אלא עט״ז עסי׳ תקכ״ו מ״ה אף בי״ט ב׳ של ר״ה בחול ומ״ש כאן חוץ מי״ט ב׳ ר״ה אכיחול עין קאי ומ״ש שבות דרבנן לכאורה מבואר הוא בהג״ה ואמנם תראה מדציין הר״ב לעיל וה״ה שאר חולי שאין סכנה ואח״ז ציין ודוקא שבות ולא כללם יחד לבסוף ה״ה שאר חולי שאין סכנה ודוקא לכאורה בכחול אף שאין חולי כלל שרי בי״ט ב׳ ע״י ישראל דהנאת הגוף הוא והוא דעת הר״מ ז״ל פ״א מהי״ט הביאו הד״מ וב״ח יע״ש וציין הר״ב דה״ה חולי שאין סכנה נמי אסור בראשון ע״י ישראל בשבות עסי׳ שכ״ח סי״ז בחולי שאין סכנה נמי אסור (ולכאורה הר״מ ז״ל לשיטתיה שם) ולבסוף ציין ודוקא אכחול באין חולי כלל שבות דוקא ולז״א הט״ז ז״ל דז״א דאף חולי שאין סכנה דוקא שבות הא מלאכה ד״ת בשני ע״י ישראל לא וע״י עכו״ם שרי אף בא׳ ובאין חולי כלל בכחול משמע מהר״ב כאן במלת שאר חולי ה״ה בכחול בעינן קצת חולי הא בלא חולי כלל אסור בי״ט ב׳ ע״י ישראל וע״י עכו״ם צ״ע עסי׳ ש״ז שבות דשבות ויש בו צורך יע״ש:

עוד אבאר לך שמ״ש המחבר ז״ל בגליות שעושין מספק אין לשון הטור ולא לשון הר״מ ז״ל פ״א מהי״ט הכ״א רק מנהג כי בקיאין בקביעא דירחא ולומר שכיון למ״ש בי״ד רצ״ד שאף על הספק אין לוקין מ״מ הרכיב מין ים יע״ש ובא לסתור זה כאן שאף על הספק לוקין מ״מ זה דוחק ועמ״ש בפתיחה כוללת ובש״ה ואמנם י״ל דבא לומר להיפוך אף במקום שאין בקיאין ועושין ממנהג וגם מספק תורה לחומרא ולמ״ד ספק תורה לחומרא מ״ה אפשר לא סגי בנידוי עד דמלקי ליה מ״מ או להיפוך שאף לת״ח לא סגי במלקות ומנדין דוקא ל״א שאף על הספק נמי כן הוא וער״מ ז״ל פ״א מהי״ט הכ״א ואפי׳ י״ט ב׳ ר״ה ועלח״מ שם ולפי מ״ש יש ליישב מלת ואפי׳ יע״ש והבן זה:

אפילו עט״ז ועמ״א ד׳ אוסר מלאכה בצינעא או דא״א מלאכה בצינעא וא״כ אף בע״פ מקום שנהגו נמי אסור או שאני זה דפשט איסורו בכל הגולה ואי״ה במ״א יבואר: