אסור עט״ז מסיק כפסק המחבר דבביתו נמי אסור וירושלמי נמי אוסר ומפיס היינו משער בדעתו בליטרא כלומר משער באומד כמה ליטרא הגיע לו וחשבון של מה בכך שרי הא לשקול ממש אסור בביתו וע׳ בירושלמי פא״צ הלכה ו׳ מפייס בב׳ יודי״ן להפיס דעתו ג״כ י״ל כך ומיהו מהא דר׳ מנא זבין חרובין בשביעית משמע לכאורה דהיה שוקל ממש בביתו יע״ש:

והוי יודע דמפני עכברים אסור אם הם תלוין הא בטילטול מותרים מלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו דאל״כ בלא״ה אסור כמנורה עסי׳ תקי״ג ומיהו במאזנים של בשר וכדומה הא מאזנים של בשם וכדומה די״ל מוקצה מחמת חסרון כיס ומייחד מקום אסור אף לכסות כלי וע׳ פי׳ המשנה בר״מ ז״ל ועפר״ח ובהלכות י״ט פ״ד כתב דוקא תלוין בתריטא ש״מ כדאמרן. ולכאורה דוקא בטבח במקולין הא יחיד בביתו באין רואה שרי דכ״מ שאסרו אף בחדרי חדרים אסור בד״ת לא בדרבנן אבל מפני בני ביתו אסור והבן. ובחידושינו הארכנו ומ״מ דוקא כמה הגיע לו במחשבה הא לשקול כמה הגיע לו יראה דאסור והבן:

כמה עט״ז מ״ש עור לפני הדורסן ב׳ הערמות לא הבינותי דילמא התם בצריך לכל הבשר ומולח הרבה לצורך אכילה מש״ה מותר על כל העור כאן מעט כו׳ הב״ח כתב דא״צ להזכיר כאן דרב אדא כמו עור דשרי הערמה ה״ה בשר והיינו בנשחט בי״ט התירו סופן משום תחלחן וע״י הערמה ובנשחט מעי״ט דוקא בבת אחת כשמואל ואי״ה במ״א יו״ד יבואר:

אע״פ עט״ז אין עיבוד באוכלין עסי׳ שכ״א רק מדרבנן וגם טורח ומש״ה ליתן לתבשיל שרי ועמ״א:

נוהגים עט״ז הנה דיני בורר עסי׳ שי״ט בט״ז ב׳ בתה״ד משמע מין אוכל א׳ ל״ש ברירה ועפר״ח כאן וי״ל דניקור חלב הוי ב׳ מינים וה״ה בשר משום דם מ״מ הואיל ואסור מיקרי פסולת וע׳ סי׳ תק״י דיני ברירה בי״ט. ולמליח בשר להוציא דם י״ל לא הוי מפרק דא״צ לדם ואזיל לאיבוד ע׳ בר״מ הלכות שבת ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ועפר״ח לשרות בשר בי״ט שלא יעבור עליו שלשה ימים יע״ש בשם שו״ת פני מ״ש ח״א סימן ב׳ יע״ש והעלה דיש לעשות שיאכלו ממנה קצת בי״ט ומותר ליתן הרבה בשר בגיגית במים והמילוי יהיה מעי״ט המים ונתינת הבשר אף בי״ט שרי יע״ש. ואם אפשר ע״י עכו״ם יותר טוב ואני מסופק הא שבות דשבות ע״י עכו״ם דוקא לצורך מצוה או דוחק גדול מותר היינו בשבות מלאכה דאסמכוה אקרא לא יעשה בציר״י עב״י רמ״ד בשם סמ״ג הא טירחא יתירא בי״ט י״ל עכו״ם שרי ועסי׳ ש״ז ס״ה. ואי״ה יבואר עוד: