ושותהו עט״ז ועסי׳ תע״ב ס״ז ובלבוש וא״ר ואז עמד בסתירת דבריו ומיהו בתע״ב כתב שלא למלאות פעם שני אבל מכוס שלישי אם נשאר עדיין חוזר ושותה בהיסבה ויש ליישב בזה דבריו בדוחק יע״ש:

ולא עט״ז ותוס׳ פסחים קי״ז ב׳ ד״ה רביעי שיש מפרשים בין שלישי לרביעי לא ישתה הטעם שיהא נשאר טעם מצה בפיו ועמ״א תע״ח א׳ ועמ״ש אי״ה באות ג׳. נשים יש להם לאכול אפיקומן דבין לפירש״י ורשב״ם אפיקומן מצה חובה ובין למ״ש המחבר בתע״ז זכר לפסח נשים חייבות במצה ובראשון חובה כמ״ש הר״מ ז״ל בה׳ ק״פ פ״ה ה״ה יע״ש. הלל י״ל קודם חצות כמ״ש הר״ב בתע״ז בהג״ה בפסח ועתי״ט ברכות פ״א מ״א ד״ה וכל ופסחים פ״י מ״ט ד״ה הפסח יש לעי׳ קצת דמשמע מדבריו דאי זמן אכילה עד חצות הוי נותר מיד וצ״ע דאינו בכרת ושריפה עד עמוד השחר ועשו״ת מ״ע מפאנו ז״ל וצ״ע בזה:

מצוה עט״ז. ע׳ בהרא״ש פסחים ק״ה ב׳ וקי״ו ב׳ ותבין דבריו. ומ״ש הט״ז בפסח צריך לחזור אחר ג׳ כדי שיהיה לו ד׳ כוסות לא הבנתי ד׳ כוסות נגד ד׳ לשונות של גאולה פסחים קי״ז ב׳ ולחזור אחר שלשה בלא״ה איכא מצוה (ואפשר בהמ״ז ביחיד אין טעון כוס) ומ״ש הט״ז דאם אכל אפיקומן בביתו אסור לשתות כאן עא״ר תע״ח שזה סותר לכאורה למ״ש באות ב׳ בין שלישי לרביעי לא ישתה משום שכרות משמע לאחר אפיקומן רשאי לשתות וכתב דאפשר דהשותה במקום אחר הוי כב׳ מקומות ודוחק עכ״ל ולי נראה שמ״ש באות ב׳ הוא טעם ירושלמי וממילא אחר אפיקומן אסור לשתות משקה המשכר דהוי יין שלאחר הסעודה וז״ש כאן דאסור לשתות יין: