משמתין עט״ז וכ״כ המ״א אות ב׳ ועמ״א תצ״ו א׳ ב׳ ופר״ח בי״ד של״ד סמ״ב ופ״ו ה״ה ת״ח אין משמתין אלא מלקין בצינעא והאידנא י״ל אחר חצות דרבנן אבל בזמן המקדש י״א ד״ת אסור אחר חצות משום פסח יחיד המביא קרבן וי״א דרבנן וע׳ פר״ח הוכיח מפסחים ב׳ ב׳ הלכה דרבנן ע״ש ולא הבינותי דפליגי קודם חצות מנהגא או איסורא וע״ז קאמר ראב״י היכן מצינו דחז״ל אסרו מקצת מהנץ עד חצות ויתירו עד הנץ דהרחקה ל״ש כאן דאין אדם טועה יותר מב׳ שעות ואי״ה במ״א יבואר עוד:

וכן עט״ז ועפר״ח ובאה״ע סי׳ ה׳ סי״ד כל האיסורין אסור אמירה לעכו״ם אף דלאו שבת וי״ט וחה״מ ובי״ד רצ״ז ובש״ך אות ד׳ צ״ל דוקא איסור לאו הא איסור עשה שרי אמירה לעכו״ם בשאר איסורין משא״כ יו״ט ושבת וחה״מ אף בדרבנן אסור שבות דשבות ע״י עכו״ם אם לא במקום מצוה ועיין ש״ז ס״ה ותקמ״ג ס״א ומ״א שם וע״פ אף למ״ד בזמן המקדש מ״ה אסור דיחיד המביא קרבן י״ט שלו רק עשה הוי לא לאו. ועשו״ת מ״ע מפאנו לענין חש״מ אי יש בו לאו או עשה גבי הנחת תפילין סי׳ ק״ח ועסי׳ תק״ל במ״א ואי״ה שם יבואר וקשה משכ״ח א׳ דאוסר שם בהוצאת השן כניקף במכות ואמאי מתיר כאן להסתפר ע״י עכו״ם וליטול צפרנים. ובא״ר ד׳ וא״ז התיר אם שכח ליטול קודם חצות ליטול אחר חצות וצ״ע ואפשר אף האידנא לאחר חצות מ״ה אסור לטעם ק״פ דבר שבמנין כו׳ כביצה מקרא משמע מ״ה הוא וצ״ע:

נשאלתי א׳ היה לו עופות שקורין קאפהינ״ר הולכין בגינה ומתירא שלא יפרחו לחוץ אי שרי לקוץ עצם קטן בכנפים שלא יפריחו או לאו והשבתי ע״י עצמו יראה לאסור דצער ב״ח במקום שאין צורך גדול אסור עי״ד סי׳ כ״ג ס״ו וסי׳ כ״ד אות ח׳ בש״ך שם וע״י עכו״ם הנה אם צער ב״ח דרבנן י״ל אמירה בדרבנן בשבות דשבות בשאר איסורין י״ל דשרי חוץ בשבת וי״ט וחה״מ כמש״ל ועפר״ח ואם צער ב״ח ד״ת אסור וע׳ ח״מ סי׳ רע״ב ס״ט משמע צב״ח דרבנן ועסמ״ע אות ט״ו ועכ״מ פי״ג מה׳ רוצח ושמירות נפש וא״כ אי הוי ד״ת אסור וא״ל דהוי ס״ס שמא בשאר איסורין אמירה לעכו״ם שרי ושמא צב״ח דרבנן הנה המ״ל פי״ג משכירות ה״ג ובסמ״ע ח״מ בל״ח אות י״ב דבעיין בהשוכר הפועלים לא איפשטא יע״ש ומיהו י״ל אף אי צב״ח ד״ת ולית ביה לאו כ״א עשה כמו ע״פ לאחר חצות מותר ע״י עכו״ם וכאמור ועא״ר ד׳ ומ״א ג׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

ולדידן עט״ז והרוצה שלא לעשות מלאכה אף במקו׳ שנהגו לעשות רשאי הרואה אומר מלאכה א״צ לו ולית יוהרא ולא מפני המחלוקת ובמקום שנהגו שלא לעשות מותרין בלילה עד הנץ עמ״א ה׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

החייטין עט״ז דאשכחן בהו קולא בחה״מ ואם אין לו מה יאכל שרי אף לאחר חצות עסי׳ תקמ״ב ס״ב וחה״מ חמור מע״פ אחר חצות עמ״א ג׳ ובר״מ ה׳ י״ט פ״א ה׳ ח״י ובא״ר ה׳ הספרים היינו לגלח עמ״א י״ג ובא״ר ד׳ אותן שמותרים לגלח בחה״מ כן ה״ה ע״פ אחר חצות עסי׳ תקל״א וליתן בגדים לכובסת עכו״ם אחר חצות לדידן דמותר ע״י עכו״ם מלאכה ה״ה זה יע״ש:

דהיינו עט״ז המחבר פסק כהר״מ ז״ל עב״י ובאר הגולה לתקן מקום כו׳ מותר כל היום אף אחר חצות הא להושיב על ביצים אסור לאחר חצות ומקום שנהגו שלא לעשות אסור אף קודם חצות בלא התחיל היום וה״ה התחיל כל שאין לצורך המועד. אבל הטור פירש כרש״י דמושיבין היינו לגדל ביצים וכ״ש תרנגולת שברחה כו׳ והלבוש פסק כטור וכפירש״י ועמ״א י״ד והך לתקן מקום א״י אם תיקון בעלמא אבל לבנות להם לול וכדומה י״ל דאסור דהוי מלאכה גמורה:

ואם עט״ז וקושיית הב״י הוא דהי׳ להזכיר בי״ד אחר חצות אסור אם לא נתרבה כו׳ והט״ז יישב זה דאין דרכו להביא כ״א מה שאמרו בגמרא ורבא מוקי לה אחה״מ יע״ש והא דכתב כאן בס״ח גורפין פי׳ יוציאנו לחוץ וכ״ה במשנה פסחים נ״ה ב׳ צריך לומר דמירי כשעומדת בחצר משא״כ כשעומדת ברפת אסור אא״כ נתרבה ועב״ח:

שלא עט״ז ועי״ט אחרון סוכות אסור דהוי רגל בפ״ע ועמ״א ט״ו:

א״א מזמור לתודה בע״פ וחה״מ פסח כו׳ בסי׳ תכ״ט ובפר״ח שם יש מקומות נוהגין לומר ונכון שלא לומר. ולפ״ז אם התחיל מ״ל אין פוסק ול״ד לתפלת ח״י אם התחיל בתורת חובה שפוסק דיש ברכה לבטלה משא״כ כאן גומר כאומר תהלים ואינהו אומרים אנן עכ״פ לא מפסיקין אם התחיל. וי״ל למה לי טעם חמץ שבה וממעט זמן אכילה הא מצה שבה נמי יותר אין אוכלין כל היום כלל כבסי׳ תע״א במ״א ה׳ מצת תודה לאו מצה עשירה ועיין פסחים י״ג ב׳ קאמר מפני חמץ דממעט כו׳ ודוחק לומר דקאמר מ״ה וער״מ פ״ו מחו״מ הי״ב ומ״מ י״א איסוריה דמצה לאחר חצות א״ש קצת ולהר״מ ז״ל כל היום קשה וי״ל מצת תודה מצוה אין זה כבא על ארוסה בבית חמיו רשות קודם ברכה כו׳ ותודה מ״ע היא משא״כ חמץ ממעט זמן. עיין לבוש אא״א ולמנצח א״א דע״פ י״ט לאחר חצות קרבן פסח משא״כ שאר עי״ט. ועי״כ י״ט מחילת עונות כל האוכל כו׳ ובמנהגים שלי כתבנו מזה. עי״ד שצ״ט ס״ג אבל בע״פ יע״ש ואין מברין אבל בע״פ א״ר בשם רש״ל אות ך׳. ועיין סי׳ תקמ״ח ומשמע כל היום אף קודם חצות אין מברין בע״פ וצ״ע ועי״ד שע״ח שבת סמוך לב״ה אין מברין ובש״ך אות י״א דין ע״פ ושבת עסי׳ תמ״ד ובמ״א אי״ה יבואר עוד ע״פ שחל י״ג בניסן עסי׳ ת״ע ואי״ה שם יבואר עוד: