כל עט״ז משמע אף מפשיט מראשו לצד הרגלים נמי אסור כל שעור שלם לעשות נאד וכדומה וכמ״ש הב״ח ז״ל ועמ״א כאן ועא״ר מיקל יע״ש:

אלא עט״ז ועמ״א ב׳ ובא״ר צידד בזה יע״ש דאם רוצה לאכול העור כולו י״ל דשרי למלוג ומסי׳ ת״ק י״ל אורחיה דמילתא נקיט הראש ורגלים וה״ה גדי כל העור כשרוצה לאכול ועפר״ח:

מותר עט״ז הא מסוכנת לא כבתצ״ח ס״ו. ולי העני קצת כוונה כאן כי לכאורה י״ל תרתי טעמי בעי דחזי למזגא קצת מדוחק בלחין וגם סופן משום תחילתן למה שכתב בתצ״ח ס״ד מוחלפת ההיא דעור לפני דורסן וע״כ הטעם דחזי למזגא מדוחק עם סופן עפר״ח עיין ביצה י״א א׳ ב׳ אבל הט״ז לשיטתיה בתצ״ח י״ב דיעבד י״ל לסמוך על ר״ח מוחלפת השוחט וא״כ עור אע״ג דלא חזי למזגא כלל שרי להגביה עכ״פ בטילטול מחמה לצל וכדומה הא לדרוס י״ל בעינן טעמא דמזגא עם סופן כדאיתא בגמרא ומש״ה נוצות עוף טילטול לחוד התירו משום סופן לחוד ועפר״ח וא״ר אות ה׳ ותבין. ואי״ה באות ד׳ יבואר עוד בזה:

אין עט״ז ביצה י״א ב׳ וברש״י שם דמימ״ר אמר כלומר ודאי אין הטעם דחזי למזגא דלחין או של בהמה דקה לא חזי למיזגא ע׳ סי׳ ש״ח סכ״ה אלא דהרואה כמו שיטעה בזה יטעה לקולא ויאמר דשרי רבנן בטילטול דחזי למיזגא אף בלחין ומ״מ ליכא דררא ד״ת משא״כ חלבים י״ל מליחה בהו ד״ת או קרוב לו וא״ש נוצות עמ״ש באות ג׳ מזה:

עליהם עט״ז ויש עוד טעם דמוכחא מילתא עמ״א יו״ד ואי״ה שם יבואר. וחלבים מותרים בטילטול וע׳ לבוש ועמ״א אות ח׳ ט׳:

לכתוש עט״ז היינו עלי לכתוש יש מחלוקת י״א להחזיר אף לצורך גופו ומקומו דהוי מוקצה מחמת חסרון כיס וי״א דהוי רק מלאכתו לאיסור ע׳ בטור והר״ב פסק לקולא אבל עלי שקוצבין עליו בשר בי״ט מלאכתו להיתר ומותר להחזירו אף מחמת לצל: