור בגובה הרבה והוא הדין כלי פסח באין גובה נמי אסור. ועמ״א לדידיה כלי עכו״ם יש להתיר בפשיטות דיעבד שרי ומ״מ המחמיר גם בזה תע״ב (עיין באר היטב ד׳ וצ״ע) ועח״י ז׳ וא״ר א׳ להחזיק המנהג לשום כלי חמץ בפסח בגובה יע״ש ומנר שבת ד״ת א״ר. ועסי׳ ער״ה נר שעוה התיר בט״ז ב׳ ומ״א ג׳ דאוסר מטעם די״א כיבוי כו׳ יע״ש ועפר״ח א׳. ובח״י ו׳ להמחבר בתמ״ז דנט״ל שרי למה מצניען הא כל מילי דשרי דיעבד לא גזר שמא ישכח ושמא חמץ לא בדיל כו׳ וי״ל שמא ישמש דבר חריף בארש״ט בפסח וכדומה דלא מהני נט״ל ולפ״ז כלי פסח נמי וצ״ע. ומ״מ הרא״ש בתשובה כלל י״ד סימן א׳ החמיר מטעם דלא בדיל ובאמת צ״ע מ״ש הב״י על הטור דהם ד״ע בתשובה מבואר כן ועח״י. וא״כ כלי עכו״ם דבדיל שרי. ודע דתקנה לסגור בחדר זה כה״ג או חמץ עכו״ם משא״כ חמצו בביטול גמור פשיטא דלא וכר״י ור״ל אסור ועסי׳ תמ״א ס״ה ור״ן ר״פ ותוס׳ ד״ה אור כתבו לר״ל או אף לר״י דלמא לחפש בחורין ועמ״ש בחידושינו ואי״ה שם יבואר. עש״ך י״ד קכ״א אות ט״ו בשם או״ה והח״י אות ב׳ הביאו בקצת ומשמע שם אם קנה בשוק כלי חרס חדשים א״צ לספק שמא שימש עכו״ם בו ואם קנה בביתו ומסופק צריך שבירה וכלי מתכות יגעיל או ילבן כפי תשמישו אם רק ספק. והנה כלי מתכות שפיר ולא אמרינן ספק דרבנן אב״י לקולא כה״ג משא״כ כלי חרס קשה וי״ל שמא ישמש חריף ועסי׳ קכ״ב בש״ך אות יו״ד יע״ש:

אבל עט״ז הרא״ש פכ״ש למ״ד ב׳ וכ״ה בטור ותיקן בזה כי אמר שם דוקא אם הסיק בפנים אבל לכבשן שהשלהבת מכל צד לא פקעי ואיך אמר בתנורים שלנו לא דלמא פקעי כיון שהשלהבת מכל צד לא פקעי ועיין פרישה לכן פירש הט״ז ז״ל דבכבשן נמי אם משהה הרבה לפעמים פקעי אלא דדי בשעה מועטת מתלבן היטב ובשעה מועטת לא פקעי בשלהבת עולה מכל צד משא״כ בתנור צריך שהייה בתוכו וחייס ומוציא מיד דלמא פקעי וא״ש ויהיה פירוש כיון שמכניס להיסק גדול כזה ודאי לא חייס דלמא פקעי כי בשעה מועטת ודאי לא פקעי בשלהבת מכל צד ודי בשעה מועטת אבל הב״ח ז״ל פירש כיון שמכניס להיסק גדול אי פקעי מיד פקעי ואפקורי מפקיר ליה יע״ש ואי״ה במ״א ד׳ יבואר עוד:

ואם נתן כ״ח בתנור ונתלבן שיהא ניצוצות נתזין ועבר ובישל בפסח במזיד אסור מידי דהוי בישל בכלי שאב״י במזיד בשאר איסורין ובשוגג י״ל דשרי. ואם נפל נוקשה כמו קרטין בתמ״ז סי״ב לקדירה אין מהני הגעלה ול״ד לי״ד סימן קי״ג סי״ו בש״ע כ״ח מגעילו ג״פ שאין עיקר בד״ת נוקשה י״ל הוי עיקר בד״ת סייג אטו חמץ גמור או כיון די״א נוקשה ד״ת תו הוי עיקר בד״ת. ואלו היה היתר אף בפר״ח למ״א תמ״ו ה׳ אלא שאינו וכאמור:

ועיין בי״ד עט״ז ועט״ז י״ד צ״א ולקמן סכ״ב אות יו״ד וי״א כלי הצריך ליבון אם הגעיל ושימש ברותח אסור דיעבד ואי״ה באות ח׳ יבואר בזה:

ואם עט״ז עמ״א ד׳ בלבנים השרופים דוקא ליבון ולבנה שנתייבשה בחמה דין כלי אדמה (ומותר בהגעלה) אבל הסיקו בחוץ אף דיעבד אסור כפי תשמישו הכשירו שבולע חמץ בפנים אף שהיסקו תמיד בחוץ וכ״ה בגמרא ולבוש בוכיא היסקו בחוץ ואסור בוי״ו וכלי מתכות דוקא מילא גחלים בפנים הא בחוץ אף שתשמישו תמיד כך ונתלבן עד שיהא ניצוצות נתזין אסור דיעבד וכ״ה בטור ועיין לקמן סעיף וה״ה מתכות שדי בהגעלה אם תחב ליורה עד שפתו ואחר כך אותו המקצת ולא באו המים בפנים אף דיעבד אסור:

אם עירו שכר חם על כלי חרס בחוץ שנבלעו בו כ״ק והחזיר לתנור שלנו אף אם נאמר כפי משמעות הגמרא פסחים למ״ד ב׳ דכה״ג לא מאיס שבקל נפלט כ״ק ועמ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר מ״מ צ״ע דיעבד בהזיד אם לאסור התבשיל בפסח ולכתחלה כבר כתב הא״ר אות ג׳ בשם או״ה דלא נהיגין אף בחזרת כבשונות ומיהו דיעבד או שעת הדחק רשאי על ידי כבשונות אם אין לו כלים אחרים:

סכינים עט״ז פסחים למ״ד ב׳ וי״ל בשאר איסורים די בהגעלה אף לפעמים צולין בסכין ע״ג אש הולכין אחר רוב תשמישן ונט״ל כה״ג שרי משא״כ פסח שאל אי נט״ל מותר או אסור אמר לדידי החמיר חדתי כבסי׳ תמ״ז ס״י ולקמן ס״ו ואי״ה שם יבואר. ובפיוט סכינן לארוחים לסעודה ומ״ש דראוי לחוש היכא דאפשר עמ״א ה׳ דאין תקנה אף היכא דלא אפשר וכן כל שיש גומות בלהב אין תקנה בהגעלה ודיעבד אף אם הגעיל כלי שיש גומא וא״א לנקר עא״ר אות יו״ד אף דיעבד אסור בלא ליבון ודלא כא״י ך׳ וכ״ה הלכה ומה״ט כל כלים שיש להם בליטות ואוגנים וסדקים או בדיל ישן כטעלי״ר הנקחים מעכו״ם והם מחותכים בסכין כמה בקעים וא״א לנקר הגומות היטב מבלי שישאר שם חלודה וממש אין תקנה בהגעלה. וסכין שקתא שלו א״א לנקות והגעיל וחתך תבשיל בלהב אין נאסר ועי״ד קכ״א ס״ו:

כתב הנ״ץ אות א׳ סכין מתכת הלהב והקתא ושימשו גם בקתא ברותחין ואח״כ הכניסו הקתא בעץ לא מהני הגעלה זה אמת ויציב כמו טלאי בסי״ג ועס״ב בוכיא ודיעבד אם תחב בלהב בפסח ע״י הגעלה צ״ע עמ״א אות כ״ד דמתכת חם מקצתו אין חם כולו להפליט מצד הב׳ אף שימש בכולו תחלה ברותחין ובי״ד קכ״א בש״ך אות י״ו לכאורה לא משמע כן הא שימש תחלה אצל האש ממש ועתה שימש בלהב אצל האש ממש אף שליבן אחר כך הלהב וקתא היה בטינא אין בידו להתיר עש״ך שם וצ״ע ואי״ה במ״א ס״ד יבואר עוד. עיין אות י״ג מדין סכינים בקרן וכדומה אין להגעיל ואי״ה באות ו׳ יבואר קצת דיני טבילת כלי בסכינים וכדומה:

או יאמר אמר רבינא לרב אשי דוקא סכינא דפסחא כי באיסור פשוט ליבון ומבשר לחלב הגעלה רק פסח אי מיקרי היתרא בלע או איסורא ואי״ה באות ח׳ יבואר בזה ועתוס׳ פסחים ל׳ ב׳ ד״ה והלכתא:

והוי יודע כ״ר אף בהוסר מאש כמ״ש המחבר וראיה מאלפס שהעבירן מרותחין עב״י והיינו לסכין שרוב תשמישו בלחם חם שהוסר מאש וחתיכה המונח בטעלי״ר למ״ד אין הולכין בתר רוב תשמישו צריך לתחוב בכ״ר על האש ומים מעלין רתיחות כבסי׳ תל״ב ס״א ואי״ה במ״א כאן אות ו׳ וז׳ יבואר בזה. ואמנם דבר שבלע ע״י אש דבעי ליבון כל שהוסר מאש תו אין לו דין ליבון ומש״ה כתב המ״א באות ו׳ שתוחב לפאנקוכן בעודו חם ומהרי״ו בה״פ שולחן צריך הגעלה דוקא ואי״ה יבואר במ״א אות ל״ח ועי״ד צ״ב ס״ז בהג״ה העמידו קדירה חמה על חלב נשפך בצונן אסורה הקדירה ותבשיל מותר צ״ע מהאלפס שהעבירו מרותחין משמע אף שהניח במקום קר וי״ל גם למ״ד גוש אוסר בכ״ש צ״ע ההיא דינא וא״כ אותם סכינים שחותכין בהם לחם חם בהוסר מאש די בהגעלה הא בעודו בתנור אף שגרוף וקטום התנור מיקרי ע״י אור ועמ״ש אי״ה במ״א אות כ״א מזה. ועח״י אות י״ד מ״ש עמ״ש הע״ש דסכינים יש עוד קולא היינו בסכין קטן:

כל עט״ז הרא״ש בפסחים למ״ד ב׳ ועב״י ובלבוש דלא יפלי״ט דחלודה מפסיק ואסמכיה אקרא כו׳ בפ׳ מדין. משמע כמו טלאי בסי״ג דמפסיק כו׳ ולפ״ז אם העביר חלודה ונקה יפה ולא שימש עוד בו והעלה חלודה אפ״ה צריך שנית להעביר חלודה ולהט״ז משמע ליה דמועיל הגעלה ול״ד לטלאי כי מי הגעלה פועלים תוך חלודה ועפרוריות רק הטעם משום בעין שאין מועיל ומלת הלכך יפרש הואיל והטעם מבעין אם יש גומות בסכין שא״א לנקות הבעין אף בלא חלודה כו׳ ומזה סיוע לדבריו ז״ל וברושם שחור שהעביר בעין אין חשש דאל״כ לאשמעינן זה רבותא טפי ומיהו ליבון במקום החלודה לבד די וא״צ יותר כבאות ז׳ וכמ״ש בהג״ה ס״ה ועא״ר ט׳ ופשוט הוא דאם רוצה ללבן כך רשאי אלא מיירי שהיה רוצה להעביר וח״א אז עצהי״ט ילבן. ומש״ה לבוש אסמכוה די״ל אך מטבילה דלא ליהוי חציצה עי״ד ק״ך סי״ג ומסברא דאין פועל הגעלה בעין. (עת״י מטיח מניהון לא גולמיא ולא פשוטים א״י דגולמי כ״מ טהורים א״צ הזאה ופשוטיהן טמאים וצ״ע כעת):

ולענין טבילה עי״ד ק״ך סי״ג צריך להעביר חלודה אפילו כלים חדשים שלא שימש כלל העכו״ם בו. ומיעוט שאין מקפיד שרי. והנה שטופל העלציר ורעדלי״ך לט״ז טבילה בלא ברכה ולש״ך א״צ טבילה שם ק״ך אות ז׳ וי״א. בלעכי״ן שמניחין מצות עליהם אף לש״ך טבילה דחזי לתשמיש מאכל ממש רחיים פלפלים טבילה בברכה שם ס״ז ורחיים קאוו״ע לש״ך טבילה בלא ברכה דצריך בישול רי״ב אייזי״ן שעוש״ה עכו״ם הכל טבילה בברכה שמפררין לחם וקרין וריב אייזין שקונה ישראל מעכו״ם בלעכין ומנקבן וכלי מדות באופן זה צ״ע ועי״ד ק״ך סעיף י׳ בהג״ה ובב״י נפח ישראל קנה מתכות מעכו״ם ועשה כלי א״צ טבילה דומיא דמדין בעינן התם אין שם העכו״ם עליו כלל מעיקרא נסכא ועתה כלי משא״כ בלע״ך רק ישראל מנקבו ועושה מדה י״ל טבילה בלא ברכה ופשיטא לי אם קנה ישראל בלע״ך מעכו״ם ויחדו כך לטעלי״ר וכדומה דצריך טבילה ואף בברכה אפשר דלא נשתנה שם עכו״ם. מחבת שחיפן עכו״ם בדיל הרא״ם ז״ל ח״א מ״ג דצריך טבילה ופר״ח שם חולק עליו ושם כתבנו בכ״י דטובל בלא ברכה:

קטן אין לו נאמנות עי״ד ק״ך בט״ז י״ד כלי מתכות ד״ת ובסי׳ תל״ז כתבתי שצ״ע דאף זכוכית דרבנן כבסי׳ קל״ז ס״ג בהג״ה חזקת איסור עמ״א ח׳. ומיהו בזכוכית כל שהגיע ליב״ש א״צ לבדוק אחר ב״ש ומתכות י״ל דצריך לידע שהוא גדול עיין סי׳ קצ״ט במ״א ז׳ ונ״ה ז׳ וצ״ע. ודיני טבילת כלים הרבה ואי״ה בתנ״ו אבאר עוד. עיין סוף ה׳ מגילה לשון מורק ושוטף במים:

וצריך עט״ז ועפר״ח כאן לכתחלה ישופם אף בליבון כדעת הרשב״א ז״ל בי״ד קכ״א ואי״ה במ״א יבואר עוד:

כגון עט״ז. לא זכיתי להבין דבריו הקדושים על בורי׳ מתמ״ז ס״ד דאין חוזר וניער אף משש עד הלילה דאסור מ״ה אפ״ה בטל בס׳ ואין חוזר וניער. ואי ממ״ש באות ה׳ דיכול להוסיף הואיל ועדיין היתר אלמא היתרא בלע קשה באמת מנלן זאת. וראשונה יש לומר דקשיא ליה דסבר שפוד היינו שצולין בשר ממלח שלא נבדק וקשיא ליה דכבר נתבטל בס׳ קודם פסח א״כ למשהו עכ״פ סגי הגעלה לכתחלה כמ״ש בסכ״ז בשפו״ד גם זה צ״ע מנלן זה דאימא לכתחלה צריך ליבון אף למשהו בשפוד. ואי דחימום השפוד הוי כהגעלה דאל״כ אמאי מותר בשכ״ז שלא נגע החמץ בשפוד גופא ואין מבטלין בלע בכלי וכמ״ש המ״א באות ד׳ ונ״א א״כ ל״ל טעמא דנתבטלו קודם פסח ועב״י ובדק הבית סוף הסי׳ ומ״א אות נ״א. ואפשר כוונתו דכאן מיירי שפוד שצלה חמץ בעין מיירי דאי בבשר ממלח שלא נבדק בשפוד סובר דלא היה מחמיר המחבר ללבן משום זה דהוי משהו אף לכתחלה אין לצלות בשפוד זה כבסעיף כ״ז די״א דחוזר וניער וכמשמעות הלבוש שם (נהי דהתבשיל מותר אבל לצלות לכתחלה אח״כ לא) מ״מ משהו שנבלע ע״י מוהל הבשר הוי כמחבת בסי״א הואיל ויש מעט שמן ה״ה כאן ע״י מוהל די בהגעלה וע״כ פירש דמיירי חמץ בעין ומחבת הטעם דיש מעט שמן שרי בהגעלה עמ״א אות כ״א וכ״ב ומ״ש מתנ״ב דהיתרא בלע שם יש טעמים אחרים ועח״י אות כ״ב וכ״ה. ומ״ש על הר״ב דיש מקילין עמ״א אות י״א בשם או״ה. ומ״ש הר״ב ונוהגין הקשה הט״ז דודאי אין כאן מחלוקת וכ״ע מודים דדבר דדי בהגעלה די בליבון קל ודבר הצריך ליבון צריך שיהא ניצוצות נתזין (או שיסיר קליפה עליונה עט״ז כ״ד) וצ״ע אם ליבון קל שורף הבעין וא״צ להעביר חלודה א״ד כשיש חלודה צריך ליבון ניצוצות כה״ג עיין אות ז׳ והעולם מניחין רק גחלת במקום החלודה וצ״ע:

אלא עט״ז הכלל כתשמישו כך הכשירו שימש ע״י עירוי צריך עירוי שלא נפסק הקילוח שימש בכ״ר על אור צריך שיגעיל בתוך יורה גדולה ומעלה רתיחות דוקא כבסי׳ תל״ב אות ג׳ ושימש בכ״ר לאחר שהוסר מאש די דיעבד בכך שישים לתוך כ״ר כזה ביס״ב ועפר״ח ולכתחלה נוהגין הכל ביורה ע״ג אש ומעלה רתיחות ואבעבועות מ״ש הלבוש עירוי צריך ג״פ תמהו הע״ש וא״ז דדי בעירוי מכ״ר שלא נפסק הקילוח פ״א וכן הלכה ואולי ט״ס הוא שם:

והוי יודע דהכלל כפי תשמישן כך הכשירן וכפסק המחבר דכ״ש די בכ״ש ובב״ח בס״ח הביא בשם רבינו שמואל מצ״ל שטא״ט למ״ד כ״ש מבליע הגעלה אין מועיל בכ״ש אלא מכ״ר והפר״ח בס״ה כתב שא״י מניין לו זה. וער״מ פ״ה מחו״מ הכ״ג וברי״ף כתב כיוצא בהן משמע כ״ש צריך עירוי ועמ״א ג׳ והר״ש מצ״ל שטא״ט סובר ספק הוא אי עירוי ככ״ר ובעינן כ״ר וצ״ע. והא ודאי כלי שני וכלי שלישי אין בליעתן ופליטתן שוה. וגם טעלי״ר שמניחין גוש עליהם למאן דמחמיר עי״ד צ״ד ומ״א תמ״ז ט״ו אין מהני הגעלה ע״י עירוי ג״כ כי מים מתקררין וגוש בכלי שני דינו ככ״ר וצריך הגעלה מדינא דיהא מכ״ר:

כבוש מעת לעת איסור בכלי או חמץ שכר למאן דאסר דמבליע ומפליט בכולו ואף בכלי מתכות וכדבעינן למימר לקמן בסוף הסימן אי״ה מ״מ אם הגעילו בכ״ר שהוסר מאש די בכך אע״פ שאין מעלה רתיחות ועיין סכ״א וי״ד בש״ך קל״ה אות ל״ג אבל ע״י עירוי אוסר אף דיעבד דעירוי ספק הוא אם מבשל כדי קליפה או לאו ולחומר״א לא לקולא הלכך אף כלי שנאסר ע״י מליחה מחמץ דאין מבליע בכלי כ״א כ״ק אין מועיל הגעלה ע״י עירוי ועמ״ש בפריי לי״ד צ״ח בזה. ומ״מ האי ספק עירוי אין לעשות ממנו ספק לקולא עד״מ אם ספק אם עירוי אוסר בו וכדומה ולומר שמא לא עירוי ושמא אין מבשל ולא מבליע כלל לא. וראיה מי״ד סימן ס״ח וע״ב ועירוי בדם אוסר ודם שבשלו דרבנן אלמא לא הוי ספק. וגם בלא״ה מוכח מכמה דוכתין כן:

אם כלי בלוע מאיסור ע״י עירוי והגעיל בכלי שני ובישל בו התבשיל שרי בלא הפסד מרובה דלמאי ניחוש לה אי למ״ש הט״ז בי״ד ק״ה אות ד׳ דר״ש י״ל באין ה״מ בכ״ש דמבליע הא נגעל בכ״ש ואי מטעם עירוי הא עירוי מבשל רק כ״ק ויש בתבשיל ששים נגד קליפת הכלי לבד בקערה שרחבה עש״ך י״ד ס״ב אות ד׳ משא״כ בפסח בלא ה״מ יש לאסור עמ״א תס״ז אות ל״ג וכן הלכה ואף בה״מ יש לאסור וצ״ע:

עיין בי״ד צ״ב בט״ז אות למ״ד אם תוחב כלי ליורה על האש ומעלה רתיחות ומוציא הכלי משם אין להגעיל מזה הכלי על כלי ראשון דהיינו אם שימש בכלי ראשון שהוסר מאש ויס״ב חמץ דדי בהגעלה מכ״ר אע״פ שאין מעלה רתיחות או כלי ע״י כבוש דסגי מכ״ר שאין מעלה רתיחות אבל לשאוב בכלי קר מתוך כ״ר אע״פ ששוהה בתוך כ״ר על האש ומעלה תוך כלי זה רתיחות כשהוציא לחומרא לא הוי ככ״ר ממש שהוחם דפנותיו ע״י אור ממש:

אם שפכו בארש״ט חמץ חזק הרבה ע״י עירוי לקערה י״ל דינו ככ״ר כמ״ש הש״ך בי״ד ס״ט אות ל״ח בשם אפי רביבי דחום כ״ש וחריף מבליע ומבשל בכולו וא״כ צריך קערות מדינא הגעלה בכ״ר ממש כאמור דלפעמים מערין עליהם בארש״ט עמ״א תמ״ז אות ד׳ ואי״ה בסוף הסימן אבאר עוד:

והוא עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ו. וכלי שתוחבין אותו לכלי אחר ושואבין בו שכר וכדומה אף מבחוץ צריך לנקות ולשופן יפה ולטבילה פשיטא דמכל צד שצריך לשופן ועמ״א אות נ׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

להגעיל עט״ז משמע חומרא בעלמא ובא״ר אות ח״י דיעבד סומכין אדיעה א׳ ועפר״ח החמיר ובשם הרמ״ע מפאנ״ו ז״ל באם שימש תוך מעל״ע בכ״ר או ע״י אש צריך ליבון ובא״י יש שמיקל ועיין ע״ש כ״כ. וקערות דסגי בכ״ר אף לפעמים כופין על המחבת ובסי״א יש מחמירין במחבת וכן המנהג מ״מ כולי האי לא מחמירין בקערות ועמ״א למ״ד ואי״ה שם יבואר וי״ל הבליעה שבהן פ״א מכ״ר או ע״י אש להיכן הלך בשלמא המחבר בתמ״ז ס״י דנט״ל בפסח שרי א״ש דהולכין בתר רוב תשמיש ופ״א תו אב״י וכה״ג ל״ג אטו קדירה ב״י דהולכין אחר רוב תשמישו וגם ע״ז קשה קצת דנט״ל דיעבד שרי לא לכתחילה ועיין ע״ז בכלי מדין לא אסרה תורה אלא ב״י ולמ״ד אין מבטלין איסור ד״ת קשה הא נט״ל מטעם ביטול ורק דיעבד שרי י״ל בכמה גוונים אבל להר״ב דמחמיר בתמ״ז נט״ל ומשהו ואף דיעבד אוסרין המאכל ואף בה״מ וכן נוהגין מורי הוראות (לבד למכור שיש לצדד כמ״ש בת״ן במ״א י״ב) א״כ ראוי להגעיל מדינא קערות בכ״ר עכ״פ ודיעבד צ״ע. וכלי שתייה דמתיר הר״ב דיעבד בשטיפה דלא מצוי כלל ולא חיישינן שמא בחמין ומדלא הגיה הר״ב בקערות דיעבד בעירוי ש״מ דיש להחמיר. וראיתי יש אופין בקערות בדיל עוגות בתנור גרוף ומגעילין בפסח אמרתי שאין תקנה שצריך ליבון ובדיל ניתך אמרו דבר חדש הוא והנה מבואר במ״א כ״א ומה לי אגנות או קערות וכי תימא אגנות אופין תמיד וקערות רוב תשמיש עירוי מ״מ לכתחלה ודאי ואף דיעבד והא ודאי תנור גרוף תשמישו ע״י אור הוי ואי״ה במ״א שם יבואר. ואם נתערב קערה זו בשאר י״ל דלא הוי דשיל״מ דא״א בליבון בטל הוא ובתמ״ז אות מ׳ במ״א כתבנו מזה:

עוד יש לחקור כי מניחין בקערות קרעפלי״ך וכדומה מכ״ר וגם על הטעלי״ר ובי״ד צ״ד בגוש יש מחמירין וא״כ אף טעלי״ר יש להגעיל בכ״ר דוקא ומיהו אף שאין מעלה רתיחות והוסר מאש משא״כ קערה לפעמים על האש בעינן על האש ומעלה רתיחות:

ויעביר עט״ז ועמ״א אות ח״י דלא הוי ככ״ר ממש אבן מלובן ועא״ר אות ז׳ וכ״ב ואי״ה במ״א יבואר בזה מדין האבן:

דכפות עט״ז ובתמים דעים סימן ל״ה מאן דלא חייס יכול להגעיל ואין הלכה כן כמו כלי חרס ס״א לתנור דלא מהני וכ״כ ז״ל ודיעבד אי הגעיל דבר שאסור ושימש בו מזיד צ״ע דהוי כשימש מזיד בקדירה שאב״י וכמבטל איסור דרבנן ועמ״ש בפריי לי״ד. פערי״ל מוט״ר קשה הוא ומותר להגעיל א״ז י״א בשם מי״ט יע״ש בא״ר אות כ״ג ומ״ש כפות מקרן כו׳ ובס״ח בהג״ה כלי עצם צריכין הגעלה ומשמע דמותרין דקשים הם עיין כה״ג בזה דקרן חייס ועצם קשה הוא:

קודם עט״ז ושם בט״ז ובמ״א א׳ יבואר אי״ה דמכמה טעמים שרי הא נ״ט בר נ״ט לחודיה י״א חמץ שמו עליו יע״ש:

סלים עט״ז דלא מהני הגעלה וצריך לקנות חדשים ועיין סעיף י״ח בכלים שודאי שימש חמץ לא מהני הגעלה ושם אם הניח דבר חם אפשר אף דיעבד אסור כי מסתמא יש חמץ משהו בנקבים ואי״ה שם יבואר וכאן בספק לכתחלה צריך לקנות חדשים ודיעבד אף בלא הגעלה אם מלח בישינים אין לאסור מספק לאחזוקי שמא יש שם חמץ ועמ״א כ׳ ואם מלח ונמצא חמץ משהו בנקבים עסי׳ תס״ז סי״ד ושם יבואר אי״ה ועח״י ל״ז. ובאמת גם כוונת הט״ז דלכתחלה בספק יש להחמיר ולקנות חדשים ודיעבד שרי משא״כ בסלים לקמן אף דיעבד צ״ע:

מחבת עט״ז ועמ״א כ״א דחמץ מקרי איסורא בלע כבסעיף ד׳ בט״ז ח׳ ומ״א י״א דלענין זה חמץ מקרי איסורא בלע ומחבת מותר דיש שומן והוי כמים ול״ד לאסכלה שמושחין בשומן דטיחה מועטת היא כמ״ש הרשב״א ז״ל בתה״א קכ״ה א׳ משא״כ מחבת אע״פ שנתייבש עדין יש הרבה שומן ועיין עולת שבת אות ד׳ הביאו וכל שכן אגנות וקערות שמושחין מעט ונתייבש לגמרי דבעי ליבון עמ״א כ״א:

אמר הכותב יש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם בעזה״י. פשיטא לי דע״י אור היינו בלי אמצעי הא ע״י אמצעי הן מים או שאר משקין שמן וכדומה מהני הגעלה עמ״א כ״א ומ״ש הש״ך בי״ד קכ״א ח׳ בשם הרמ״ע מפאנ״ו ז״ל דהפרש בין מחבת של עכו״ם רוב תשמישו ע״י שמן ושל ישראל ע״י מים היינו דשמן שורף ומתייבש והוי ע״י אור משא״כ מים והולכין בתר רוב תשמישו ועפר״ח כאן. והנה אם צלה עכו״ם בשר נבילה בקדירה צ״ק י״ל דבעי ליבון כי קודם שמפליט שומן בלע מגוף ועוד דגם השומן בלי אמצעי הוי וכן אם התיכו ביורה חלב צריך ליבון ומ״ש הב״י דלא חלקו חכמים בין יורה שמתיכין חלב י״ל בה״א כ״כ הא באמת במחבת הטעם דיש שמן משא״כ חלב בלי אמצעי. גם מ״ש הש״ך בי״ד שם מבשר לחלב צריך ליבון בלי אמצעי יש לעיין אם מחלב לבשר הוי ג״כ בלי אמצעי דאף דחלב משקה הוא מ״מ מי הגעלה אין פועלין אלא כשנבלע האיסור ע״י אמצעי יהיה מים או שאר משקין הא גוף האיסור יהיה מים כמים הניסכין לפני עכו״ם או חלב לבשר תו אין הגעלה פועלים בו ואף לדידן דחנ״נ ונעשה המים גוף האיסור אין הנאסר יותר מהאוסר ולא החמירו מדרבנן כ״כ ולפ״ז כלי שבשלו בו דם אף דם שבשלו דרבנן מכל מקום ודאי אף בדרבנן צריך ליבון וזה שלא ע״י אמצעי וכלי מדין דצותה התורה להגעיל כמ״ש רש״י ז״ל פרשת מטות קדירות בהגעלה שפוד בליבון ולא חשו לשמא שימש העכו״ם יי״נ ודאי בקדרה ויין לנזיר כמ״ש התוס׳ בפסחים. ובת״י לביסיא קדרתא ואסכלהא לנורא (לביסיא יראה אלפסין) אפשר לאו בחדא גוונא הא בהגעלה והא בליבון ואפשר מספק לא חשו לזה גם שומן אני מסופק אי הוי כמשקה או אוכל והמ״א אות כ״א מה לי שומן או מים יבואר אי״ה שם. סוף דבר אני מסופק אם ע״י אור דבעי ליבון הוא דוקא בלי שום משקה הא עם משקה אף שהמשקה אוסר תו פועלים מי הגעלה א״ד דוקא כל שנבלע איסור בעין בלי אמצעי יהיה מים תו אין מי הגעלה פועלים וכנראה במ״ש הש״ך שם במחבת חלב בעי ליבון ולומר דבלע חמאה זה דוחק גם אם כן שומן ודאי עכ״פ ליבון בשומן טריפה וכ״ש חלב וה״ה חלב טריפה ושל עכו״ם כה״ג אם בשלו בקדירה האם נאמר דבעי ליבון במתכות ולא סגי בהגעלה וצ״ע טובא:

שוב ראיתי דמשמע כל שבלע מים או שאר משקין אף שהם גוף האיסור שרי בהגעלה ועסי׳ תנ״ב בהגעלה בשאר משקין וחלב ושומן י״ל דהוי תשמישו ע״י אור ובי״ד קכ״א בש״ך ח׳ דוקא מחבת חלב טיגון בחמאת וגבינה צריך ליבון כו׳ ואף רב אשי מסיק בע״ז ע״ו היתרא בלע די בהגעלה כמ״ש הר״ן ז״ל הביאו הפר״ח בי״ד ל״ג אות ד׳ דנותר מעיקרא בשר והשתא נותר משא״כ חמץ שמו עליו וה״ה בשר בחלב שמו עליו דלא נשתנה (אע״ג דנ״ט בר נ״ט מהני בב״ח התם טעמא אחרינא דאין כח להתחבר אח״כ) דמעיקרא בשר והשתא בשר:

ויש לראות אטו דהיתרא בלע כיפי תלה לה וכיון דבלע ע״י אור אין מי הגעלה פועלין בו מה לי היתרא ודאיסורא וכה״ג הקשינו בנ״ט בר נ״ט ושם יש תי׳ ולומר בלע ע״י אור הגעלה מפליט ומשהו נשאר בו מש״ה כי בלע היתרא ל״ג בו כ״כ ועי״ד צ״ט ס״ו בש״ך וט״ז ט״ו וכ״ג וקכ״ב ס״ה והלכך בחמ״ם מדינא אסור דמשהו אוסר ובכלי ל״ש ביטול עמ״א ך׳ ולפ״ז בע״פ עד הלילה אם שימש בכלי דבעי ליבון ע״י הגעלה י״ל דיעבד שרי דמשהו בטל בס׳ ואמנם זה שיבוש דודאי אף דיעבד אוסר אם שימש בכלי דבעי ליבון ע״י הגעלה ובישל בו דפולט מעט מעט ול״ש ממ״נ כמ״ש בי״ד בטור שם קנ״א וצ״ע. ועסי׳ תק״ט ס״ה מבואר מבשר לחלב היתרא בלע מקרי ודי בליבון קל כמו שרמז המ״א אות י״א והפר״ח בי״ד קכ״א אות ח׳. ואי״ה במ״א יבואר עוד בזה:

צריך עט״ז צ״ע לי דבריו הקדושים דבי״ד קכ״א ס״ו (ט״ס קכ״ח) פירש הט״ז אות ז׳ מ״ש הטור כאן כל ידות צריך הכשר מטעם שמוליך בליעה בכולו ולא מפליט מכולו. וכ״כ הש״ך שם אות ח״י דל״ק מה שהקשה הב״ח כאן סי״א דברי הטור אהדדי דלכתחלה צריך להכשיר אף הידות יע״ש וא״כ למאן קשיא ליה להר״ב הרי מתיר דיעבד והמחבר שם מחמיר אף דיעבד דכ״מ מוליך בליעתו בכולו ואין מפליט מכולו בחם מקצתו גם שם להלכה החמיר הט״ז כהמחבר וכהרשב״א ז״ל דבכלי מתכות אם חם מקצתו מוליך בליעה בכולו ולהכשירו אין מפליט מכולו ואף דיעבד יש לאסור יע״ש. וצ״ל דשם הדר הט״ז ממ״ש כאן וכאן סובר דהטור אף לכתחלה סובר די להכשירו במקצת כבכ״פ וכאן צריך לכתחלה להגעיל כל ידות הכלים אף עץ שמא נשפך עליהם רותחין חמץ ולכך די בעירוי ככ״פ. ומיהו שם משמע דסובר דהר״ב מכשיר לכתחלה להגעיל מקצתו ע״ז תמה דלמה היקל אבל דיעבד מודה דדי בהכשיר מקצתו בכלי מתכות אם לא שימש בכולו ככ״פ ואי״ה במ״א כ״ד יבואר עוד. ובסכין החמיר דיעבד אם לא הכשיר הקתא דמבואר בס״ג ופסחים למ״ד ב׳ אידי ואידי הלהב וקתא ברותחין ואף הקתא של עץ ונתחב בברזל של להב אפ״ה צריך הקתא הגעלה ובעץ ודאי חם מקצתו ואין חם כולו דתשמישו תדיר ונוגע כמה פעמים בחמץ חם בלחם וכדומה א״כ אף דיעבד שלא הגעיל הקתא ונגע בפסח אסור משא״כ שאר ידוח אין להחמיר בספק שמא נשפך עליהן חמץ. ומיהו אם ספק נגע עתה בקתא בבשר או לאו י״ל נט״ל בפסח חומרא הוא וספק דרבנן לקולא עי״ד קי״א בש״ך אות ג׳ ובצ״ד לענין תחיבת כף ומ״מ יש לצדד כאן בספק:

והנה להרשב״א ז״ל שם בקכ״א דכלי מתכות חם מקצתו חם כולו ומוליך בליעה בכולו ולא יפליט מכולו וההוא דקתייהו בטינא ומתכת התחוב בקתא הביאו הט״ז בי״ד קכ״א ז׳ דנקלש ע״י ליבון הלהב ומהני אח״כ הגעלת הקתא פועלת מעבר לעבר אף המתכת שבתוך הקתא יע״ש:

ואם סכין וקתא ברזל והכשיר הלהב ולא הקתא ונגע בפסח בלהב בחם ויודע שלא נגע בקתא כלל יראה דאין לאסור וכמ״ש בצ״ד ס״א ובצ״ה ס״ד וכמהר״ם מ״ץ ז״ל שהביא הש״ך בקכ״א אות יע״ש. ואפשר חמץ במשהו צ״ע:

נמצא שלוש מדות בסכין. א׳ סכין שהלהב וקתא מתכת אם תשמישו בחמין מגעילו בחמין תשמישו ע״י אש כלחם ופאנקוכי״ן (עמ״א אות ו׳) ליבון ואם הכשיר הלהב לא הקתא ואח״כ נגע בקתא בהיתר חם לכ״ע אסור שהרי אף הר״ב אמר כן בי״ד קכ״א ס״ו אם שימש בכולו וסכין הוי כידוע כמ״ש הט״ז וא״ר אות כ״ו ועח״י אות מ״ם ולמ״ש א״ש והיינו כשידוע שנגע אח״כ בהיתר בקתא. וגדולה מזו אם תחב אח״כ הסכין בעץ והגעיל כך ואח״כ הסיר העץ ונגע במתכח בהיתר אוסר אף בצלי דומה לטלאי בסי״ב אבל נגע עם העץ בצלי חם אין אוסר וכמ״ש הש״ך בי״ד ק״ה אות כ״ב וכ״ג מכלי בלוע יוצא בלא רוטב רק כ״ק והעץ מפסיק אבל תחב לרוטב עם העץ אוסר כי המתכת שבתוך העץ לא נגעל כטלאי. ב׳ סכין היתר שנגע בלהב באיסור חם לרוטב לכתחלה ראוי להגעיל כולו ודיעבד אם לא הגעיל כלל ותחב הקתא להיתר אין אוסר וכההוא דצ״ד ס״א שא״צ לשער כ״א מה שתחב אף במתכת דאין מוליך בליעה בכולו כמ״ש הש״ך שם אות ג׳ וה״ה דאין מפליט מכולו. ואף שי״ל בהיתרא ודאי נגד מה שתחב א״א לצמצם רק מעט יותר תו הוי נ״ט בר נ״ט דממקום למקום בכלי פשיטא דהוי נ״ט בנ״ט והוקלש מ״מ בצ״ח ס״ד אף כף איסור קיי״ל כן ועמ״א כ״ד משמע אם נתחב אותו מקצת שלא נגעל אוסר י״ל זה באיסור משא״כ בכ״ח היתרא בלע וממקום למקום הוי יותר מנ״ט בר נ״ט דלכתחלה נבלע במקום א׳ ואח״כ למקום הב׳ ועדיין היתר וי״ל שמתפשט בב״א וז״א וכאמור ואי״ה שם יבואר עוד:

הג׳ בסכין שחתך בשר אף על הטעלי״ר מלבד גוש י״ל דוחקא אוסר בכ״ש עט״ז י״ד צ״ד י״ד וכ״ש למאן דמחמיר שם גוש בלא דוחקא ואין להאריך כאן ואי״ה במ״א אבאר עוד. ועש״ך י״ד צ״ד כ״ח מן הסתם דרך לחתוך בכל הלהב חוץ הקתא ע״ש ה״נ כאן בזה:

אעתיק מ״ש בפריי לי״ד קכ״א בש״ך י״ו בכת״י קשיא לי להרשב״א ז״ל דחם מקצתו חם כולו במתכת להבליע לא להפליט אף שלא שימש רק במקצת וכדמוכח מסכינא דפסחא הובא בב״י שם א״כ יורה דמר עוקבא ע״ז ע״ו א׳ דגדנפא מה בולעו בניצוצות פרש״י שם והא בולעו ע״י אור חם מקצתו חם כולו ופולט ע״י ניצוצות ונהי מבשר לחלב י״ל דהוקלש או ממש נ״ט בר נ״ט הא שם קאי אמתני׳ בלוקח מעכו״ם ול״ד לסכינא דפסחא:

דכבולעו עט״ז הנה בטלאי יש ד׳ חששות. א׳ אף בנעשה מחדש דרך להתרפה מעט מעט ונכנס בעין תחתיו וא״א לנקות והגעלה אין מועיל לבעין. הב׳ שמא קודם הנחת הטלאי היה שם חמץ בעין ולפ״ז כשניקה שם וכ״ש מחדש אין חשש. השלישי דלא אמרי׳ כה״ג ככ״פ דכי אישתמש לאו בהכי אישתמש ועתה מפסיק הטלאי כשנעשה בישן. ובכ״ג ובפר״ח הקשו על זה די״ל דדומה לכלי ששימש ע״י אור והגעיל ושימש ברותחין לא אמרינן ממ״נ דפולט מעט מעט ה״ה זה ואם י״ל ביניהם דהגעלה מפלטת אפי׳ עב כמה וכנראה מתשובת הרשב״א ז״ל הרי בוכיא היסקו בחוץ ולא מהני כו׳ וכלי שתחב ליורה עד שפתו ולא נכנסו המיס בפנים פשיטא דאסור ה״ה י״ל זה. וע׳ ברא״ש פסחים ל׳ ב׳ ובתשובה כלל י״ד משמע כן דפולט מעט מעט וכ״ח דלא מהני הגעלה (ע״ש דשומן במים חמים נ״ט לשבח וראיה מכוספן של עכו״ם ועש״ך י״ד קי״ד אות י״א ושם כתבנו מזה בכת״י) וכ״מ בטור דחשש לבלוע לא לבעין ומ״ש שהיה מצוה ללבן הטלאי היינו טלאי ישן הבלוע מחמץ מלבן או מגעיל כתשמישו הכשירו ולא די שיגעיל הטלאי אח״כ עם הכלי בע״ש מחשש זה והבן והב״י הביא דברי הרשב״א ז״ל בתשובה בסי׳ שע״א ויש לפרש שם טלאי מחדש וכ״נ מדברי השואל שם שמקום הספק דמקום דחוק הוא וכן משוה לה דין סדקים יע״ש היטב וע״ז שפיר השיב הרשב״א ז״ל דודאי הגעלה פולטת אף הכלי עב ביותר כל שנעשה מחדש רק החשש שמא יש בעין שנכנס אח״כ שנתרפה הטלאי ומש״ה אף בחדש צריך גומרתא ודי בכף לשרוף הבעין בשיעור שתחת הטלאי (משא״כ בישן צריך ליבון גוף הכלי ביותר במקום הטלאי והבן) ועד״מ אות ה׳ יראה דמפרש בקדם בליעת איסור לטלאי וצ״ע וי״ל דחשש משום בעין הוא ואה״נ בנקיון סגי:

אבל המרדכי פכ״ש סי׳ תקע״ח משמע דסובר דככ״פ ודאי אמרינן אף קדם בליעת איסור לטלאי ממ״נ ואם ניקה בעין שפיר דמי והיינו כשהוא בחוזק כמסמר וכדומה אלא כאן בטלאי דרך להתרפה צריך הגעלה קודם תיקון הטלאי דאל״ה שמא בשעת הגעלה היה דבוק ולא נכנסו מי הגעלה תחת הטלאי ובפסח נתרפה ומוציא מהבלוע שבדופן נגד הטלאי דל״ש השתא ממ״נ וככ״פ. ומ״ש המרדכי זה דיש להתיר מטעם זה הוא ל״ד אלא כמ״ש. ועל כן הקשה הט״ז דא״כ בטלאי מחדש יש לחוש שמא נתרפה ונכנס בעין וא״א בהגעלה לבעי״ן ויש חסרון תיבת אלא וכצ״ל דזה לא מיירי אלא כשדבוק מאוד ומפרש דברי הרשב״א אף בנעשה מחדש. ועל הטור הקשה דלמה מהני דילמא נתרפה והוי כסדק שיש לחוש לבעין וי״ל דמיירי בדבוק בחוזק ועח״י.

הטעם הד׳ בטלאי הביא בכ״נ ושכ״ג אף שנאמר ממ״נ ככ״פ יש לחוש שמא יתפשט אח״כ חוץ לטלאי. ולדינא כל מחדש לכתחלה יש ללבן מקום הטלאי מטעם הט״ז ודיעבד יש להקל. ובהקדם הבליעה אף ניקה הבעין יש לאסור דיעבד דל״ש ככ״פ וממ״נ כמ״ש בטעם השלישי ועי״ד קכ״א בט״ז ה׳. ובע״פ עד הלילה בטלאי בישן אם יש ס׳ נגד מקום הטלאי שרי דלא נ״נ הבלוע בדופן עמ״ש בי״ד צ״ד. ולמעלה במקום שאין רוטב צריך ס׳ פעמים ס״א פחות מעט נגד מקום הטלאי עש״ך י״ד כ״כ אות ך׳ וכ״ז. וכל זה שהטלאי בפנים משא״כ בחוץ ואין שואבין בו מיורה וכדומה אז די בהכשר הטלאי לחוד מקודם ולא הכלי וככ״פ וכאמור. ואי״ה במ״א כ״ז יבואר עוד:

ויש עט״ז מ״ש דחייס דפקעי עמ״א ל״א בשם הב״ח ויבואר בסמוך ובמ״א אי״ה. ומ״ש מתס״ז לשיטתיה שם באות י״ג דבוסר חריף רק דבטל בס׳ במדוכה שאין משתמשין הרבה ועמ״א שם ל״ג ומ״ש בשם הב״ח לדוך הכל קודם פסח דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא עמ״א ל״א בחריף ל״ש נ״ט בר נ״ט עם אב״י יש מקילין ואף דלא קיי״ל כן מ״מ לרווחא דמילתא עושין עם הגעל. וידוך הכל קודם זמן איסורו דאז לא הוי מבטל איסור עסי׳ תמ״ז אות ה׳ ומ״ש מסכ״ב דבית שאור מדינא דמהני עגלה. ומ״ש הר״ב בליבון קל סגי משום דמדינא סגי בהגעלה ע׳ ס״ד ושל עץ יש לקלפו ולהגעיל אחר כך דחיישינן לגומות גם י״א דהוי כליבון ואף דלא קיי״ל כן מ״מ מה דיכול לעשות עושין. וכלי של עץ שיש ברזל נקוב בתוכו כרי״ב אויז״ן א״א לנקות היטב ואין תקנה בהגעלה. ומ״ש המחבר אבן מלובן זה במדוכה שלא בלע ע״י אור וכן בס״ו בקערות עמ״א ח״י דאין תשמישו תדיר ע״י אור משא״כ כ״ר ששימש אצל האש צריך ככ״פ ושיהיו מעלים רתיחות אצל האש וכמ״ש בתנ״ב וכ״כ הפר״ח כאן. ומ״ש מדוכות של עכו״ם קילי טפי כו׳ י״ל הטעם דחמץ פולט משהו משא״כ שאר איסורין ואף דאין מבטלין איסור לכתחלה ועי״ד צ״ט ס״ו מ״מ במדוכה של עכו״ם יש סברא להתיר די״א דמהני הגעלה משא״כ בחמץ מחמירין ה״ה שכלי שצריך עירוי אין להגעיל בכ״ר תי׳ לאחר זמן איסורו תנ״ב א׳ שזה בליעתו מועטת ובולע משאר כלים שבליעתן מרובה. ה״ת כלי שמותר בהגעלה אסור ללבנו תי׳ כלי מפסולת נחושת דחייש דפקעי. ודע דאף כלי חרס שנאסר כ״ק ממליחה או ע״י עירוי אין ללבן בתנור דאפ״ה חיישינן דפקעי אף דבליעתו מועטת ע׳ מ״א ומדוכה של חמץ צריך לשער נגד הכל עי״ד צ״ו צנון בחתך ובפריי שם עמ״ש אי״ה באות שאח״ז:

אפי׳ עט״ז ואפשר קילוף והגעלה מהני כמו מדוכה של עץ ועט״ז כ״ז ומ״א ל״ג ומ״ב. ומ״ש בסובין אם מחזיקין מים כו׳ צ״ע דשקים צריך אפר וחביטה עמ״א ל״ו ותמ״ב י״ט משא״כ בכלים שמשימין קמח וסובין העשוין מנסרים וא״א לנקות כלל אף אם שהחזיק מים צ״ע להתיר בזה מ״ש הר״ב כ״ד שצריך הגעלה לא מהני קליפה בכלי אומנות צ״ע בנאסר ע״י עירוי אי מהני ולכתחלה לא מהני ודיעבד י״ל דמהני ועפר״ח:

פאל״א עט״ז הוא תשמישו ע״י אור בלי משקה ומדינא ליבון ואף שהתנור גרוף הוי ע״י אור ממש וכן תנור כה״ג ועמ״א כ״א. ואסור להגעיל מרדה חדשה לפסח הבאה כי יטעו כו׳ ואסור אף דיעבד רחת ע״י הגעלה ול״ד למדוכה באות י״ט דהתם א״נ יטעו דיעבד שרי כמ״ש באות י״ט. ועריבה של פסח אי מחמירין אין כ״כ חשש דגם בעריבת חמץ שרי מדינא בהגעלה ועי״ד סימן א׳ ומ״מ למה לן לעשות לכתחלה מעשה שא״צ ויבואו לטעות. ועא״ר אות ל״ט היקל דיעבד אם הגעילו רחת חמץ והוציאו מצה כי י״א חמץ היתרא מיקרי וי״א רחת כיון שמוציא מיד לא הוי ע״י אור וז״ש המ״א אות ל״ז בשם הד״מ בשם מהרי״ב דמגעילין רחת פסח לשנה הבאה והיינו משום דיעבד אף ברחת חמץ אי מגעיל לא נאסר המצה. ואי״ה במ״א אות ל״ז יבואר עוד:

מותרים עט״ז הוכיח בי״ד ק״ה דכלי איסור ונשרה שם היתר מעל״ע אין אוסר אימת בלע לאחר מעל״ע נט״ל הוא וזה עיקר ההיתר בכאן בחבית חרס דאין מועיל הגעלה בהחזיק שכר כמה ימים אלא מטעם נט״ל ג״כ ועמ״א תמ״ז אות י״ו. ועמ״א כאן מ״ם ובש״ך י״ד קל״ה אות ל״ג האריך דכל דכבוש איסור מעל״ע מבליע ומפליט בכולו בשאר כלים מהני הגעלה לא עירוי ג״י ולא אמרינן ככ״פ בזה ובכ״ח לא מהני הגעלה ושאני יי״נ יע״ש ועיקר ההיתר דהוי נ״ט בר נ״ט ונט״ל ואם הכניסו בו חומץ אסור ויבואר עוד לקמן אי״ה בזה:

או בעירוי עט״ז. לא הבינותי דבריו הקדושים בכאן כי משמעות דבריו ז״ל דמש״ה לכ״ח לא מהני הגעלה שבליעתו מרובה ואין יוצא בהגעלה בשעה מועטת וא״א לשהות הרבה לחוזר ובולע כבסי׳ תנ״א ס״א ומשום הכי עירוי ג״י קים לחז״ל שמפליט ואין בולע ומש״ה עירוי ג״י עדיף משא״כ כ״ח בצונן דבליעה מועטת הגעלה עדיף א״כ אמאי אמרינן שהתורה העידה שא״י מידי דופיו לעולם יגעיל כ״ח ביורה גדולה שיש ששים נגד המים או אב״י ולשתרי כבסי׳ תנ״ב אלא שא״י ע״י הגעלה לעולם וה״ה עירוי כל ששימש בחמין. ולהלכה לדידן אף בצונן כל ששהה מעל״ע לא מהני הגעלה ועירוי ג״י ואין למידין קולא מיי״נ ועש״ך י״ד קל״ה אות ל״ג. ואם כלי חרס חדש שעדיין לא שבע מלבלוע אף לפי שעה בולע הוא עי״ד בט״ז סי׳ צ״ג אות ג׳ ובישן מעל״ע כבוש בולע ולא מהני הגעלה ועירוי וכאן מיירי בישן לפי שעה או דלא קיי״ל כן. וחרס שנתייבש בכבשן הא בחמה דין כלי אדמה יש לו וניתר בהגעלה עמ״א אות ד׳ ומ״ש שם:

והגעלה עט״ז וע׳ לבוש ולבעין לא מהני הגעלה וחבית שכר אף בפותח א׳ משוליו אין ראוי להגעיל ובחבית דבש אם פותח א׳ משוליו רשאי להגעיל ואם מחזיק כמה ימים מים יש לצדד בזה ע׳ אות ך׳:

ובדיעבד עט״ז ואנן קיי״ל בהיתרא בלע אפ״ה צריך לשער נגד כולו בתוחב כף חולב וכדומה עי״ד בב״י בשם הראב״ד ז״ל ואנן קיי״ל צריך בהיתרא נגד כולו ומ״ש בס״ד אות ח׳ יע״ש וכללא היכא שיש הרבה צדדים יש לצרף גם זה דחמץ מיקרי היתרא בלע. ומשמעות דבריו אפי׳ לא הוריקו קודם פסח יש להתיר בפסח דנט״ל רוב מתירין בפסח ובהיתרא בלע אמרינן דיש ששים והוי משהו ונט״ל ומיהו ז״א דמחמירין אף כה״ג ועמ״א מ״ש ובהוריקו קודם פסח אם חומץ נתנו בו וכדומה לסמוך להתיר היתרא בלע ושהיה ששים אין לסמוך ע״ז בבשר בחלב וכדומה וכאמור ועח״י יע״ש:

אבל עט״ז ואם לש בעריבת חמץ מצה בלא הגעלה עא״ר תמ״ב י״ט ולבוש כאן משמע דאסור אע״ג בשאר איסורין אם לש בכלי איסור אין מפליט בלא חורפא דוחק הלישה לחוד חמץ כח החימוץ שבכלי ממהר להחמיץ העיסה שלש בה. ועב״י ועמ״א מ״א והגירסא בש״ע כלי חרס ששימש בית שאור לא ישתמש מצה אפילו בצונן ובטור אלא בצונן ובלבוש אלא בצונן ובמ״א פירשתיו. והנה בית שאור שחימוצו קשה ובולע בצונן משמע ה״ה שאר איסורין כשאור תרומה או ע״ז וכדומה בלוע בצונן ואם שימשה אח״כ אפויה בחמין אסורה המצה כדי קליפה תתאה גבר עי״ד בסימן ק״ה ובש״ך אות י׳ ואף נקי הכלי ואף באוכלין כה״ג אם התחתונה קרה ובלוע מאיסור שמן בלא רוטב אפשר אמרינן אדמפליט מבליע כבר מקורר ודוקא בעין אמרינן אדמיקר בלע משא״כ בכלי נקייה בלוע מאיסור שאין לה מה להפליט מגופה אמרינן אדמיקר בלע. ואפשר דלכתחילה חיישינן בית שאור ודיעבד אמרינן דלא בלע בצונן בית שאור וע׳ לבוש ומ״ש שם מצה חמה בחמץ י״א דמותר עסי׳ תס״א ס״ה דאוסר כדי נטילה וצ״ע גם מדכתב מצה בחמין ביבש משמע ע״י רוטב אוסר בכלי דבלע בית שאור שחריף וחזק מאוד בלע אף בלא דוחקא. ועפר״ח מ״ש בש״ע אפילו בצונן צ״ל אלא בצונן יע״ש ועמ״ש במ״א מזה:

אבל עט״ז ועמ״א אות מ״ב ול״ג סובר דסמך הר״ב כאן אמ״ש שם דמנהגא כרש״י דלא מהני הגעלה לבית שאור והדומה לו כמדוכה אבל הט״ז סובר דהיכא דאפשר ללבן מחמירין וא״א סמכינן אעיקר הדין דיו בהגעלה ועץ מסי״ז משום שא״א לנקר כו׳ מש״ה כתב הר״ב שם מדוכה של עץ קולף ומגעיל דחיישינן לגומות הא לא״ה עץ דא״א בליבון סגי לכתחילה בהגעלה וסייעתא להט״ז ז״ל ועח״י אות סמ״ך ולמ״ש ניחא. ומ״ש הט״ז בחבית יי״ש שאין להגעיל אם לא שבישל במים ואפר יע״ש כ״כ הלבוש בסכ״א דגרע מבית שאור וחרוסת ואפשר דיעבד אפילו הגעילו בלא מים ואפר תחלה אין לאסור דיעבד מה שנתן לתוכו ועסי׳ תמ״ב במים ואפר אין להגעיל עמ״א יו״ד אלא אח״כ מגעילו:

והמ״ב בשו״ת סי׳ נ״ח ביי״ש בפסח שצריך לשפוך וחבית שבירה ובא״ר אות מ״ד וא״ז כ״ד כתב דס״ל דחבית בעי שבירה דהוי כחמץ בעין ואפשר סירכא דלישנא נקיט ועוד היינו תוך הפסח אבל אחר פסח שרי ע״י הגעלה כ״כ בא״ר ובא״ז סיים ע״י הדחה או הגעלה ולדעתי נראה דמאד עמקו מחשבות רבותינו נ״נ בג״ע ז״ל והוא הדבר אשר דברנו במ״א אות א׳ דודאי כלים שבלעו חמץ קודם פסח מותר לשהותן ולהשתמש אחר פסח כר״ש ובזה ל״ש קנס דאין מצוי בידך משא״כ כלי שבלע תוך פסח מחמץ של ישראל בעין והא קי״ל כלי שבלע איסור דרבנן אף אב״י אסור להשתמש בו אטו ב״י וכמ״ש בפריי לי״ד ותריצנא שם כמ״ש המשמרת הבית ז״ל דלאחר הפסח ל״ש למיגזר אטו ב״י יע״ש וא״כ ביי״ש דלא מהני נט״ל דחזק יותר מיין כבסי׳ תמ״ב בט״ז ד׳ ותמ״ז במ״א אות כ״ה וכאן אות מ׳ א״כ ל״מ אם נבלע תוך פסח יי״ש של ישראל בחבית דאסור לאחר הפסח בהדחה גם הגעלה לא מהני דחוזר ובולע הוא ול״ש אב״י ונ״ט בר נ״ט דחריף הוא וביורה גדולה שיש ששים נגדו אפשר אה״נ אלא דיי״ש אפשר לטעמיה עביד ולא בטיל מיותר בששים ונבלע בחבית. ואי״ה בתנ״ב במ״א א׳ יבואר חבית שמחזיקין בו חומץ כשר אף קודם פסח לא מועיל נ״ט בר נ״ט ואי״ה שם יבואר:

הנה מה דכתבנו דיי״ש לטעמיה עביד וא״כ אם נפל יי״ש בע״פ עד הלילה לתבשיל שיש סמ״ך אסור דחזק ונ״ט באלף ועתה ראיתי בשו״ת ח״צ ז״ל סי׳ כ׳ בסוף התשובה ד״ה וממילא כו׳ דהוי כתבלין באלף לא בטיל ואפשר ע״י אפר הוי רשאי להגעיל אחר הפסח כמ״ש הט״ז כאן לא בע״א וכאמור:

ויש לעיין דבר לטעמיה עביד דלא בטיל אם נתערב במינו אם יש לגזור אטו אינו מינו ולמ״ד לטעמיה מ״ה לא בטיל י״ל כן ולמ״ד דרבנן כולי האי אפשר ל״ג אף איסור דרבנן גזרינן אטו א״מ בלח ומ״מ כה״ג אפשר ביותר מששים ל״ג ועי״ד ק״ט והדברים ארוכים:

ומ״ש בשו״ת ח״צ ז״ל שם דהמאל״ץ שנשתנה טעמו כיון שעקרו לעשות יי״ש הוי כפירות עפושים מאוד שאין ראויין כלל לאכילה ונאכלין ע״י צוק״ר ודבש במלתייהו קיימי לכל דבר יע״ש. עסי׳ ר״ב ס״ה וסי״ד לחלק בין נטעי אדעתא דהכי או לאו יע״ש וא״כ שכר שעורים ויי״ש מברכין שהכל אם נאמרו המאל״ץ נשתנה טעמו ואין ראוי כלל כך לאכילה וי״ל דהואיל וראויין תחילה רק ע״י מלאכה נשתנה כל שהוכשר אח״כ כבתחילה הוא ומש״ה הוצרכו ליתן טעם למה מברכין בשכר שהכל והדברים ארוכים. ועדיין צ״ע דחמץ שנפסל מאוכל אדם לגמרי ונתקן אח״כ ע״י עירוב וכדומה אי חייב מלקות וכרת עליו ועסי׳ תמ״ב בס״ט ומ״ש שם:

ותנור עט״ז ב׳ קדירות נוגעים זה בזה אין איסור זולת אם הניח מצה כך ואין התנור נקי אסור ונקי אוסר כדי קליפה עמ״א אות מ״ד ול״ד. ומ״ש כדאיתא בגמרא לכאורה ע״ז י״א הובא בי״ד קי״ח סי״א וע׳ באר הגולה שם וז״א ענין לכאן ועי״ד שם ומ״מ דוקא בנקי כאמור. וע״ג כירה באפר אף למאן דמיקל שם בי״ד בפסח נט״ל אסור אם אין נקי ועד הלילה יש לצדד בה״מ יע״ש:

אפי׳ עט״ז ועמ״א אות מ״ו בשאר השנה י״ל נט״ל מותר וספק כי הא ל״ג משא״כ בפסח דנט״ל אסור ומיהו דיעבד אין לאסור אף במקום שמחמירין לכתחילה:

ויש עט״ז משמע דיעבד כלי זכוכית אין בולע כלל אף בחמין דשיע ובלא הגעלה ועי״ד סי׳ קל״ה בט״ז אות י״א וש״ך כ״ד ועמ״א אות מ״ט ובי״ד שם אין להחמיר במכניסו לקיום משמע עכ״פ ע״י חמין בולע ולהלכה אין להקל בבלע ע״י חמין ושימש בו חמין בלא הגעלה הא ע״י צונן כבוש בלא הגעלה אפשר לצדד בה״מ ועפר״ח. ואם אין לו כוס לד׳ כוסות כ״א צלוחית ישינה יש להתיר ע״י הדחה היטב ויקיים מצות ד׳ כוסות. אבל לא בע״א:

שפוד עט״ז בס״ד אות ח׳ דכאן במשהו אין חוזר וניעור ושם צלי מולייתא וסתם כדיעה א׳ בתמ״ז ס״ד ובס״ג שם דאין חוזר וניעור ולמ״ש המ״א שם ז׳ וכאן אות כ״א אין ראיה ומ״מ הדין אמת וכמ״ש הר״ב שם ס״ד בלח דאין חוזר וניעור:

עיין ראב״ן סימן ח׳ דף ט׳ א׳ האריך להוכיח משביעית פרק שביעי מ״ד שביעית אוסר במינו בכ״ש אף שנתערב בהיתר כשיגיע זמן הביעור חוזר וניעור יע״ש וע׳ נדרים נ״ח א׳ בר״ן אף אני לא אמרתי אלא לביעור דהוי כדשיל״מ א״כ י״ל דשיל״מ חוזר וניעור עי״ד ק״ב ס״ד כל איסור שלא היה ניכר כו׳ לא דמי לשביעית וא״כ צ״ע שכר שנתערב בדבש ויש ששים דמותר להשהותו ולשתות בפסח הא כיון דיכולין לשתותו קודם פסח הוי כשביעית וכדשיל״מ ואף דחוזר לאיסורו בשנה הבאה זה בנתערב במינו עד הלילה משא״כ קודם זמנו ויכול לשתותו בהיתר דמי ממש לשביעית קודם הביעור בלי ביטול ולמה ישתה בפסח וצ״ע ומיהו שכר בדבש א״מ ובטל אף בשביעית אלא מין במינו כה״ג קמח בקמח וכדומה צ״ע. גם יש לי הרהורי דברים במ״ש התי״ט שם להגיה בכ״מ פ״ז מה׳ שמיטה הכ״א וכ״ב ובר״מ ז״ל לא הזכיר חלוקה שנייה והדברים ארוכים אין העת האסף פה:

אעתיק בכאן מ״ש בפריי לי״ד סי׳ קכ״א כתוב בכת״י וז״ל שם:

דע דעשר מיני כלים הם וחלוקים בדיניהם כמו שאגיד ואלו הן. ראשונה כלי זכוכית. שניה כלי חרס. שלישית כלי גללים. רביעית כלי אדמה ה׳ כלי עצם. ו׳ כלי קרן. ז׳ כלי עור. ח׳ כלי עץ. ט׳ כלי מתכות זהב כסף בדיל ועופרת וכדומה. יו״ד כלי נחושת ועתה אבאר בעזה״י. כלי זכוכית בא״ח סימן תנ״א סכ״ו במ״א מ״ט פסק אם שימשו בחמין או כבוש מעל״ע דיעבד מהני הגעלה אם שימשו היתר אח״כ הא בלא הגעלה ושימשו היתר אח״כ בחמין או כבוש אסור ופי׳ מ״ש הד״מ דיעבד אין להחמיר בצונן או חמין ע״י הגעלה ומט״ז שם למ״ד אין כ״כ הכרע והפר״ח פוסק כהמחבר משמע דאפילו שימשו בכ״ר כי לפעמים יוכל לעשות כן שיע ולא בלע יע״ש ובכ״ג בהגהות הטור כאן אות כ״ה בחמץ מחמירין ולא בשאר איסורין יע״ש וא״כ צ״ע דיעבד בה״מ ושימשו ע״י כבישה או חמין ואח״כ חמין או חריף ע״י כבישה מהו הדין אבל שמשו אח״כ צונן יין ע״י כבישה מעל״ע יש להקל בה״מ בלא הגעלה כי נט״ל בפסח רוב הפוסקים מתירין בתמ״ז ס״י וגם ביין שיין נט״ל (המובלע בדופן הכלי ל״ש נט״ל) אף דהמנהג להחמיר מ״מ בצירוף דעת המחבר דזכוכית אין בולע וי״א כבוש אין אוסר בכלי כ״א כ״ק אף דלא קיי״ל כן מ״מ בהרבה טעמים יש להקל בה״מ. ואף שימשו חמין כה״ג יש לצדד בדיעבד בלא הגעלה וצ״ע. ובפייפורקי״ש שקורין ברצליי״ן הובא בכ״ג ושכ״ג בי״ד קכ״א וכאן והביאו הפר״ח דכלי חרש הם יע״ש. הנסיון שהביא ע״י משקה קשה נחזי אנן בזכוכית ולבחון כה״ג.ועמ״א תמ״ז אות מ״א ועפר״ח:

כלי חרס אין יוצא מידי דופיו והטור בי״ד קכ״א אפילו שימש ע״י עירוי שלא אצל האש כתב הב״י הכי מוכח מפינכא דרבי אמי חולין קי״א דאמלח בה בישרא ותברה יע״ש וקשה לי דבזבחים צ״ה ב׳ עירה לתוכו רותח מניין ת״ל תבושל בו ישבר ומהתם יליף בפסחים למ״ד ב׳ התורה העידה שאין יוצא מדופיו והרי עירוי אמור. ומפינכא יליף מליחה וכל שכן כבוש דעדיף דכבוש כמבושל ומליח כרותח דצלי כמבואר. והנה ממ״ש המחבר בא״ח תנ״א סכ״א בחבית שכר דמתיר בהגעלה או עירוי ג״י ובטור וב״י והר״ב מדשתיק אודויי אודי ליה וקשיא מפינכא דר״א אמאי תברה יגעילנו והרשב״א ז״ל הביאו הב״י בי״ד קכ״א הוקשה לו אמ״ש בה״ע דאיסור דרבנן מגעיל כ״ח ג״פ מפינכא דר״א דם שמלחו דרבנן ותי׳ ג״פ אתו לידי תקלה ומסיק דבעינן שאין לו שורש בתורה וכאן ל״ש הני תירוצים. ואם לומר דפינכא דר״א שהה והיה ציר וכבוש אכתי בחבית כבוש מעל״ע מא״ל ואמנם מליחה בכלי דבולע כ״ק אין ראיה מפינכא די״ל כבוש וכאמור. ועש״ך י״ד קל״ה אות ל״ג וכאן בט״ז כ״ג ומ״א מ״ם י״ל הטעם דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא לקצת פוסקים בחמץ ונותן טעם לפגם לרוב פוסקים מתירין בפסח ולצרף דעת בה״ע בדרבנן יש תקנה לכ״ח בהגעלה מש״ה התיר בהגעלה וגם י״ל דמיירי בלא שתה מעל״ע. ולדינא כ״ח שנבלע בו איסור דרבנן ע״י מליחה וכבישה אין לו תקנה בהגעלה ועירוי ג״י ומיי״נ אין ללמוד דקיל ומחמץ נמי אין ללמוד כאמור. ובליבון לכבשן מהני הא לתנור דילמא חייס אף שלא נאסר כ״א כ״ק בעירוי ומליחה כמ״ש המחבר כאן בס״א ואפי׳ כלי שני הגיה הר״ב לכתחלה לאסור ודיעבד עמ״א ג׳ (פסחים למ״ד א׳ לרב לשהינהו כו׳ אפשר בהגעלה קאמר דרב כר״י במינו במשהו ולית הוכחה מכ״ח ישבר דבמינו במשהו נבלע כבסי׳ תנ״ב וז״א דאמרינן סלק ובלא״ה חזינן דמדייתי והתורה העידה ג״כ וע׳ תוס׳ ע״ב ד״ה התורה וכ״מ מהני הגעלה). ואם ליבן בתנור כ״ח ובישל במזיד צ״ע אי דומה לבישל במזיד באב״י או י״ל דבתמים דעים רמ״ה מתיר אם אומר שאין חס אע״ג דלא קיי״ל כן דיעבד צ״ע וכלי חרס המצופין בזכוכית דינם ככ״ח ומצופים באבר עמ״א מ״ה ובטור אוסר המצופים אבר וע׳ ב״ח סי״ח וע׳ בס׳ נדפס מחדש על א״ח בה״פ (כמדומה ספר חמד משה) תנ״א אות ט״ז כתב על הלבוש ומ״א דלא דקו והקשה על הפר״ח יע״ש וע׳ תוס׳ כתובות ק״ז ב׳ ד״ה הני ובע״ז ל״ג ב׳ ד״ה קוניא פירשו לר״ת קוניא חרס מחופה זכוכית והיינו דכלי זכוכית נתבשל כל צרכו ושיע ואין בולע הא מה שמחפין על החרס לא נתבשל כ״צ ויש בו צריף והוי כנתר דמחפורת צריף הוא. גם מה שכתוב שם לרש״י כולו עופרת אסור א״י דלדידיה קוניא רבותא ומה רבותא מה לי כולו או מקצת ועוד מה קשיא מי גרע מכולו עופרת כו׳ ומיהו זה אינו. ומקרא מלא בפ׳ כלי מדין עופרת ניתר בהגעלה דמשמע דאכולהו קאי והאמת יורה דרכו דלר״ת היתוך זכוכית היינו מחופה על חרס כפי׳ הערוך ועלה קאי אבל היתוך עופרת המחופה על חרס כר״מ ומ״ש ר״ח דלא נאסרות יותר מכ״ק כוונתו דלא גרע מכ״ח ואיך יאמר דמצריף ועוד דמשום דאי אית ביה בקעים ככ״ח דמי לכן אמר כן ועב״י א״ח תנ״א והמעיין שם יראה כדכתיבנא. ולדינא צ״ע כ״ח מחופה אבר ועח״י אות ס״ד הסכמת רוב הפוסקים להחמיר במחופה אבר. וע׳ מ״ש בטלאי דודאי הבליעה הולכת בכולו ופולט אח״כ ואם ציפה בעופרת כלי ישן חרס פשיטא דלא מהני הגעלה דבטלאי כו׳ וחדש הוא די״ל דלא בלע הרבה החרס הואיל ומפסיק העופרת ובפסח באב״י בה״מ יש לצדד להקל אחר הגעלה כה״ג. כ״ח שבלע איסור דרבנן אין מועיל הגעלה זולת בישולי עכו״ם בי״ד סי׳ קי״ג סי״ו מהני ג״פ וה״ה חלת ח״ל כה״ג עי״ד בטור קכ״א לא בשאר איסורים של דבריהם ולענין טבילת כלים בי״ד ק״ך זכוכית דרבנן ומתכות משמע ד״ת וקטן אין נאמן אף על זכוכית דאיתחזק וספק אי טבל לחומרא בזכוכית עי״ד סימן ס״ט בשר שספק נמלח ענה״ך ובברכה טובל זכוכית ומתכות אבל חרס מצופה אבר בפנים ובחוץ אפשר נמי טובל בברכה ושם כתב בפנים. וגלייזר״ט שלנו בפנים ובחוץ או בפנים לחוד בלא ברכה. וחרס היינו שנצרף בכבשן הא בחמה דין כלי אדמה יש לו עמ״א תנ״א ד׳:

וכלי גללים עיין בשו״ת משאת בנימין סימן צ״ד רש״י שבת י״ו פירש אבן שיש וחזר בו בדף נ״ח ופירש כר״מ ז״ל פרק עשירי דכלים שהוא מגללי בקר וכן הלכה והנה כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה יש מחלוקת בטור והלכה דצריכי׳ הגעלה ומהני בהו הגעלה ועמ״א תנ״א אות ד׳ וה״ה חרס שנתייבש בחמה דין כלי אדמה יש לו כמ״ש בסמוך. הא בכבשן חרס הוא ומיהו תנור מהני דלא חייס בלבונה דעב ולא פקעי. כלי עצם וכלי קרן צריכים הגעלה והפרש יש קרן אסור להגעיל דחייס עלה כמ״ש בא״ח תנ״א ס״ז ועצם קשה הוא ולא חייס עשכ״ג וכ״ג כאן ולבוש דעצם לא מתקלקל ושרי להגעיל וכן פערילמוט״ר מותר להגעיל ועא״ר וא״ז וח״י אות ל״ו בשם מי״ט. ואם שימש בקרן לאחר הגעלה אפשר להתיר התבשיל דבתמים דעים סימן ל״ה מתיר להגעיל באומר שאין חייס ונהי דאין לעשות כן ככ״ח בס״א מ״מ דיעבד כדאי הוא לסמוך עליו שלא לאסור התבשיל. כלי עור בי״ד סי׳ קל״ה ס״י ביי״נ ניתר בהגעלה ועירוי ג״י ומיי״נ אין ראיה לשאר איסורין ואמנם בב״ח שם דה״ה לשאר איסורין בעור מהני הגעלה בסכ״ז ופי׳ מדין וכל מעשה עזים להביא כלי עור אין ראיה דלא קאי אהגעלה. ועב״י א״ח תנ״א. וה״ה כל הכלים לבד מחרס ניתר בהגעלה אותן שעושין מנייר וכדומה ומפות אין היתר כ״א בכיבוס בחמין אפר וחביטה לא בהגעלה כי אין מועיל לבעין שנכנס בניקבי אריגה. ועסי׳ תנ״א סי״ח ובמ״א אות ל״ו:

כלי מתכות כפי תשמישו הכשירו ע״י אור בלא משקה ליבון ואגנות שאופין עוגות בתנור גרוף דינו בליבון כמ״ש במ״א כ״א וראיה ממרדה ושאר ראיות ובחמין הגעלה ואף כ״ש לכתחלה יש להגעיל ודיעבד צ״ע עמ״א וכבישה ומליחה בכלי נחושת עש״ך י״ד סימן ס״ח אות ל״ג בשם מהר״ח ובת״ח כלל ל״ג ד״ג דכ״נ אין בולע אא״כ האור מהלך תחתיו ומשמע דוקא נחושת הא שאר מתכות בולע בעירוי וי״א דכלי מתכות שוה לנחושת לדעת מהרי״ו והש״ך חולק דעירוי בולע בכ״נ והח״י אות ו׳ היקל בדיעבד בה״מ ועשו״ת מקום שמואל בזה ועט״ז י״ד ק״ה ועופרת מבואר בקרא פ׳ מדין דמהני הגעלה עמ״ש לעיל מזה:

והנה כלי מתכות שדינם בליבון אם נתערבו י״ל דהוי דשיל״מ כמו הגעלה עמ״א בתמ״ז מ״ם וכ״ת דמתקלקלים א״כ לא ליהני ליבון דחייס עמ״א תנ״א ל״א ובדיל שאין תקנה בליבון אם נתערב קיל יותר:

כלים העשויים מביצת הנעמה וכיוצא בפריי לי״ד צ״ד בט״ו א׳ הוכחנו דקליפת ביצים מפליטין בהגעלה מסי׳ פ״ו ס״ה דקליפת איסור מצטרפי׳ להיתר ומיהו שם י״א דביצה מנוקבת בתולדה והחוש מעיד קצת דנצבע יע״ש וי״ל דנכנס בנקבים בעין אין מועיל הגעלה א״ד נקבים דקים כאלו אין חשש ועוד שער חלחולי מחלל וצריך עיון:

ואגב גררא ראיתי להזכיר מ״ש הרא״מ ז״ל פ׳ צו ויקרא ו׳ כ״א תשבר ולשהינהו דנט״ל וי״ל כו׳ יעוין שם והנה שבירה ומריקה או לאחר נותר דליהוי ביעור לנותר או עקב אכילה שלא יבא לנותר וגזירת הכתוב דזהו ביעורו דאל״כ אמאי ישבר לשתמש בצונן מן התורה ובת״י שם מטול דלא יבשלון חולין א״י דבלע נותר משום קדשים נמי ויש לדחות דבמינו חד בתרי ואמרינן סלק כו׳ אלא בקדשים י״ל במינו באלף לא בטיל ע׳ תוס׳ חולין צ״ח ב׳ ד״ה רבא כו׳ אלא דקשיא אמאי ישבר יבשל חולין לכן אמר דא״א לבשל חולין בעזרה אין מכניסין חולין וחוץ לעזרה אסור להוציא קדשים אף פסולים מורק ושבירה במקום קדוש ויהיה פי׳ מטול בשביל דלא יבשלו חולין דא״א וזה דוחק וגם זה אינו דחולין בעזרה כהאי גוונא שרי עמ״ל פי״ב מה׳ שחיטה. וברשב״ם ז״ל תכבס דלא לאסור בנותר שבשריפה יראה להיות על פסוק כ״א וצ״ע אין מקומו פה ועמ״ש אי״ה בתנ״ב מזה:

דיני טבילה והכשר בי״ד ק״ך קכ״א. ואם קנה מתכות מעכו״ם וידוע ששימש העכו״ם היתר בו הוחם שכר ולחם חמץ והטבילו לשמש בו בשאר ימות השנה כשבא פסח וצריך להגעיל לפסח יגעיל הטבילה הא׳ עלתה דבהיתרא הוי אבל אם בשעת טבילה דעתו לשמש לפסח צריך להגעיל ויטבילנו שנית בלא ברכה או עם כלי אחר בברכה להמעיין בי״ד קכ״א בש״ך אות ד׳ וה׳. ואפשר אף לשמש בשאר ימות השנה והבן: