טוב עט״ז ועח״י אות ד׳ שחותכין משניהם יחד וע״י כן נדבק העיסה יחד אף בעיסה קשה. ועי״ד שם דוקא מין במינו יע״ש בשכ״ה בט״ז וש״ך א׳ ובשכ״ד בט״ז ב׳. ויראה ה״ה צירוף כלי דוקא עמין א׳ הא ב׳ מינים לא וכ״ש הוא מעיסה דהא לת״ק פ״ב מ״ד הסל אין מצרף ומיהו י״ל בעיסה מקפיד הוא משא״כ בצירוף סל אחר אפייה ואין נוגעת מצטרף משמע אף בא״מ מצטרף וער״ש פ״ד מ״א משמע צירוף סל נמי בעינן מינו ודוחק לומר למ״ד בעינן נשיכה עיין מ״ד פ״ב יע״ש וצ״ע. והרע״ב שם פי׳ מין במינו צירוף סל ושוב בכ״מ בפרק ששי מה׳ בכורים הי״ז בשם הרשב״א ז״ל דבסל נמי מין במינו דוקא ויראה ממ״ש הרע״ב שם מטמאה וטהורה יע״ש. וכלי שאין לו לבזבז ספק הוא עכ״מ פ״ו מה׳ בכורים הי״ז וחלת ח״ל דרבנן ספק לקולא וה״ה עתה בחלת א״י עכ״מ שם ובי״ד שכ״ב בש״ך ד׳. ואם הניח מצות בסל ועליונות אינן במחיצות הסל ספק הוי כבסי׳ שכ״ה ס״א בהג״ה ובש״ך ג״ד וט״ז ב׳ ואם לקח מעליונות חלה על כל הסל לכאורה ספק דרבנן לקולא דבעי׳ שמא טבלא שאין לבזבז מצרף הכל עליונות ותחתונות יחד ומחיוב על חיוב לקחה וחכם אחד אמר לי דאין ספק מוציא מידי ודאי כי כבר נתחייב תחתונות בצירוף סל וספק אם הופרש מחיוב עליהם והנה בש״ה כתבנו די״א בדרבנן ספק מוציא מידי ודאי עיין במקוואות טמא שירד לטבול ועי״ד ק״י והנה י״ל ספק חזקת איסור בדרבנן לחומרא בספק מעשה ולא בספק בעיא ופלוגתא דרבוותא כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין דמה״ט בשהה מיעוט סימנים עי״ד וכאן אין להאריך ונראה ליטול מהתחתונות בלא ברכה וצ״ע כי שמא יבוא להפריש על מקום אחר ומכסה במפה היינו יניחם במפה וישים מפה זו ג״כ על המצות ואם מונח בטבלא ולמעלה במפה לא עש״ך שכ״ה ה׳ והיינו בחדא מפה מלמטה ולמעלה ואף שבאמצע קצת מגולות מצטרפות הכל כיון שמצדדין מכוסין:

דשמא עט״ז כלל כוונתו דלש ב׳ עיסות ובכ״א כשיעור צריך להקיף זה אל זה קצת סמוכים שיפריש מא׳ על חבירו משא״כ כשאין בכ״א שיעור חלה וע״י צירוף כלי הוא דנתחייבו א״צ מן המוקף א״כ מש״ה לא הזכירו כאן מוקף והתוס׳ באלו עוברין מ״ו ב׳ ד״ה הואיל דבסל בעי נגיעה היינו כשיש בכ״א שיעור חלה דבעי מוקף אז צריך סל ונגיעה דלא כהרא״ש דמוקף לחוד סגי א״נ התוס׳ נמי סוברים דאין צריך סל כ״א ה״פ דסל לא מהני ובעי נמי נגיעה וזה בחלת ח״ל דמדרבנן אז יש חילוק בין יש בכ״א שיעור חלה צריך הקפה שיפריש מא׳ על הכל ובין כשאין בכ״א שיעור חלה כ״א בצירוף אז א״צ הקפה ומש״ה חלת ח״ל אוכל והולך ואח״כ מפריש שהיה מעיסה א׳ ועח״י אות ב׳ ומחלת ח״ל דאוכל ואח״כ מפריש לא חיישינן דאישתלי דזכור הוא. משא״כ שיפריש מכל עיסה לבדו ושמא יש בהם שאין חייב בחלה ולא הוי הפרשה ואח״כ בסל יתחייבו ולא יפריש ויאכל טבל וע׳ בפי׳ הרע״ב פ״ב דחלה מ״ד הקפה א״צ נגיעה ומ״מ טמאה וטהורה בעי׳ נגיעה ומשמע אף שיש בכ״א כשיעור ומשמע באין בכ״א כשיעור בעי סל ונגיעה ממש לצירוף שיעור חלה ועתי״ט שם והבן ועיין ר״ש שם ואי״ה באות ה׳ יבואר עוד:

ואם עט״ז בב״ח משמע דחלת ח״ל לכתחלה ראוי ליטול חלה וההיא דשמואל בביצה ט׳ מיירי בי״ט ושבת שא״א להפריש אוכל ומפריש למחר. והט״ז פירש דלכתחלה נמי רשאי לאכול ואח״כ מפריש רק הואיל ויודע בשעה שמתחיל לאכול ויש בעיסה כשיעור חלה מ״ג ביצים הוי כאילו הפריש חלה באותה שעה כשנתן דעתו לכך שיאכל ויפריש לאחר מכן משא״כ שכח בעת שהתחיל לאכול וסבור שא״צ ליתן חלה וכדומה ה״א כשנזכר אח״כ בעת שאכל קצת ואין בו שיעור מ״ג ביצים שיצרף בסל עם אחרים דוקא קמ״ל דא״צ בחלת ח״ל משא״כ חלת א״י כה״ג בשכח ואכל טבל ונזכר אח״כ כשאין בפת שיעור חלה צריך לצרף אחרת עמה וצ״ע כעת מנא ליה הא:

אינו עט״ז דכולנו טמאים ואסור לאכול חלה בטומאה וגם החלה טמאה ואם יש כהן קטן ע׳ באות ו׳. ואף בטלטול אסור דהוי מוקצה:

ואינו עט״ז ולשורפה או להאכילה לכלבים קודם שתחמיץ אין מבערין קדשים בי״ט ערש״י ביצה כ״ז ב׳ ולפררה ולזרות לרוח נמי ביעור הוא. ועוד דמוקצה הוא ואסור בטלטול. ולבטל קודם שתחמיץ אין שלו והכהן אין בידו א״ר ה׳ בשם כל בו וקשה יתן לכהן והכהן יבטלו. ומ״ש לענין הקפה בחלת ח״ל עיין באות ב׳ וג׳ ואי״ה במ״א ג׳ יבואר עוד:

והנה חלת ח״ל קיי״ל דלא בעי ממוקף הא חלת א״י בעינן מוקף אף בזמן הזה ומוקף היינו סמוך לא נגיעה ממש וההוא דעיסה טהורה וטמאה שאני דמקפיד בלא יגעו זה בזה מש״ה בעי חוט בצק ביניהם וע׳ בפי׳ הרע״ב פ״ב דחלה מ״ד וההוא דמ״ח תי׳ בירושלמי דטמאה וטהורה מקפיד יע״ש ועשו״ת הרשב״א ז״ל תתל״ד הביאו הפר״ח כאן ובי״ד שכ״ה ס״ב דמוקף סמוכים וא״צ נגיעה הן חלת א״י או ח״ל ביש בכל עיסה שיעור חלה דצריך גם בח״ל מוקף כבסי׳ שכ״ג בהג״ה כ״ז שרוא״ה שתיהן בבת א׳ שפיר דמי ויש לעיין עיסה עם כרכום ואחד בלא כרכום או פת קיבר ופת נאה שמקפיד על תערובתן י״ל דבעי נגיעה ממש כמו טמאה וטהורה אבל בש״ך י״ד שכ״ו כתב ביש בכ״א שיעור חלה כרכום ולבן אין צריך נגיעה כ״א שתיהן לפניו וצ״ע ועיין תה״ד קפ״ד. ומין ושאינו מינו אין נותנין חלה מזה על זה כמבואר בי״ד סי׳ שכ״ד ס״ב:

או עט״ז בטור שלש גירסות גדול שראה קרי וטבל שמבטלו ברוב וי״ג גדול שראה קרי וטבל אי יבטלו ברוב וי״ג גדול שראה קרי שראוי לבטל ברוב עב״י וב״ח והט״ז ז״ל הוכיח מדהשמיט כאן ביטול ברוב משמע דגורס ראה קרי וטבל ולבטל ברוב והיינו בלא הערב שמש ראוי לו ע״י ביטול ברוב אבל בלא טבל לא מתיר די״א דבעי הערב שמש ומש״ה בטבל ע״י ביטול עכ״פ יש להתיר בלא הערב שמש ומש״ה בכאן ביטול ברוב דבי״ד שכ״ב ס״ה פסק דא״צ הערב שמש והר״ב שהגיה דבעי הערב שמש וי״א להלכה סובר כהמחבר. ומ״מ קשה היל״ל או מבטלה ברוב כמ״ש המחבר בשכ״ג שם ס״א ועש״ך שם אות י׳:

פחות עט״ז עיין אות ב׳ דשמא ישכח ולא יטול חלה ואח״כ יבוא צירוף סל ויאכל טבל הלכך בחול אסור לעשות כן הן שילוש פחות משיעור עיסה א׳ אסור דאסור להפקיע חלה בכוונה הן שילוש קב קב ולסמוך על צירוף סל אח״כ יש איסור שמא ישכח ויאכל טבל ובי״ט פסח יש היתר ללוש עיסה א׳ פחות משיעור מפני שא״א לקרות שם בעודו עיסה ולאפות מטעם הואיל כל חדא חזיא ליה טוב יותר ללוש פחות מכשיעור ולא ילוש עוד באותו היום ועפר״ח וא״ר י״ב וזה אפשר כוונת הט״ז לתרץ הקושיא צירוף סל וכאמור ועח״י אות ט״ז ואי״ה במ״א יבואר עוד: עיין במ״א תק״ו אות ח׳ ע״פ בשבת ולא נטל חלה מחמץ מע״ש אין תקנה ועיין אות יו״ד שם ובשבת ל״ש זה. ואם חל יום א׳ פסח בשבת ולא היו בעיסות בכ״א שיעור חלה ונצטרפו בשבת על ידי צירוף סל אסור להפריש בשבת ובי״ט כה״ג עח״י אות ח׳ מיקל דהוי כלש בי״ט ובא״ר אות ד׳ יע״ש ועיין לבוש אם שכח להפריש חלה מעי״ט ממצה מפריש ממצה שנייה לאחר שבוצע חצי לאפיקומן ובט״ז ד׳ הקשה דאין מפרישין מעיסה שנילוש מעי״ט אלא יפריש מיד קודם הלילה ממצה השנייה יע״ש ומיהו אם יש לו אחרות יפריש מהם ואי״ה במ״א יבואר עוד בזה ואי״ה בתנ״ח יבואר עוד מענין חלה: