משעה עט״ז ריש ערבי פסחים יע״ש. עמ״א תרל״ט אות י״ב בסוכה תי׳ דמצה עשירה אין משביע כ״כ מש״ה מתחלת שעה עשירית דוקא וקודם מותר ועא״ר כאן. והח״י אות א׳ תי׳ בזה וא״י דהא להמחבר מעט פירות שרי הא למלא כריסו אסור דלא יאכל לתיאבון א״כ היה להגיה מחצות אסור למ״ד שם ק״ז דבעיין לא נפשט ומנחה קטנה אסור וכ״ש למ״ד ה׳ מיני תבשיל אסור דמשביעין וא״כ מצה שנתפררה ובשלה מותרת כל היום וממנחה אסורה עמ״א אות ח׳ היה להגיה מחצות אסור ועפר״ח כאן מעט פירות וירקות הא תבשיל מה׳ מינים לא והיינו למאן דנוהג במי פירות ולדידן מ״מ נ״מ בחולה וזקן בתס״ב או מצה טחונה קניידלי״ך אסור ממנחה ולמעלה ואי״ה במ״א אות ח׳ יבואר. והנה פת דאסור משמע אף בפחות מכזית ועפר״ח בשם הרוקח סימן ר״פ דפת אסור כל היום מצה בערב תאכלו מצות ולא מבע״י כפסח ומשמע מ״ה וסיים הפר״ח דלא הוי אלא מדרבנן מטעם ירושלמי כבא על ארוסה בבית חמיו בלא ז׳ ברכות ומהרי״ו סימן קצ״ג דף ס״ח א׳ חשיב פה״ג קידוש אשר גאלנו פה״ג שנית ד׳ ענ״י ומוציא ואכילת מצה ז׳ שהחיינו לא חשיב דאומרו אף בשוק ברכה דטיבול א׳ חיובה לדרדקי ולהרא״ש דלא מברך פה״ג על כוס שני חשיב גאלנו ב׳ ברכות תחלה וסוף יע״ש ועיין פרישה וכה״ג. והלבוש חשיב וק״ז ענ״י פה״א המוציא ומצה ועיין עולת שבת וא״י א״כ יתיר אשר גאלנו וכוס שני לדידן וי״ל יש בכלל מאתים מנה ועא״י וער״מ ז״ל פ״ו מחו״מ הי״ב דלוקה מכות מרדות. ולכאורה בליל ט״ו בלא ברכה נמי ככלה בלא ברכה ואמנם למ״ש הב״ש באה״ע נ״ה אות א׳ להר״מ ז״ל כלה בלא ברכה היינו חופה א״כ בלילה י״ל דאין לוקה מכות מרדות להמרדכי שם משמע מטעם ברכות יע״ש. ואם אכל חצי זית מצה בע״ש אם לוקה מכות מרדות ביארתיו בספר שושנת העמקים בכלל מכות מרדות ונ״מ לפסולי עדות דרבנן כמ״ש באורך. וער״מ פ״ו הי״ב שיהיה היכר לאכילתה משמע אף פחות מכזית לכאורה וצ״ע:

ויין עט״ז עתוס׳ ברכות ל״ה ב׳ ד״ה טובא כתבו דאסור לשתות קודם הלילה מעט יין רק הרבה והטור סובר הפירוש בגמרא פורתא סעיד היינו יין מעט כפירוש התוס׳ אלא דסובר דקודם לילה יכול לשתות מעט יין הואיל ושותה ב׳ כוסות לפני המצה מצטרפין והוי הרבה יין וגורר. והתוס׳ סוברים מה ששותה מעט קודם הלילה אין מצטרף לב׳ כוסות שבלילה וסעיד ואסור אבל בין הכוסות אף מעט מותר דמצטרף עם הב׳ כוסות והוי הרבה וגורר. וע״ז מביא ראיה מדרבא מייתי ראיה בין הכוסות שותה אלמא דגריר דלמא להיפוך דוקא פורתא גריר והרבה סעיד ואיך שתי הרבה בע״פ כל מעלי יומא דפסחא ואי דידע זה מסברא והחוש דהרבה גורר ופורתא סעיד ובין הכוסות אף פורתא הוי רב א״צ לראיה ועיין מ״א ד׳ אלא ש״מ דרבא ה״ק דראיה יין כל מה ששותה הרבה גריר דאל״כ למה התירו לשתות בין הכוסות הא טוב למעט בשתיית היין לאכול מצה לתאבון ש״מ דהרבה גורר ובין הכוסות הוי מעט נמי הרבה ב׳ כוסות ה״ה מנחה ולמעלה מעט עם הב׳ כוסות יצטרפו ויהיה הרבה ולא סבירא ליה חילוק התוספות בין סמוך או מופלג. ועא״ר ד׳ וי״ל דהתם מקשה דומיא דלחם דסעיד פורתא הא יין כה״ג לא. וי״ל בע״א.

מ״ש הר״ב בהג״ה י״מ שלא לאכול חזרת כו׳ דודאי אכילת מרור בעינן שיהא ראוי לאכילה אע״ג דזכר לוימררו חייהם עי׳ עולת שבת ומינה ירקות שאין ראוין לאכילה כלל פשיטא שאין מברך וא״י י״ח ואי״ה בסימן תע״ג יבואר. וחרוסת ל״ש לתיאבון כי מצוה לטבול ולנער. ומותר לפרר מצה בע״פ עסי׳ תרי״ב במ״א ו׳ ופר״ח שם מצה דרבנן לא גרינן דוקא באיסור תורה גזרינן. ומהרי״ו משמע שם דאוסר אף בדרבנן אבל מי שצם בע״פ כה״ג לא גזרו ואי״ה יבואר עוד: