ויש עט״ז אוסר דיעבד כל שהוציא מהתנור והחזיר מיד קודם שיעור מיל הואיל וחם מחמיץ מיד ועמ״א אות ו׳ וי״א ומ״ש שם על דברי הלבוש יע״ש ועח״י אות י׳ וי״א בספק אין להחמיר וכל שתוחב אצבע ואין נדבק עיסה סי׳ שאין חיטין נמשכין ובא״ר אות ח׳ כתב זה בעודה חמה אבל בציננה כבר אין זה סי׳ ואותן מצות שטוחנין בריב אייזן ונראה שנאפה כמאב״ד חצי בישולו עכ״פ אין לאסור בה״מ תערובות משהו שלהן ובהנאה כה״ג ג״כ יש לצדד. והכל לפי ראות עיני המורה בזה:

אם עט״ז עיין רי״ף ור״מ ז״ל פ״ו ה״ו מחו״מ הטעם דבישול מבטל טעם מצה ופסחים מ״א א׳ קאמר לר׳ יוסי הטעם דבישול מבטל האפייה ולאו לחם הוי ע״ש תוס׳ ד״ה אבל זה למאי דס״ד אבל לדידן דקיי״ל שלקות במלתייהו קיימא ומברך בפה״א ע״כ הטעם דלית טעם מצה וכדמסיק בברכות ל״ח ב׳ ועפר״ח כאן. ומ״ש הט״ז לחלק בין בלע מצה כ״כ הלבוש וראוי לבילה בעינן משא״כ מרור בעינן זכר לוימררו חייהם שיטעום טעם מר בפיו. ויש לי הרהורי דברים במ״ש הרשב״א ז״ל בברכות ל״ח ב׳ דר״מ ור״י מודים דטעם מצה בעינן דמודה ר״מ במרור כבוש ושלוק שא״י אלא דר״מ סובר בישול אין מבטל טעם מצה וקצת קשה שיפלגו במציאות ולמ״ש הב״ח והט״ז ז״ל י״ל מרור שאני וכאמור. גם מ״ש בכריכה דחושש שמא יבטל מרור למצה י״ל דהוי כמו אין ראוי לבילה ועיין פ״י שם ועיין לח״מ פ״ח ה״ח מה׳ ק״פ ולפי מה שהתבאר במסקנא דברכות דרבי יוסי סובר בישול אין מבטל אפייה רק טעם מצה בעינן וא״כ רבנן דפליגי אדרבי כר׳ יוסי ס״ל ובשל מבושל איצטריך דלוקה בצולהו ואח״כ בשלו ועב״ח בק״פ דנפיש טעמו אי בישול מבטל הצלייה וביין מותר משמע דאין מבטל טעם מצה ועמ״א אות ז׳:

אם טחנו מצה יי״ח בפירורין בלילה ראשונה עסי׳ קס״ח סעיף י׳ ופירורין שאין כזית דלית תוריחא דנהמא שנתלבנו המים או במשקה נבוע אין יי״ח יע״ש במ״א למ״ד וט״ז ט״ו וכללא הוא כל שאין מברכין המוציא ובהמ״ז אין יי״ח ער״מ ז״ל פ״ו ה״ז מחו״מ ואי״ה בתע״ה ותפ״ב יבואר עוד:

שאלה קמח הקלוי בתנור ואח״כ לש עם מים ואפה בתנור אי יי״ח בפסח. עמ״א תע״א אות ה׳ ועיין מ״מ פ״ו מחו״מ ה״ה ובלח״מ שם מי פירות לבד אי מקרי בא לידי חימוץ ולהמ״א עם מים קאמר יע״ש וא״כ קמח הקלוי בתנור מקודם לא בא לידי חימוץ אח״כ ולא מהני מה דהוי ממין הבא לידי חימוץ ועסי׳ תנ״ד. ומיהו לחם עוני לא נשתנה טעמו בכך. ועב״י כאן קמח קלוי שרי לבשל ורי״ו אוסר יע״ש ועפר״ח כאן ואי״ה בתס״ג ס״ג יבואר בזה וכאן אין להאריך:

עד עט״ז והעולם כמדומה נוהגין שזורקין בכ״ע מקום הכפל ועמ״א אות י״א מזה:

אוסרים עט״ז הנה משמע דבר הבלוע א״י בלא רוטב ואפילו קליפה לא בעי ובשו״ת רש״ל סי׳ נ״ז כתב דכל בשאר איסורין קליפה ה״ה כו׳ א״כ י״ל דקאי אענין אחר ועסי׳ תמ״ז ס״א ומיהו שם סיים דאפ״ה בעי קליפה והיינו בנושכת ונדבק בה ומש״ה בעינן קליפה ממצה דכשירה הא נוגעת ל״צ קליפה ועי״ד ק״ה בט״ז אות י״ד:

והנה מצה שנתחמצה בתנור חמץ גמור צריך אותו מקום בתנור הכשר ליבון עח״י אות י״ד והשאר א״צ ואם ספק שא״י מקומו איה לכאורה אף בקרקע יבש ביבש חד בתרי בטל ועי״ד ק״י בחניות קבוע ודברי ס׳ הכריתות בהא דנחל איתן ומשנה בתרומות ערוגה בין ערוגות ובפריי שם הארכנו ואם אפו כך ונתערבו המצות י״ל חד בתרי בטל דאין איסורו מחמת עצמו עסי׳ תמ״ז. ושם מבואר אי יש לחלק בין קודם פסח או תוך הפסח ובמצה נפוחה וכפולה התנור א״צ הכשר והמרדה ג״כ בדיעבד דמי ח״י אות י״ז ותנ״א אות נ״ד ועמ״א תנ״א אות ל״ז עמ״ש שם:

עוד בהכשר התנור לכתחלה יש להכשירו קודם י״ט מטעם דראוי להסיק ב״פ ודיעבד או שבת ע״פ ואין לו בנקל לאפות חלה וצאלינ״ט במקום אחר כדיעבד דמי ומכשירו בי״ט בהיסק א׳ כמ״ש בח״י הביאותיו במ״א. ודע דבק״ט ס״ה דאין מלבנין ומגעילין בי״ט ותנור אין נראה כמכשיר כמ״ש במ״א ואף נט״ל דרבנן אין מגעילין ומכשירין בי״ט שאני שפוד דהוי רק מנהגא ע״ש במ״א י״ב ול״ד לולד הטומאה דראוי בימי טומאתו עסי׳ שכ״ד. ואמנם כלי הנאסר מריחא או שהיה בו תבשיל הנאסר מריחא ואב״י ומשהו או כלי שני ואב״י ומשהו עמ״א תמ״ז מ״א דאפי׳ במקום שנהגו לאסור אב״י בהצטרף עוד קולות הבו דלא להוסיף ושרי יע״ש ולפ״ז אשכחנא פתרי להגעיל כלי בי״ט פסח עצמו עיין סי׳ תנ״ב ס״א בהג״ה ואף בי״ט דלאו תיקון מעליא דנט״ל רק מנהגא וכן ריחא יש מקילין ודמיא לשפוד בתק״ט ונט״ל היינו מקדירה זו קיבל טעם פגום מכלי חמץ אב״י בכלי שני או כדומה הבן:

רק עט״ז ובי״ד ק״ה בש״ך אות ל״ו ול״ז אי ביבש לגמרי בחמץ באפיי׳ אוסר בששים או כ״נ ועסי׳ תס״ז סי״א וי״ד התם רטיבות קצת ומשוחה בשמן אפשר בעי ששים דמפטם ועי״ד שם באיסור שמן ששים ואין צריך נטילה ובכחוש ששים ונטילה ועא״ר אות י״ג בזה:

מצה עט״ז השוה דעת מהר״ש למהרי״ל דאם עלתה למעלה ויש חלל באמצע שרי דכח האש עשה זה שקורין א״פ רינדי״ג ואפי׳ גבוה למעלה כהר ועגול דאין כח החימוץ לעשות זה לחלק גוף העיסה לשנים רק כח החימוץ להעלות קרום דק לפעמים בזה התירו מהרי״ל בפירוש דכח האש עושה ג״כ זה ושכיח טובא וא״כ בין קרום דק או נחלק לב׳ שרי ממ״נ משא״כ באין נחלק רק נעשה גבוה למעלה כהר ודבר עגול זה מורה על חימוץ ומהר״ש דשרי ביש חלל ונחלק לב׳ ומהרי״ל דאוסר בלא נחלק רק נעשה גבוה הוא סי׳ חימוץ ואמצעה היינו נגד אמצעה של הפה כלומר דבר עגול דרך להגביה כנקודה באמצעה נגד אמצעה למטה בשולים שיושבת בתנור וניכר שחימוץ אבל תפחה המצה ונעשה גדולה יותר ממה שהיתה קודם אפי׳ אין זה חימוץ כי בודאי באפיי׳ נעשית גדולה יותר רק סי׳ מימון הוא שהוגבה במקום א׳ כעגול והר ועיין שו״ת מהר״מ מלובלין ז״ל ק״ה אע״פ שלא נעשה הנפוח על כל שטח המצה דמשמע כ״ש כשהוא על כל שטח המצה דאסור היינו דניכר חימוץ שהוגבה כל העליון ונעשה עיגול ועח״י אות י״ט בשם חכם אחד ראיה מלחם הפנים דאמר כיון דאפה תפחה ומצה הוא ולמ״ש א״ש דודאי ע״י אפיי׳ גדול מקודם רק כשהוגבה ונעשה עגול ניכר סימן חימוץ. ומ״ש הט״ז דמזה הפי׳ לא יצא מכשול כלומר דודאי סברא יותר לאסור כפי׳ הב׳ הוגבה כהר ועגול ובזה לא היה מהר״ש מתירו וע״כ דמהר״ש מתיר רק ביש חלל תחתיו ומהרי״ל או דחולק ואוסר בנקב או דאוסר בעגול והר גבוה וממ״נ בנקב מותר דאי חולק הלכה כרבו מהר״ש ז״ל והנה אפרינדי״ג י״ל שרי אף עפ״י שעלה הרינ״ד למעלה אבל נקב במקום הנפח באמצע ממש ועלה המצה ע״ד למעלה יש לאסור ואף ב׳ נקבים זה תוך זה יש לאסור ועמ״א י״ג. ולענין משהו עח״י י״ט וא״ר י״ז ובשו״ת רמ״א כל שיש צדדים סומכין אשאלתות ה״ה נפוחה הוי כהרבה צדדים לקולא וגם י״ל דהוי כנוקשה: