אין עט״ז כפי דעתי ההדיוטית יש בו כוונה והוא דהוקשה לי מה דפריך ביצה ל״א ב׳ וכפירש״י ז״ל דהמקשה סבר זו ואצ״ל זו ומסיק לא זו א״כ אף מוקצה אסור ומתני׳ רבי יהודה כדדייק בדף ב׳ ב׳ ודילמא מתני׳ כר״ש בשבת וה״פ אין מבקעין לא מקורות שנשברו מעי״ט ויכול להסיק כך פשיטא אסור דמכשירין שיכול לעשות מעי״ט אף אם נשברה בי״ט אסור דא״צ לביקוע דיכול להסיק כך עסי׳ תק״ט במ״א ב׳ וכשהוא מבקע בא״א לבשל כך יבקע בקופיץ כמ״ש כאן ס״א וס״ב ולז״א דא״כ היל״ל אין מבקעין לא מהקורות שנשברה מעי״ט או בי״ט ומדתנן לא מקורות ולא מקורה שנשברה בי״ט מכלל דרישא בלא נשברה ומטעם חסרון כיס ונשברה ביום טוב מוקצה כר׳ יהודה דמסתמא חד טעמא דשייך לתרווייהו ועוד א״כ מה איריא בי״ט אף מעי״ט כיון דהטעם משום דאפשר כך משא״כ להמקשה הוי זו ואצ״ל זו ולמסתמא כרבי יהודה וע׳ ירושלמי ה״ג הדא את אמר בי״ט הא עי״ט שרי יראה כהדא דאת אמר בשברי כלים יע״ש ופרושי מפרש דל״ת מלת בי״ט ענין בפ״ע מקורות שלימות או שבורים מעי״ט אין מסיקין בי״ט או כפירש״י כאן דהמקשה סבר זו ואצ״ל זו לכן מפרש דבי״ט נשברה דוקא הוא דאסור הא נשברה מעי״ט שרי וע׳ בהגאון המפרש (ד״ד) עשה כלומר ולמ״ש א״ש ועמ״א ב׳ וי״ב ואי״ה שם יבואר עוד. ערש״י ביצה ב׳ הוסיף לא מן הקורות אפשר שכיון לסדר ירושלמי אין מבקעין מן הקורה ובשבת קנ״ז אין מבקעין מן הקורה וברש״י הקורות והבן. מן קורה הישינה לא הקורה דהיינו רעועה עמ״א אות ב׳ יע״ש היטב:

ואפי׳ עט״ז הביא דברי רש״ל פ׳ המביא סי׳ ז׳ ורש״י ביצה ל״א ב׳ ועמ״א אות ד׳ ובחה״מ ביד דליכא טוחן כ״א טורח שרי. ומ״ש על קושיית מהרי״א בב״י על הר״ן הוא דהר״ן סובר מדורה אוכל נפש ממש הוא לא כאוכל נפש (עמ״א אות ג׳) ומ״ש הר״ן ז״ל במדורה מטעם מתוך הוא לדעת הראב״ד שתירץ על ביקוע דהוי כדיכת מלח ולא ס״ל תי׳ הר״ן וע׳ סי׳ תקי״א להחם בית החורף ואי״ה שם יבואר בא״נ עצמו אי בעינן שוה לכל נפש:

אין עט״ז ביצה ל״א ול״ג יע״ש והנה בשדה מוקצה במכונסין היינו מזמן רב הא הזמינם מעי״ט י״ל שרי ולהר״ן דמיחלף במפוזרין בשדה ועימור לא מהני הזמנה עי׳ אות ה׳ וגיבוב יש טעם דנראה לצורך מחר והנה גיבוב בשדה לבשל קדירתו שם דשרי להר״מ ז״ל אף בשדה אף לא הזמין כלל מטעם מוקצה אמאי שרי וכ״ת מוקצה לצורך א״נ שרי ככל המלאכות רק להביא ממקום רחוק וטילטול רחוק מקדירה אסרו צ״ע בתק״ט במ״א ט״ו ונשרו לתוך התנור יוכיח קצת אם לא שנא׳ דגיבוב שרי בהזמינם מעי״ט ואין משדה דמיחלף במפוזר מטעם גיבוב ועמ״א ז׳ ואי״ה שם ובט״ז ה׳ יבואר עוד:

ובלבד עט״ז הר״מ ז״ל בפ״ב מה׳ י״ט הלכה י״ד ולשון מכ״ל אלו משמע ג׳ תנאים א׳ מכונס ב׳ מסגרת (של עץ נמי סגי עא״ר) ג׳ תוך תחום הא חוץ לתחום אפילו הביא עבדו שלו לבשל לצורכו של עכו״ם מ״מ מוקצה דבעלים ישראל הוי אבל הרשב״א כו׳ בחד סגי פותחת לחוד תוך תחום או תוך ע׳ אמה ושיריים ועמ״א ט׳ ואי״ה שם יבואר עוד בזה:

הרי עט״ז זהו דעת הר״מ פ״ב הי״ד מי״ט ורש״י ביצה ל״א א׳ ומשמע ליה דהרי מוקצין קאי אף למכונס שבשדות ואפ״ה גיבוב משלפניו שרי כבר כתבנו בזה אות ג׳ אבל ממ״א אות ו׳ ז׳ לא נראה כן וכדבעינן למימר שם בעזה״י ומ״ש טעם הר״ן הוא בשדה מעמר מ״ה אסור גזור מכונס אטו מפוזר קרפף מדרבנן דמ״ה אין עימור אלא במקום גידולו עתוס׳ שם ד״ה מן אלא דחזו למחר וליומא אוחרא מש״ה מכונס מותר:

הרי אלו עט״ז ולטעם הר״ן (ט״ס הר״מ) כו׳ כ״כ הב״י ועמ״א אות י׳:

ולפידים עט״ז אפייה ובישול היינו לצורך היום ונשאר למחר ג״כ ועד״מ וב״ח. ור״ה אף למ״ד ב׳ קדושות בביצה נולדה בזה אסורה בזה ואף למ״ד קדושה א׳ לחומרא ולא לקולא משא״כ י״ט של גליות גם ביצה נולדה בזה מותרת בשני דממ״נ א׳ חול. ועפר״ח דמתיר די״ט לעצמו הכין כבסי׳ תצ״ח. ועמ״א אות י״ו מזה ומ״מ גם הפר״ח כתב המחמיר תע״ב. ועא״ר אות י״ב ובלבוש שכ״ב ותקי״ד ועיין יש״ש ביצה פרק א׳ סימן ג׳ וד׳ משמע דמחמיר בשיורי שמן ופתילה אף בו ביום לחזור ולהדליק יע״ש. ולפ״ז לכאורה ג׳ דנים פתילה י״א כלי הוי ולצורך גופו ומקומו שרי בטלטול עכ״פ וי״א דלא הוי כלי ואסור בטילטול דמצד הב׳ נמי הוי הכנה יע״ש ביש״ש ולפידים כה״ג ודאי לאו כלי ואסור לצורך גופו ומקומו שמן אם ראוי לאכילה י״ל שרי בטילטול לכ״ע ואי״ה במ״א י״ו יבואר עוד: