אפי׳ עט״ז הוגה אפילו תשטוף בצונן היינו לומר דצונן אין מחמיץ ועא״ר ג׳ הקשה דברא״ש מבואר אפילו בצונן אסור לשטוף אח״כ ועסי׳ תס״ז וי״ג אפי׳ לא תשטוף בצונן אח״כ אסור (זיעת אדם אין מחמיץ) משום גזירה דשמא לא תשטוף יפה ל״פ. והוי יודע דמורסן זה שהוזכר במשנה יש בו מחלוקת מה הוא עסי׳ תנ״ד במ״א א׳ אם קליפה הגסה או דקה ושניהם בחטה הם לא שפרייא״ר כי שיבולת ודאי אין מחמיץ. ואמנם גם המורסן יש לעיין ביה מפני שראיתי לרבינו הגדול בפני יהושע פסחים ל״ט ב׳ דשריית מורסן חמץ נוקשה הוי דאין ראוי לאכילה יע״ש ובמ״א תמ״ז ה׳ דנוקשה בטל בששים י״ל דמורסן בטל בס׳ בפר״ח וממ״ש הר״ב בהג״ה ס״ג מורסן באווז לא במשהו י״ל דא״א בלי קמח דבוק בו כמ״ש המ״א בתנ״ד א׳ וע׳ במס׳ תרומות פי״א מ״ה חילוק בין ישנות לחדשות א״כ משמע שאפשר בישן בלי קמח ובתנ״ד כתבנו מזה א״כ נ״מ טובא בזה גם בי״ט אחרון של פסח יש נ״מ עסי׳ תס״ז:

שהאווז עט״ז ועפר״ח והמחבר בי״ד צ״א ס״ז מתיר בפילי בצלי צונן בהדחה וכ״ש חי בפסח במשהו החמיר וכמ״ש הר״ב בהג״ה ומש״ה כתב יש מי שאוסר. וכן דרך המחבר בכ״מ שכ׳ יש מי שאוסר ולא כ׳ חולק בזה הלכה כן ומ״ש בשם יש מי שאומר או שלא מצא כ״א בפוסק א׳ כן או כמו כאן אע״ג דאבי העזרי והרא״ש והטור כתבו לאסור האווז לשיטתם בי״ד בטור דאף חי בפילי אסור כולו משא״כ המחבר פסק דאף צלי צונן שרי בפילי כ״ש חי אלא דנ״ל להחמיר בחמץ במשהו מש״ה כ״כ. וצלי צונן דאוסר שם הר״ב באין ה״מ א״כ בחמץ י״ל בה״מ אפשר מדינא והיינו תוך הפסח. ויש לעיין בהנאה באווז חי פילי אי מותר למכור לעכו״ם כה״ג כיון דנראה רק ממנהגא ואפשר דאסור מדינא וצ״ע. ועסי׳ תס״ז ואי״ה שם יבואר עוד:

ויתן עט״ז משמע דעתו אפילו נמצא חטים בתוכן שרי דמי פירות אע״ג דיבשל העוף אח״כ כבר נתבטל בעודו היתר בעוף קודם החימוץ. ומ״ש שאין לחוש שמא כבר חמוצה החטה דלא מחזקינן איסורא כ״ה ודאי ועשו״ת צ״צ קכ״ב ולעיל תס״ב חטה בדבש שרי ולא חיישינן שמא היתה חמוצה כבר. אבל חטה מחומצת והבהבו משמע דעתו לאסור וכמ״ש המ״א ה׳ אבל בא״ר אות ד׳ דעתו להתיר אפילו בלא קליפה כיון דאין נוגע בו רק ריח חמץ יע״ש ובה״מ י״ל בזה דע״י קליפה עכ״פ יש להתיר כבסימן תס״ז במ״א ל״ז בזפק כה״ג ואי״ה שם יבואר עוד. והנה י״ל בין הבהוב דכאן שהעשן העולה מחמץ כחמץ דמי וז״ש המ״א ה׳ עי״ד צ״ב ס״ח שהזיעה עולה וכמ״ש בתמ״ז בשר יבש שהיה עולה עשן מאל״ץ דאסור ועמ״א בתנ״א למ״ד ומ״ש שם ומש״ה יש לאסור כל העוף בנמצא חטה מחומצת משא״כ בזפת דנימא דהאש פועל שמפליט החסה להעוף לא אמרינן ועסי׳ תס״ז במ״א ל״ז וט״ז כ״א ואי״ה שם יבואר בזה. ודעת הפר״ח בתס״ז שם משמע לאסור כשידוע שיש חטה מחומצת יע״ש בזה: