שלא עט״ז תע״ג ד׳ וע׳ כאן אות ג׳. ועמ״א א׳ אלו הארצות ג״כ א״א צלי. ואף ליל שני א״א צלי א״ר ב׳ וא״ז. וגדי מקולס ג״כ דבכ״מ א״א אף בליל שני ומ״מ לענין נידוי י״ל דוקא בליל א׳ מנדין בגדי מקולס לא בליל שני ועח״י ועסי׳ תצ״ו. לי העני יש בכאן הרהורי דברים ואני בסבך העיון אמרתי הנני פורטם ואשיחה וירוח לי. הנה מ״ש המחבר ובכ״מ א״א שה צלוי כולו כא׳ בלילה הזה ומחותך או חסר אבר או שלוק מותר הוא להר״מ ז״ל פ״ח הי״א ממצה ויש בזה ספיקות רבות א׳ מחותך מיותר כי בברייתא פסחים ע״ד א׳ נזכר רק מחוסר אבר או שלוק יע״ש ב׳ בטור נזכר מקולס ראשו וכרעיו וקרבו ובר״מ וש״ע לא נזכר זה וי״ל כל שהשה שלם וצלוי כא׳ אע״פ שלא צלה עם כרעיו וקרבו יחד אסור ויהיה פי׳ מקולס משובח ער״מ ז״ל ביצה כ״ב במשנה יע״ש. ואמת בסימן תס״ט כתב הר״ב ומקולס ראשו וכרעיו כו׳ כדלקמן משמע דוקא כשצולהו עם כרעיו ובני מעיו כא׳ כמצות הפסח (שמות י״ב) ועט״ז שם ועולת שבת בגדי מקולס אי עשאו אי שרי לאכול או לאו ולפ״ד הע״ש מיירי כאן שנותנו שלם על השולחן הא חתך לאחר צלייה איברים מותר לאכול על השולחן וער״מ ז״ל פרק עשירי מה׳ ק״פ הי״א ודוחק ומשמע דהט״ז בתס״ט מודה להב״ח במקולס עכ״פ דעשייה אסור כמ״ש בביצה כ״ב אין עושין מקולס ואם עשה אף דיעבד אסור לאכול אף חתך אח״כ לאיברים כל שצלאו שלם כא׳ דהרואה יאמר ודאי פסח הוא. ג׳ כמה הוא שלם כי משמע שהכרעים חתכן מפסח ונתן למעלה על ראשו בצדדיו בצלייה רק הרא״ש היה מחובר עם הגוף. ד׳ עתוס׳ פסחים ע״ד א׳ ד״ה נחתך דחסר אבר כשר דיעבד וראיה מה׳ שנתערבו כו׳ חזה ושוק כו׳ והר״מ ז״ל בה׳ ק״פ פ״י הי״א דנחתך אבר משמע דיעבד פסול ומחזה ושוק י״ל מ״ה במינו ברובא בטל (ע׳ חולין צ״ז ב׳) ומדרבנן י״ל התירו בק״פ כמו חלב ג״ה ואף שאר דרבנן עכ״מ שם דוקא שומן גיד וי״ל ה״ה שאר דרבנן ומיהו צלי אף במינו י״ל מ״ה כדי נטילה אסור וי״ל רוב יש ועוד דהר״מ ז״ל בה׳ מ״א פי״ו משמע דטכ״ע דרבנן יע״ש. ה׳ ערש״י פסחים ע״ד א׳ ד״ה איזה במקום שלא נהגו תמוה דמקולס בכ״מ אסור כמבואר ביצה ופסחים ג״ן דאמרי בר נידוי הוא גם מ״ש בח״ל הקשה התוס׳ י״ט יע״ש. והנה י״ל מ״ש בגמרא דאסור לאכול בזה״ז הא בזמן המקדש בשאר עיירות חוץ לירושלים היה שרי דיודעים דאין מקריבין כ״א בירושלים במקדש משא״כ בזה״ז יטעו דקדושה ראשונה בטלה ויאמרו מותר להקריב פסח בכ״מ וקיי״ל דלא בטלה וחייב כרת נמי וכ״ש בלא נזרק הדם כו׳ וז״ש רש״י במקום שלא נהגו היינו צלי בזה״ז וה״ה מקולס דוקא בזה״ז וע״ז כתב בח״ל כלומר דוקא האידנא שגלינו מארצנו כו׳. ז׳ במקולס אסור עשייה ג״כ משמע אף שאין צולה יחד עם כרעיו ובני מעיו שאין פוסל דיעבד הא נחתך אבר דפוסל דיעבד להר״מ ז״ל אין חשש ולפ״ז אסור לצלות אחר חצות היום הא קודם חצות מקולס אין איסור. הא כל שצולה אחר חצות אסור לאכול מבע״י ג״כ דיאמרו פסח הוא הואיל וכבר נאסר בעשייה וצלי מי יתירנו ובשר צלי במקום שא״א דוקא בלילה הא מבע״י מותר לאכול וכ״ש לצלות דלא קבלו עלייהו רק אכילה בלילה לאסור. ומ״ש הר״מ ז״ל והמחבר במקולס בלילה זה הוא ל״ד דה״ה מבע״י כאמור:

אפילו עט״ז בטור תפ״ו זרוע טלה זכר לפסח וה״ה גדי ומקולס עגל ועוף שלם מותר דמנכר טפי ועפר״ח:

ביצים עט״ז ובתע״ג ד׳ דביצה מבשלין ולא צלויה דאוכלין הביצה בלילה לאבילות או דבעי רחמי עלן וחוששין למ״ש בירושלמי והמסקנא דכל שאין במינו שחיטה שרי אף במקום שא״א צלי. וא״כ רשאי לצלות ביצה ולאכול בליל א׳. ע׳ ביד יוסף פ׳ תולדות דרוש א׳ עשו עבר ה׳ עבירות בא על נערה מאורסה רמז כי אברהם אבינו ע״ה ז״ל מת בע״פ ומש״ה אוכלים ביצים זכר לאבילות ויעקב בישל נזיד ולחם מצה ונתן לעשו כל האוכל מצה בע״פ כבא על ארוסה בבית חמיו יע״ש ויראה כי בוגרת מאורסה אין נותנין זמן ודאי יכול ליקח בכל עת ולברך ז׳ ברכות אף נערה מאורסה נותנין זמן יב״ח אפ״ה מיקרי רשע שלא המתין ה״ה מצה בע״פ ביום ימתין עד הלילה:

רק עט״ז תע״ה אות ו׳ יטבול הכריכה בחרוסת דמספק הוא ולא הוי כמוסיף על הטיבולים יע״ש: