וכשיגמור עט״ז העלה כל שיש לו מצה משומרת משעת לישה שזה לרוב הפוסקים מצה מעליא הוא והוא מחמיר על עצמו כאותן הפוסקים דס״ל משעת קצירה ואין לי אלא כזית שמורה מקצירה יעשה כהרא״ש שיאכל אותו זית מיד ויברך עליו אכילת מצת ומרור בברכה והכריכה יעשה ממצה המשומרת מלישה וכן אפיקומן המשומרת מלישה אבל באין לו חוץ זית משומר מקצירה רק בציקות של גוים שאין משומר בלישה רק מאפייה משומר שא״י בהם לרוב הפוסקים עסי׳ ת״ס מזה יאכל זית מצה שמורה בלישת באחרונה כר״ה והוי קשיא לי טובא במ״ש הרא״ש ז״ל פסחים ק״ך א׳ שוב ראיתי שהפר״ח והח״י עמדו בזה. ועסי׳ תע״ו. ואם אין לו אלא זית א׳ משמורה לכאורה א״צ שלשה מצות בקערה כ״א שנים ללחם משנה ומ״מ שלא לשנות שלשה מצות ועא״ר ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ושתי עט״ז עח״י הקשה דבליל שני פורס קודם המוציא א״כ אין מברך המוציא על לחם משנה ובא״ר תי׳ הואיל ותחלה מונחים לפניו שפיר הוי לחם משנה יע״ש. ועמ״ש בתע״ה ותע״ז בזה. ובא״ר ה׳ די״ל דהפוסקים מיירי כשאין לו אלא שלשה מצות שמורות לבד אבל מצות שלנו כולם מיקרי שמורות יש לו ליקח בלילה שנים משאר מצות יע״ש וצ״ע קצת כי משמע שמצות מצה שיי״ח צריך שיאמר בעת עשייה הריני עושה לשם מצוה לצאת בה י״ח ודיעבד במחשבה סגי ומצות שלנו אע״פ שנעשה ע״י גדול בן דעת ומשומרת מחימוץ אין נעשה לצאת בה י״ח אם לא שיאמר תחלה כל מה שאעשה יהיה לשום מצוה לצאת י״ח וצ״ע: