אין עט״ז והעלה כל שיש לו ספק אחר כו׳ ועמ״א א׳ הסכים לפירוש הב״י וד״מ בפי׳ הב״י שבב״י כל שנשאבו בלילה אף בתחלת הלילה מיד אסורים ואין תקנה וכ״מ בטור קצת. והרוצה לצאת כל הדיעות יראה לשאוב ביה״ש ממש:

והנה רש״י פסחים מ״ב א׳ ד״ה שלנו פירש בימי ניסן ימות הגשמים וחמה מהלכת בשיפולי הרקיע ומעיינות רותחין לפיכך מלינן עכ״ל הנה מבואר הטעם דביום חום השמש מכה עליהן שחמה הולכת בשיפולי רקיע סמוך למים ובעי צינון יב״ש שיעור לילה בינונית (בניסן יום ולילה שוין) והנה לא פירש באם שאב באמצע לילה אפשר יהא מותר לאחר שש שעות משנתלשו וכולן כתבו לרש״י הן ביום או בלילה בעינן יב״ש בתלוש וא״י מנ״ל הא ועוד טעמא ואולי בלילה חמה מהלכת תחת הקרקע וזה לא נזכר ברש״י ואפשר מרתיחת היים איןמתקררין עד שיהיו בתלוש יב״ש וע׳ לבוש וע׳ ברא״ש לרש״י יש להקל במי נהרות טפי ולא הבינותי לפי מ״ש רש״י בגמרא אין לחלק בין באר לנהר ולאידך פירושא דחמה מהלכת תחת הקרקע בלילה יש להקל בנהר שהמים רחוק ממקום הנביעה מתקרר בקרקע ועב״י ומ״א ו׳ משא״כ לרש״י ולפ״ז צריך לומר שרש״י בתשובה פירש כר״א ממי״ץ גם מה שכתב הרא״ש שבניסן אין מהלכת במים עיין פסחים צ״ד ב׳ וצ״ע מ״ש רש״י דביומי ניסן חמה מהלכת בשיפולי רקיע והא בצ״ד מבואר דבימי ניסן כו׳. והנה לחשש שבלילה החמה מהלכת תחת הקרקע כדעת חכמי א״ה כדאיתא בפסחים צ״ד ב׳ סוברים קצת מהפוסקים דאין תקנה כל שנשאבו בלילה שהוחם כו׳ ובנ״ץ אות א׳ נתקשה בזה דא״כ אין לך מים שכשירים ללוש בהם דהא אתמול היו מחוברין בקרקע בלילה והוחמו בחמה כו׳ והנה י״ל כל שהיו יב״ש בקרקע ביום מחוברים נתקררו וכמ״ש במ״א אות א׳ גם יש לומר שואב בלילה באותו רגע שמתנועע מתחמם בתנועתם ג״כ אין קושיא ממה שהיו אתמול מחוברין בלילה ואי״ה במ״א א׳ וי״א יבואר עוד ומחלוקת חכמי ישראל וחכמי א״ה מבואר בפסחים צ״ד ב׳ כי לחכמי ישראל שקיעת החמה הוא שמתחיל החמה לשקוע בעובי רקיע ושיעור הילוך תוך עובי רקיע הוא שיעור שעה פחות חלק ארבעים משעה שהוא נ״ח מנוטי״ן וחצי ואחר כלות זה השיעור מתחיל בין השמשות שהוא י״ג מנוטי״ן וחצי ובין הכל שעה וחומש שעה כמבואר וכמו שהאריך המנחת כהן בספר מבוא השמש מאמר שני פרק שני דף ל״ב א׳ ולחכמי א״ה ענין השקיעה הוא שמתחיל לשקוע תחת האופק והילוך עובי הארץ הוא השקיעה ואח״כ בין השמשות כמ״ש לעיל ומ״ש הט״ז תחת הרקיע ט״ס וצ״ל תחת הקרק״ע כחכמי א״ה וכ״ה בב״י ועיין לבוש ס״א כתב י״א שהמעיינות רותחין לעולם וזהו לפירש״י וכבר כתבנו מזה. והירא להיות יוצא כל הדיעות ישאב ממש בין השמשות שהוא זמן י״ג מנוטי״ן וחצי לאחר שעבר שעה פחות חלק מארבעים משעה מתחלת השקיעה וילוש בהם לאחר אור הבוקר ודוקא שעבר בתלוש יב״ש שלימות הא לא״ה כבשנת העיבור דלפעמים אין הלילה ארוך אסור ללוש לאור הבוקר עד שיעבור יב״ש שלימות לחוש לדעת רש״י דיב״ש שלימות בעינן וכן אם הלילה ארוך יותר מיב״ש אסור ללוש קודם אור היום לחוש לדעת ר״י בר נתן כאמור ועב״ח ואי״ה באות ב׳ ובמ״א יבואר עוד:

לכתחילה עט״ז ובמ״א אות ו׳ ואות י״א פרש״י פסחים מ״ב א׳ פירש בימי ניסן ימות הגשמים וצ״ע טובא כי בצ״ד ב׳ מבואר ההיפוך עמ״ש אות א׳ כאן ועיקר החילוק בין נהרות הואיל והם רחוקים ממקום הנביעה כבר נתקררו משא״כ במעיין החמה מהלכת בלילה כו׳ יע״ש ואי״ה במ״א יבואר עוד:

אין עט״ז בלילה א׳ דפסח אסור לשפוך אף לש קודם פסח מים השייכים למצת מצוה אסור ובע״ש בשם שכ״ג משמע דוקא בליל פסח דליל שמורים יע״ש. ובא״ז ז׳ כתב מאגודה משמע דאם יש לו מים אחר יש לשפוך ועח״י ונראה דאם לבו נוקפו יכול לשפוך אם יש לו מים אחרים:

ברזל עט״ז והנה מליח מהני לתקופה עי״ד קי״ו ופר״ח סוף ה׳ ר״ח ובמים שלנו אסור ליתן לתוך המים מלח שלנו דהוי מי פירות עם מים וממהר להחמיץ עסי׳ ת״ס ותע״ב במ״א ז׳ ואי״ה שם יבואר. אסור לשאוב ע״י עכו״ם למצת מצוה הפר״ח כתב הטעם דמכשירי מצוה כמצוה כבסי׳ ת״ס ודיעבד שרי וכששואב יאמר לשם מצת מצוה עח״י אות ח׳ וט׳. ועמ״ש אי״ה במ״א אות י״ו מזה. ועד״מ כתב ברזל או להחתימה במפה משמע כשחותם במפה אין רשות להזיק כדאשכחן כל מידי דצייר וחתום כו׳ מ״ש בהג״ה כ״ח חדשים ובשל עץ אין להקפיד יבואר אי״ה במ״א אות י׳ ודברי הלבוש סעיף ז׳ צ״ע קצת:

בסיסטרנ״ה עט״ז מ״ש דהיינו סמוך לשאיבתן וכ״ה בלבוש לכאורה דה״פ דכי מקילין בשעת הדחק היינו בנשאב סמוך לביה״ש ולהמחבר בס״א מבע״י ולא שהה יב״ש אז יש להקל בשעת הדחק כי לר״א ממי״ץ כששאב ביה״ש מותר ללוש בהן מיד משא״כ בשואב תחלת הלילה לר״א ממי״ץ אין תקנה לעולם לפירוש הב׳ בב״י א״כ אין לסמוך ע״ז אף בסיסטרנ״ה בעת הדחק בזה ומ״מ נראה בעת הדחק בכ״ע שרי. ועח״י אות י״א ובא״ר ו׳ דסיסטרנ״ה זו או דיש שם סילון שקורין רע״ר או נקב יש במקום הנביעה שמשם נובע המים וי״ל דבטילי מי הרע״ר עם מים שבסיסטרנ״ה עמ״א ט״ו ואי״ה במ״א אות י״א יבואר עוד. ואותן בארות עם רע״ר שהם בתוך בתים שמבשלין שם שכר ודבש ומכניסין הכלים תמיד מלוכלכים בדבש ושכר לתוך הבאר יש למנוע מלשאוב תוך הבאר ממים כי דבש מי פירות הוי וי״א באלף לא בטל עסי׳ תס״ב וטור יותר לשאוב מן הצינור שקורין רע״ר ליתן הכלי שם ויזוב שם:

ואפילו עט״ז בלילה ראשונה אם אין לו רק מים שלא לנו יכול לכתחלה ללוש בהם לקיים מ״ע דאכילת מצה ונראה ה״ה ליל ב׳ אף דבקיעין בקביעא דירחא מ״מ כל שני הימים דין א׳ להם וצ״ע דאפשר בזה לא. ואע״פ שמחויב לאכול פת עמ״א קפ״ח אות ט׳ אי מן התורה או מדרבנן יע״ש:

הב״י כי׳ עט״ז צריך ביאור. במרדכי פרק כל שעה סי׳ תקצ״ג מעשה אירע בפסח שחל באחד בשבת וג״ס נפלה התקופה בלילה שלפניו ואף עפ״כ לא חשו ולשו במים השאובים בלילה וכתב רבינו יהודא החסיד דאין להקפיד שומר מצוה לא ידע דבר רע וכולן לא יאפ״ו אלא לצורך מחר דאין י״ט מכין לחבירו גם בליל שני לא יאפו רק לצורך אותו יום דאין מכין לחול. וכפי גירסא זו י״ל דאעפ״כ לא חשו לתקופה שנפלה בליל מוצאי שבת ושאבו מים ביה״ש של מוצאי שבת כדין מים שלנו וסברו דאין איסור דאין כ״כ הכנה בזה בשאיבה ולא שפכו המים ולשו בהן לצורך יום א׳ וכן בליל שני וסוברים כשחל פסח באחד בשבת אופין המצות בליל פסח דלא ליהוי מצה ישינה עסי׳ תנ״ח בט״ז א׳ ורבינו יהודה החסיד לאו לפליגי אלא אמר דשפיר עבדי שלא שפכו המים דשומר מצוה כו׳ וזה לשון הב״י ודבר פשוט הוא שהוא כאומרים כשחל בא׳ בשבת אופין בליל פסח דאי אופין מע״ש לא שייך הא ואף לאומרים דאופין בליל פסח יש לתמוה למה לא שאבן מערב שבת ואפשר ס״ל כה״ג לא חשיבי מים שלנו ואכתי קשה שאע״פ של״א היה נופלת התקופה בליל ה׳ שלפניו היאך היה מותר לשאוב בשבת לצורך י״ט וא״ת שאיבה דלא טירחא כולי האי שרי א״כ כי נפלה תקופה בליל ה׳ שלפניו מה הוי היה להם לשאוב בע״ש ביה״ש. ועוד יש לתמוה בנפלה בתקופה בליל ה׳ שלפניו מה הוי הא כיון בשעה שלשין אין שעת התקופה ועוד דלא חיישינן כ״א בשותה מהן בשעת התקופה ואפשר כל שהיה בתלוש בתקופה מזיק אח״כ עכ״ל. והדברים קשים להולמם אם הגירסא בליל ה׳ שלפניו ואמנם אם הגירסא בלילה שלפניו (וטעו והרחיקו אות ה׳ מן בליל ועשו עליה קו) או אפשר לפרש דברי הב״י כך שהתקופה נפלה בלילה שלפניו במוצאי שבת כי פסח ביום א׳ שפיר קרי לילה שלפניו מוצאי שבת ושאבו המים ביה״ש מוצאי שבת עם שקיעת החמה כמ״ש הב״י בריש הסי׳ לדעת ר׳ אליעזר ממי״ץ וז״ש דפשוט לאומרים אופין בליל פסח עצמו כה״ג דאי לאופין בע״ש אחר חצות ל״ש הא דכבר שאבו בליל ה׳ השייך לששי ואפו כו׳ וסוברים ג״כ כהר״א ממי״ץ דאם שאבן סמוך לשקיעה מותרין מיד וא״צ יב״ש דלא כר״ש ורבינו יהודא החסיד אמר שפיר עבדו דלא שפכו שומר מצוה כו׳ והקשה הב״י אמאי לא שאבן מע״ש ביום מלשאוב ביה״ש מ״ש ותי׳ כה״ג סוברים דאסור כל ששאבו ביום אין תקנה בשהייה יב״ש (ומ״מ קשה היה לשאוב בליל ה׳ השייך לששי ביה״ש מלשאוב ביה״ש מ״ש) והקשה עוד היה להם לשאוב ערב שבת בין השמשות דקיל טפי ולא מוצאי שבת ביה״ש דאיקבע איסורא וכעין הצ״ע שכתב המ״א בשמ״ב שבות ל״ג ביה״ש אם דוקא ע״ש לא מ״ש יע״ש ולפ״ז נראה שצ״ל ואכתי קשה שאע״פ שהיתה נופלת התקופה ולמחוק מלת של״א. ואמנם חלילה וחלילה לי להגיה ולמחוק מלת של״א:

אמנם דברי הב״ח ז״ל צ״ע קצת כי הוא ז״ל נמי מפרש שהב״י היה הגירסא לפניו נפלה התקופה בלילה שלפניו דהיינו מוצאי שבת כמ״ש כאן ואמנם מ״ש שם והיו צריכין לשאוב מים לצורך ליל ב׳ דפסח ואף דאין י״ט מכין לחבירו ראוין הם גם לי״ט א׳ צ״ע קצת דמשמע ששאבו והמתינו יב״ש א״כ ליל א׳ דפסח מניין היו להם מים וע״כ ששאבו ביה״ש של ליל ה׳ השייך לששי היה להם לשאוב גם ליל ב׳ ועוד למאי דמסיק כל בתלוש מזיק להם מים על יום א׳ וא״כ היה נראה לפרש ששאבו מים ליום א׳ דפסח אחר ביה״ש מוצאי שבת מיד בתחלת הלילה קודם מעיינות רותחין כר״א ממי״ץ ולשו מיד כמשמעות הטור שם. והקשה הב״י דמה איריא דנפלה התקופה בלילה שלפניו היינו ביה״ש מוצאי שבת ואף עפ״כ לא חשו ושאבו מיד אחר שקיעת החמה ולשו מיד כר״א ממי״ץ דאלו לא נפלה התקופה ביה״ש מ״ש היו שואבין ביה״ש מ״ש כדין מים שלנו לכתחלה ביה״ש ממש. ורבינו יהודה החסיד חולק ואמר שלא יפה עשו דהיה לשאוב ביה״ש מ״ש דשומר מצוה כו׳ והקשה הב״י דכיון של״א נפלה התקופה היו שואבין ביה״ש מ״ש עתה נמי היו לשאוב ביה״ש ערב שבת כיון דלא שאבו בשעת התקופה אין מזיק ע״ז תי׳ כל בתלוש מזיק ע״כ המתינו לאחר שעבר התקופה. והט״ז לא הונח לו בזה מכמה קושיות וכמ״ש. ע״כ פירש בדרך אחר. ואמנם הגירסא במרדכי בליל ה׳ שלפניו וברוקח הגי׳ בליל י׳ י״ל חדא הוא פעמים קורא ליל ה׳ ליל אורתא דה׳ השייך ליום ששי כו׳ וכמ״ש רמ״א בליל ה׳ עמ״א אות ד׳. ומ״ש בשבת ט״ס דמוכח לכאורה אפו בע״ש אחר חצות כבסי׳ תנ״א והתקופה בליל ה׳ השייך לששי ולא חשו שהיו מים בתלוש בתקופה ולא שמו ברזל ור׳ יהודא החסיד אמר דיפה עשו דהא מסיים במעשה דמרדכי וכולן אפו רק לליל א׳ והיינו במ״ש לא בע״ש ופסח ביום א׳ היה וט״ס דמוכ״ח הוא:

והט״ז ז״ל פירש דהגירסא במרדכי ונפלה התקופה בלילה שלפניו היינו בליל ש״ק ומ״ש לפני״ו ממש כי להב״ח לפני״ו היינו של יום א׳. וא״ש עם גי׳ רוקח בליל שני היינו השייך לש״ק. והיו מסופקים מחמת התקופה שנפלה אחר ביה״ש איך לשאוב מים בשעת התקופה סכנה ואף עפ״כ לא חשו לתקופה ולשו במים השאובין בלילה כלומר שאבו מים בלילה ממש אחר התקופה וכתב רבינו יהודא החסיד שפיר עבדו כו׳ ע״ז הקשה הב״י ואכתי קשה איך תליא בתקופה בלא תקופה איך שרי לשאוב בליל ש״ק לי״ט וכ״ת דלאו טרחא שרי רק מחמת התקופה שנפלה בליל ש״ק נסתפקו ולא חשו לתקופה ושאנו בליל ש״ק היה להם לשאוב ביה״ש ע״ש יותר טוב כדין ממש לכתחלה ולא לעבור על הכנת התקופה כו׳ ותי׳ אחרון רק על קושיא אחרונה כו׳. ודע שמלת ולשו במים השאובין בלילה י״ל מלת בלילה היא הפסק בין מלת השאובין וה״פ השאובין ביה״ש כדין לשו בלילה בליל פסח. והט״ז גורס במרדכי פסח ביום א׳ וגם נפלה תקופה בלילה שלפניו כלומר בליל שלפני פסח יהיה בש״ק או ביום ה׳ וברוקח מפרש בליל ו׳ ש״ק אלא שאין נ״מ רק שאבו כדין בליל ה׳ כמבואר בהג״ה ס״א ואפו בליל פסח סוברים כה״ג אופין בליל פסח ממש עסי׳ תנ״ח ואע״פ שהיו המים בתלוש לא חשו ואפו בהם ואמר ר״י החסיד שפיר עבדו ולק״מ כל הקושיות היינו מ״ש הב״י בשבת איך שאבו כו׳ אבל הקושיא שאין מזיק סוברים בתלוש מזיק ובשבת ודאי בליל ש״ק אין לשאוב כמ״ש הרוקח דהוי כממלא לגינה עסי׳ של״ח (ויש ט״ס בדפוס וצ״ל הגי׳ בלילה שלפניו ובשבת אי״ן לשאוב) ואי קשיא מה שייכות וג״ם נפלה התקופה א״נ חל פסח בשאר ימים והיו תלוש לשו בע״פ אחר חצות י״ל אדרבה מלת וגם מורה כט״ז דאי הפירוש ששאבו בליל ש״ק אחר התקופה חדא הוא היל״ל חל פסח בא׳ בשבת ונפלה התקופה וג״ם משמע ב׳ דינים הם וכאמור. ומיהו ביה״ש ליל שבת י״ל שבות בה״ש במקום מצוה עמ״א ד׳ רק בשבת אין לשאוב ועא״ר י״ז מסכים לפירוש הט״ז והשאובין בליל ה׳ היינו ביה״ש וקצת טעו ואפו ביום היינו עש״ק משום דחביבא מצוה בשעתה ראוי במ״ש: