קודם עט״ז ובאות וי״ו ובמ״א אות ו׳ ובח״י א׳ ואות ט׳ והלכה דבה׳ דאיסור דרבנן כד״ת ולא הוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא ובעי ששים או אב״י לענין דיעבד ולכתחלה יש לחוש לכל הדברים היינו אף אב״י וששים שלא ישהה יותר מדאי ושלא יניחו מרתיחתן די״א עד הלילה נט״ל ומשהו אסור כתוך הפסח ומיהו דיעבד אם לא נזהר בכל אלה סומכין אהלכה דעד הלילה נט״ל ומשהו שרי משא״כ בפסח משהו ונט״ל אסור דיעבד לדידן אין להגעיל שום כלי בפסח ולסמוך אטעם דטרידי ולא בלעי הכלים וטבע המים דבלעי ולא פלטי וכדבעינן למימר אי״ה באות ב׳ באורך:

אם עט״ז קודם בואי לבאר דברי המחבר והט״ז ראיתי לדבר קצת בענין הגעלה:

ראשונה צריך לחקור הגעלה זו מה פעולתה. כי הנה יש לנו ד׳ דרכים. א׳ להגעיל כלי שאב״י ע״י גדנפא. או ביורה כשרה או אביי דא״נ בלע הכלי אחר שפלט הוי ליה נט״ל ושרי והרווחנו דמתחלה בלוע היה מטעם מושבח מעיקרא גזירה אטו ב״י משא״כ עתה קיבל טעם פגום לכתחלה ער״ן ושאר פוסקים והפר״ח הביאם ומדברי הרא״ש בפסחים למ״ד יראה דהוי כנ״ט בר נ״ט דהטעם הפגום למים וממים לכלי ועדיין היתר וכ״פ בתשובה כלל י״ד וידמה דהתחלה במים ומשם לכלי הא טעם א׳ בכלי ונפגם עדיין אין היתר דפגם זה לא הגיע שנפסל מאוכל אדם כמ״ש הרשב״א ז״ל בתשובה רס״ב ורס״ג ותצ״ט ובי״ד צ״ה דנ״ט בר נ״ט בעינן טעם א׳ בכלי וב׳ בהאוכל הא א׳ באוכל וב׳ בכלי אסור יקשה קצת ונט״ל יקשה איך מבשלין אח״כ דברים חריפים כחומץ וכדומה אח״כ ומיהו נ״ט בר נ״ט קודם שבא לחריף שרי כמ״ש בי״ד מזה וכבר הקשינו על זה כאמור. וכלי מדין לא אסרה תורה כי אם ב״י ע״כ הגעלה בדרך הב׳ כדבעינן למימר בסמוך אי״ה (וקדשים ערא״ם פ׳ צו) ולמ״ד אף טעם חוזר וניעור ונט״ל נמי אסור קשה וי״ל כולי האי נט״ל נ״ט בר נ״ט לא החמירו ועיין עולת שבת:

הב׳ להגעיל ביורה גדולה כשר ויש ששים נגד הכלי וכן היה בכלי מדין וכיון שכוונתינו להוציא האיסור ל״ש אין מבטלין. ולר׳ יהודה דבמינו במשהו יקשה קצת איך הגעילו כלי מדין המובלע במים הניסכים לע״א דאין מגעילין כ״א במים גם איך ידעו מה להשתמש אח״כ שמא מינו הוא ולמ״ד נט״ל בפסח אסור יקשה זה ועי״ד ברכ״ו וי״ל. הדרך השלישי הוא דמשהה רק שיעור פליטה ומיד מוציאם וטרידי לא בלעי וע״ז הקשו דמי הוא הנביא ולצמצם שיעור זה:

הרביעי דמשהה להו והמים מעלין רתיחות וגם מים בלעי ולא פלטי בעודם מעלים רתיחות הלכך אין חשש שיבלעו הכלים מאיסור דמים לא פלטי ודחו זה הרשב״א ז״ל בתשובה רס״ב ורס״ג ותנ״ו ותק״ג והתוס׳ בחולין ק״ח ב׳ ד״ה שנפל ע״ש. ואמנם יש לנו דרך ה׳ והוא דודאי עשר ידות מים נבלעים בכלי וחלק א׳ איסור ממי הנעלה ע׳ תוס׳ שם וק׳ ב׳ ד״ה כשקדם ובמ״א הביאותיו א״כ א״ש דנגד המשהו יש ששים בתבשיל אח״כ ועי״ד צ״ט ס״ז ולהלכה צ״ע שם ומ״מ בהגעלה י״ל על זה ולדידן דחנ״נ ל״ש ז״ה ומיהו בלח בה״מ מתירין מש״ה בהגעלה סמכינן בזה. ואם יגעיל שנית עדיף טפי עמ״א (ע׳ זבחים צ״ז א׳ רבי וחכמים י״ל דחכמים מריקה אחר הגעלה בחמין שנית ע׳ תוס׳ חולין ק׳ ב׳ ד״ה כשקדש ורבי מריקה ושטיפה אחר הגעלה בצונן ואם שלא הוזכר עיקר הגעלה הא לרבי ג״כ לא הוזכר והגמ׳ ידע דלאו בהכי פליגי והבן):

והנה הר״ב שהגיה דבתוך הפסח אין מגעיל סובר דיש רק ב׳ דרכים הראשונים והה׳ וכאמור. והמחבר כתב דכשמגעיל קודם איסור א״צ לדקדק דרך א׳ אב״י דאף ב״י נ״ט בר נ״ט דהיתרא והר״ב הגיה דרך הב׳ ששים. או דרך הג׳ לדקדק בב״י שלא ישהה יותר מדאי שיחזרו ויבלעו בב״י ואין ששים ושמא מתוך כך יוציאם קודם שפלטו האיסור וז״ש ואינו משהה כ״כ. וגם אם יזהר בזה כפי שיעור הצימצום אכתי צריך אזהרה מיגעיל כלים שבליעתן בשוה דאל״כ פלטי הכלים שבליעתן מועטת ולא טרידי ובלעי מאחרים אם ישהה אותם בשוה. ואם אין זריז ויודע שיעור פליטה ולהוציא מיד צריך אזהרה יתירה שלא ינוחו המים מרתיחתן דפלטי מים ובלעי כלים ויש בזה קושיא והבן ומ״ש ושלא יכניס הכלים עד שירתיחו המים קשה אם אח״כ מרתיחן והוציא קודם שנחו מרתיחתן שרי ועמ״א אות ג׳ ובעולת שבת יע״ש ויורה אם הוא ב״י אף שכלים אב״י ויש ששים במים נגדם נגד היורה ליתא וצריך היורה הגעלה תחלה וסוף משא״כ קודם איסורו די בסוף לחוד ולהמ״א ה׳ תחלה או סוף ע׳ ט״ז י״א ואי״ה שם יבואר. וי״ל דהמחבר לאו מילי מילי קאמר אלא אמר איסור ראוי לטהר בכל הדברים כאחד עצהי״ט ויש לפרש עוד דאם ישהה הרבה יבלעו הכלים ממי הגעלה אף שמעלים רתיחות דאחר ששבעו המים מלבלוע פלטי אף בעודם רותחין ע׳ תוס׳ חולין ק״ח ב׳ ד״ה שנפל ופר״ח כאן וע״ז אמר אף אם נזהר והוציא מיד כדי פליטה יזהר שלא ינוחו המים מרתיחתם דאל״כ יבלעו הכלים ממי הגעלה ולא אמרי׳ בכלים דטרידי וע״ז הקשה רמ״א דמוכח דמועיל הגעלה בלא מעלים רתיחות וז״א וע׳ לבוש ס״ג כתב שלא ינוחו מרתיחתם נוהגין שלא יכניס הכלי אף קודם זמן איסור שאין מפליטין כ״ז שאין מעלין רתיחות והב״י התיר גם בזה וסובר דמקליש עכ״פ והוי כנ״ט בר נ״ט והא״ז שם תמה עליו ולפי מ״ש א״ש וסובר הלבוש דה״ק לאחר איסור צריך שלא ינוחו מרתיחה שיעור שם שהיה כדי שפולט וכ״ש שלא יכניס הכלי בלא מעלין רתיחות וקודם איסור עכ״פ מקליש המים והוי כנ״ט בר נ״ט והבן:

שלא מט״ז לכאורה דה״פ לאחר זמן אין תקנה אף שמרתיח אח״כ אם הכניס קודם רתיחה וכבר הקשתי במ״א ג׳ וע׳ אות ב׳ וא״ל דה״פ כשמגעיל היורה תחלה צריך ליזהר שלא ינוחו מים מרתיחה ואין פולטין המים כלל וא״צ היורה הגעלה שנית אח״כ משא״כ אם ינוחו צריך היורה הגעלה שנית דזה דוחק גדול וע׳ תוס׳ חולין ק״ח ב׳ ד״ה שנפל וי״ל קצת בע״א והבן:

עד עט״ז תק״ח (ט״ס תכ״ט) ועמ״א שם אות י״א אם נאסר בי״ט משמע דשרי להגעיל דמכשירין שא״א לעשות מעי״ט נ״מ בי״ט עצמו דאין להגעיל כי נט״ל ומשהו אסור בפסח והיתרא דטרידי או שהמים אין פולטין ברותחין לא קיי״ל כן ובמ״א הקשינו עמ״ב בתה״ד הובא בתמ״ז ס״י. דהא מוכח כן מהרשב״א ז״ל. והנה ליבון קל המוזכר בתנ״א דהוי כהגעלה ועדיף מינה מ״מ אין שורף בפנים כ״א מפליט י״ל דאסור בפסח אם בלע הטרפי״ד חמץ ע״י משקה או בחה״מ דאפשר דחוזר ובולע ואב״י לא מהני בפסח לדידן. ועסי׳ תס״ז בט״ז אות י״ז בתרי משהו רוצה להקל והסכימו קצת מהאחרונים עמו א״כ לכאורה כלי שנאסר במשהו בפסח בדיעבד מגעילו במים י״ל אם בשלו בכלי פסח י״ל בה״מ דלמאי ניחוש לה דאי חוזר ובולע תו הוי תרי משהו אמנם ז״א חדא דבלח ל״ש תרי משהו וכמ״ש בפריי לי״ד צ״ב אות י״ו בט״ז פשיטא דאסור דיעבד וגם למ״ש הא״ר וא״ז בתמ״ז א׳ דדוקא מחתיכה אין כח במשהו להתפשט לצאת הא מכלי יוצא ותדע דאל״כ כלי הנאסר במשהו לא תועיל לו הגעלה ומבואר ההיפך א״כ אף דיעבד אסור התבשיל שבישל בו שלא סומכין כלל אהיתר דטרידי או שאין המים פולטין לדידן. וכלי שנאסר מריח ומשהו ונט״ל או יבש ביבש חד בב׳ ונבלע בא׳ בקדירה י״ל תלת קולי למאי ניחוש לה אם נבלע ממים לכלי בפסח עמ״א תמ״ז אות מ״א מ״מ אין להגעיל בפסח שלא לחלק ודיעבד אין אוסר:

צריך עט״ז סמך אמ״ש באות ז׳ דקודם איסור לכתחילה סומכין אשלש נ״ט דהיתרא משא״כ הוא א׳ משא״כ לאחר זמן איסור באב״י ואין ששים איך סומכין לכתחלה נ״ט בר נ״ט דהיתרא דנט״ל שרי או שיש חילוק בין קיבל הכלי תחלה טעם משובח בין קיבל מתחלה טעם פגום כמ״ש הרא״ש ז״ל פכ״ש למ״ד ובתשובה כלל י״ד והר״ן והרשב״א ז״ל בתשובה רס״ד מ״מ נט״ל רק דיעבד שרי וע״כ הטעם דיש סניף דהכלי טרוד לפליט אפשר דלא בלע כלל וא״נ בלע הוי נט״ל ונ״ט נר נ״ט וכעין ההיא רס״ד א׳ ולזה כשמגעיל הכלי ב״פ ודאי אזיל ליה הטעם דטרוד שכבר פלט ממקום א׳ ובולע ודאי ונט״ל לכתחלה אסור אם לא ביש ששים דשרי דאין זה מבטל איסור לכתחלה בודאי דאדרבה כוונתינו להוציא הבלע. ועח״י אות י״א ולמ״ש א״ש ואי״ה באות י״א יבואר עוד:

קודם עט״ז ע׳ אות ג׳ ומ״א א׳ דבהא איסור דרבנן ל״ש נ״ט בר נ״ט דהיתרא וליבון שורף הכל בליבון ניצוצות נתזין והגעלה נשאר משהו באב״י ונט״ל משהו מיהא בולע ממי הגעלה דאין אנו סומכין על טרידי לחוד רק לסניף שיהא ספק ע׳ אות ה׳:

אחד מהם עט״ז דיעבד ודאי שרי בא׳ אב״י דהוי נ״ט בר נ״ט דהיתרא אף להר״ב בי״ד צ״ה מ״מ לכתחלה צריך היתר נ״ט בר נ״ט שלש טעמים ע״י נט״ל דאסור לכתחלה ותירץ דלאו ודאי הוי כ״א ספק שמא יבלע ושמא לא יבלע דטרוד א״כ דיעבד ש״ד משא״כ במגעיל מקצת כלי ב״פ וטעם דמים לא פלטי ברותחין דהוי הוא ע׳ תוס׳ חולין ק״ח ב׳ \ד׳ה שנפל וכבר התבאר באות ה׳:

ע״כ עט״ז ר״ל קודם ה׳ דרגילין העולם להגעיל הרבה ביחד וכלי בשר ורלב יחד ונהי משום חמץ ליכא דשלש נ״ט להיתר מ״מ משום בשר בחלב איכא ואף להמחבר בי״ד צ״ה ס״ג לכתחלה אסור ומש״ה צריך להיות א׳ אב״י וע״ז כתב רמ״א שנהגו אף קודם ה׳ ומגעיל רק כלי בשר לחוד שלא יהיה ב״י אטו כלי בשר וחלב יחד דלהר״ב אף דיעבד אסור בי״ד שם דהטעמים פוגמין או כלים נוגעין זב״ז עמ״א ז׳. ועבב״י בשם הגמי״י פ״ה מחו״מ בשם הגהות סמ״ק ורמ״א ט׳ פי׳ אטו כלי איסור מדכתב הר״ב וכ״ש כלי איסור פשיטא אנא לסמוך ע״כ נהנו ובמ״א כתבתי דאפשר דהר״ב להשוותם בא דלהמחבר רק זהירות בשר וחלב יחד ולהר״ב דיעבד אסור כמו כלי איסור:

אם עט״ז קודם זמן איסור יכול להגעיל הרבה ביחד שלא יהא נוגעים זה בזה דג׳ נ״ט הם ול״ד לדגים עמ״א א׳ ולאחר זמן איסור אף באין נוגעים יש איסור אם אין ששים נגד כל הכלים ביחד ועמ״א אות ו׳ בזא״ז אם חוזר וניעור ושם כתבנו בזה:

כלי עט״ז מ״ש וחושש שמא יש על שפתו חמץ כלומר נבלע שם ע״י ניצוצות עמ״א י״א. ומ״ש ממ״נ יש לעיין ביה וכן מ״ש בפסח ימלאנו כו׳ לפי מ״ש בי״ד צ״ב ס״ה וס״ו לערות נגד שם גם מנהג העולם לאסור כשנפלה טיפה נגד הריקן והא דתוחב כף א״צ לשער כ״א מה שתחב בצ״ד חלקנו שם בין כולה חמה אצל האש ובין כף קר א״כ ליכא ממ״נ ותוך הפסח ג״כ אסור בלא חששא שימלאנו כיון שלא נכשר השפה ובב״ח כתב דהשפה המעט שבו יש ששים נגד הגדנפא ועמ״ש בי״ד צ״ד בש״ך ד׳ דאין הבלוע בכלי נ״נ כה״ג ושיש הפרש בין בלוע באוכל לבלוע בכלי. ומ״מ נוהגין לעשות גם תחלה גדנפא והיינו אחר שש וע׳ אות י״א ואי״ה שם יבואר עוד:

ויגיעו עט״ז ע״ז ע״ו משמע אם הכניס הכלי (ט״ס החמ״ץ) תוך יורה שוב וכדומה צריך הגעלה ג״כ ליורה שיהא נגעל השפה ולא מועיל גדנפא דל״ש ככ״פ בניצוצות דהא הכניס משפה ליורה ובזה היה מהני ס׳ עד הלילה אלא הטעם דצד החיצון לא נגעל כמ״ש בתנ״א כ״א בבוכיא ועמ״א אות י״א. ועב״ח סי״ד אף יורה שבלע פ״א איסור צריך גדנפא ול״ת דוקא שימש כל השנה כו׳ יע״ש:

כתב הב״י כו׳ עט״ז הנה סובר כמ״ש באות ה׳ וז׳ דנט״ל אין לסמוך להתיר לכתחלה אם לא בסניף דאין ודאי שבלעו הכלים ממי הגעלה דטרידי וא״נ בלעו הוי דיעבד ושרי נט״ל או נ״ט בר נ״ט דהיתרא משא״כ היורה אין ספק דבלע ודאי ממי הגעלה ששוהה שם ול״ש טרוד אין לסמוך לכתחלה אף קודם ה׳ ולומר די בהגעלה תחלה רק סוף ג״כ ועמ״א אות א׳ קודם ה׳ יש שלש נ״ט דהיתרא ושם כתבנו מזה. ומשמע אף קודם איסור אין להגעיל ב״פ הכלי. ויורה אם מגעיל סוף די קודם זמן איסורו. ומ״ש לפעמים שיש איסור בפליטת הכלים לכאורה להגיה שאין איסור שהיו הכלים אב״י וא״כ הוי דיעבד אפ״ה ראוי שיש להגעיל היורה בסוף ג״כ. ומ״ש בשם הב״ח דהחמיר קודם ה׳ להיות אב״י ומיהו אם שכח והיו ב״י מותר קודם שש ומ״ש דיעבד אין אוסר בפסח י״ל אם נא הגעיל היורה בסוף וכלים ב״י וקודם ה׳ לא נאסר התבשיל נפסח דקיל משומן בתמ״ז ס״ה ועמ״א כ״ו ושאני כאן דשלש נ״ט ועדיין היתר הוא ועמ״א א׳ בזה קדירה ששופכין עט״ז נוהגים לשטוף במים קרים ודיעבד אין איסור ועח״י:

אמר ההדיוט הכותב ראיתי לכתוב קצת סדר ודיני הגעלה בקצרה

דיני וסדר הגעלה בקצרה

דע שש מדריגות יש בכללן ובפרטן אתה מוצא יותר:

א ליבון הוא המעולה מכל ויש שלשה מינין. המין הא׳ מלבנו עד שיסיר קליפתו או ניצוצות נתזין הימנו ודא ודא א׳ כבסימן תנ״א ס״ד עב״י שם וי״ל אי נתערב כלי הצריך ליבון בב׳ היתר די״ל דבטל הוא ול״ד להגעלה דשינ״מ משא״כ ליבון נפסד קצת בזה ולשמא חייס לא חיישינן בהפסד מועט מ״מ לא דשיל״מ או דמי להפסד עצים עמ״א תמ״ז מ׳ ובש״ך י״ד ק״ב אות ח׳ ואם כן אף הגעלה א״צ דאין פועלת וליבון זה אף תוך פסח שרי וגם א״צ להעביר החלודה כי האש יבער הכל ולטבילה מ״מ חוצץ עט״ז תנ״א ז׳. המין הב׳ ליבון שאם קש נשרף עליו וזה הוי רק כהגעלה כבסימן תנ״א ס״ד וס״ה ומ״מ י״ל דעדיף מהגעלה והמעיין בב״י תנ״א הביא הגמי״י פי״ו ממ״א בשם ה״ר אביגדור דסגי בהכי דאל״כ טרפי״ד מתקלקל יע״ש וסובר מבשר לחלב איסורא מיקרי ול״ד לניתר עפר״ח י״ד צ״ג ד׳ א״כ אף למ״ש המרדכי דליבון כ״ה כהגעלה ועדיף מיניה ובשר לחלב היתרא מיקרי וכמ״ש בתק״ט ס״ה א״כ היכא שיש ספק אי בעינן ליבון או הגעלה ולבנו בקש נשרף י״ל בדיעבד וזה נראה דעת הר״ב בתנ״א יע״ש. והמין השלישי ליבון שנתחמם עד שיס״ב מב׳ עבריו ימ״מ אין קש נשרף בו זה הוי רק כהגעלה וגרע מיניה קצת דאלו בקש נשרף מהני אף לכ״ר ששימשו על האש והעלה רתיחות וליבון חימום שיס״ב לה מהני רק בכ״ש ששימשו בהוסר מאש וגם זה צ״ע ובתנ״א ותנ״ב דברנו מזה. וליבון שקש נשרף מהני לסדק ומשמע ה״ה לחלודה די במקום ההוא ליבון קל שקש נשרף לבד עסי׳ תנ״א ס״ד וס״ה:

המעלה הב׳ הגעלה בכ״ר פחותה מליבון ויש בו כמה מינין. א׳ כ״ר ששימשו על האש והעלה רתיחות ככ״פ כבסי׳ תנ״ב ס״א בהג״ה. הב׳ ששימשו בהוסר מאש ככ״פ ודי בכך ובזה אפשר ליבון. הג׳ יועיל וצ״ע כמ״ש בסמוך. וכ״ר שעמד על האש ולא היה יס״ב והיה בו חמץ לכתחילה ראוי להגעילו עש״ך י״ד ק״ה ה׳ בשם רש״ל ובפריי שם ודיעבד אין אוסר:

יש בהגעלה מה שאין בליבון דכלי נחושת מפסולת ליבון אסור בהו דפקעי והגעלה מותר כבסי׳ תנ״א במ״א אות ל״א ובי״ט הגעלה אסור וליבון קל כההוא דטרפי״ד בתק״ט שרי. ומבשר לחלב אם הועמד יורה שאב״י על האש ותוחב שם כלי בשר והוי כמו מדלין בדלי טמא בי״ט צ״ע אם מותר ואי״ה בתק״ט יבואר:

המדריגה ומעלה הג׳ עירוי מכ״ר פחותה מכ״ר ויש בו ב׳ מינין. א׳ עירוי שלא נפסק הקילוח וכפי תשמישו כך הכשירו וב\י׳ד סימן ס״ח בש״ך ל״ג ובט״ז הארכנו בכלי נחושת ע״י עירוי ומזבחים צ״ו ב׳ וצ״ז א׳ וב׳ והנה לקושיית הש״ך שם י״ל דעירוי מפליט ומבליע עכ״פ בכולו דלח גרע מכלי שני להרשב״א ז״ל עסי׳ ק״ה בט״ז ד׳ א״כ י״ל קרא מסייע ואם בכלי נחושת בושלה ומרק ושטף במים למה פרט דוקא נחושת משאר מתכות אלא אעירוי דכ״ח קאי דבמתכות אין די במריקה עירוי כמריקת הכוס לערות ולשפוך מיד אלא צריך שישהה שיעור פליטה כמ״ש בטור והמחבר בתנ״ב ובכלי נחושת די כמריקת הכוס ויערה וישפוך מיד כי לא בלע כ״א כ״ק וכן אם תחב נחושת לכ״ר שהוסר מאש די בעירוי פנים וחוץ ואם שימש בו אח״כ ע״י עירוי לא נאסר כי יש ששים נגד קליפה כבסימן קמ״ה בי״ד ואם בישל בו אח״כ י״ל לשער ששים נגד ב׳ קליפות והבן וקשה מ״ש בזבחים צ״ז אותה ולא תרומה אמאי ומאי קושיא דמ״ה כה״ג שרי בתרומה בעירוי לבד תרומה לבשל אח״כ חולין דיש ששים נגד הקליפה וקדשים גזירת הכתוב הוא וכה״ג אף למ״ד אין מבטלין הוי כה״ג דרבנן שאין כוונתינו לבטל רק לבשל ועי״ד צ״ט ס״ז והבן. ובתרגום יונתן וישתכן בגרגישתא אפשר מין אדמה שמשיר כ״ק וזהו ענין מירוק לטוש וזכוך עמ״נ כסכין שפה וטהורה בי״ד קכ״א ואין להאריך ועירוי שנפסק הקילוח וכבר התבאר בי״ד ס״ח בפריי וכאן להלכה קיי״ל אף כ״נ כשאר כלים. ועש״ך י״ד ק״ה ה׳ ולשיטתיה הקשה יע״ש עיין שבת נון ובא״ח שכ״נ ס״ט גרתקין יע״ש וזה פי׳ גרגישתא לענ״ד:

המעלה הד׳ כ״ש כתשמישו הכשירו ודיעבד אם שימש בכ״ש בלא הכשר בתמ״ז ס״ג וטוב להחמיר משמע דיעבד בה״מ אין לחוש והמ״א בתנ״א ג׳ הניח בספק קצת ובש״ך י״ד ק״ה ה׳ החמיר בצונן לחם כ״ק אף שאין יס״ב ומ״מ אפשר דאותה קליפה אין אוסרת דיעבד ועסי׳ תס״ז במ״א ל״ג:

הה׳ כלי שנבלע שלא ע״י אור ויש בו ב׳ מינין א׳ חמי טבריא ולכאורה ספק הוא אי דינן כחמי האור הו כחמי חמה עיין ע״ש ובשבת ל״ט פלוגתא דרבנן ורבי יוסי ומשמע דחמי חמה הן. וכלי שבלע אסור ע״י חמי חמה הלא בשי״ח ס״ג דתולדות חמה מבשל הוא כ״ש דמבליע אם יס״ב ומ״ש הב״י חמי טבריא כרותחין לענין בליעה ה״ה חמי חמה. ומ״מ אין להגעיל חמי כבריא בחמי חמה שזה ספק באפשר. ומיהו אין לעשות מזה ס״ס או ספק דרבנן לקולא אם הגעיל כלי חמץ נט״ל בחמי טבריא ושימש בפסח לומר ספק דרבנן לקולא:

המדריגה ומעלה הששית כלי שבלע שלא ע״י חמץ כלל יש בו ב׳ מינין. המין הא׳ כבוש ויש בו ג׳ אופנים הפן הא׳ כבוש מעל״ע בולע בכולו ואין מגעילין ע״י עירוי כ״א בכ״ר ואף בהוסר מאש באפשר. הב׳ כבוש בחומץ כדי שיתן ע״ג האור וירתיח ובמחלוקת שנויה עש״ך י״ד ק״ה ב׳ ופריי שם. הג׳ כבוש בציר מליחה וע״ש. והנה להגעיל זה בחמי טבריא יראה שאין להגעיל. המין הב׳ כלי שבלע איסור ע״י מליחה נאסרת כ״ק לבד עי״ד צ״ה בש״ך י״ג י״ד ואפ״ה אין להגעיל ע״י עירוי כי עירוי ספק הוא ולחומרא והלכך לקולא לא כ״כ בפריי וכאן בא״ח ומ״מ צ״ע כי עירוי ספק אם מבשל אבל מפליט ומבליע כ״ק דאל״כ איך יתורץ ההוא דזבחים צ״ז ב׳ אותה ולא תרומה ובפריי לי״ד ס״ח כתבנו מזה וכאן אין להאריך:

יש כלי שני שמדינא מפליט ומבליע בכולו עי״ד סימן ס״ט בש״ך אות ל״ז וט״ז כ״ב בחריף ועסי׳ תנ״א ושם משמע בה״מ לצדד להקל וי״ל נהי שאין מבשל מ״מ מפליט ומבליע:

כלי חרס אין תקנה כ״א בליבון כבשונות לא תנור דחייס דלמא פקעי. ואם נשתמש בצונן מעל״ע עסי׳ תנ״א סכ״א יע״ש ולאיסור דרבנן אנו אין לנו אלא חלת ח״ל ובישולי עכו״ם עי״ד סימן קי״ג סי״ו מגעילו ג״פ חרס הא שאר דרבנן לא יע״ש. מ״ש בתרגום יונתן גרגישתא מצאתי אחר כך בביאור פירוש קצת כמ״ש יע״ש: