סתם עט״ז. אבל בקום ועשה לא חייל בכולל בד״ת ואף בדרבנן ע׳ י״ד רל״ו ס״ה וט״ז שם אות י״א וי״ב ומשמע אף הנשבע בליל פסח עצמו כל פסח מצה רשות שלא לאכול כל ימי הפסח תו חייל השבועה עי״ד שם דבי״ט ושבת מד״ס הוא שחייב בפת לא מ״ה עסי׳ קפ״ח במ״א א׳ ותי״ח ותק״ע ס״ג. ואם כלל מצה עשירה חייל בכולל אבל בסתם אין מצה עשירה בכלל הואיל והזכיר ליל פסח דעתו אמה שיוצאין בו הלכך לוקה ואוכל עי״ד רט״ו ס״ו וש״ך י״ז. והא דלא הוי כולל כזית ב׳ דא״א בלי כזית קמח עפר״ח ועי״ד רי״ח. וצ״ע מצה עשירה בלא מים כלל אם שם מצה עליו כלל דאין בא לידי חימוץ ודוקא עם קצת מים י״ל דהוי בכלל מצה עסי׳ תע״א. ואי קשיא בנשבע ע״י כולל דחייל ויושב יחידי שאין מי שיתיר שבועתו ליתי עשה דמצה וידחה שבועה די״ל עשה דפשיעה ע׳ תוס׳ עירובין ק׳ ד״ה מתן וע׳ תוס׳ קידושין ל״ח א׳ ד״ה דאקרוב דהיכא דנשבע על כזית מצה ושלא אשתה י״ל הוי כולל ול״ש כזית א׳ אטו כזית שני וכ״ש כולל מצה עשירה. ובליל א׳ דסוכה נשבע שלא יאכל פת הוי מ״ה. ועח״י א׳ ב׳ ומסתימת המחבר כאן וי״ד משמע אף שעומד בליל פסח ומזכיר בפירוש כל שכלל חייל. ואם אין לו רק חצי זית מצה אין מחויב לאכול עשו״ת שבות יעקב ח״ב סי׳ ח״י ופשוט הוא וא״כ שבועה חייל עליה ואם נשבע שלא יאכל כזית בב״א י״ל דחיילא ויאכל כא״פ די״ל דגזרינן אטו ב״א ע׳ תוס׳ קידושין שם וז״א. הגדה מ״ע מ״ה ואף אין לו מצה ומרור ועסי׳ ת״ס. ורש״י בחומש (שמות י״ג) פירש בעבור זה פסח מצה ומרור ובפסחים קי״ו ובר״מ פ״ו ה״א וסי׳ רפ״ח ואי״ה במ״א א׳ יבואר עוד: