ואפילו עט״ז עמ״א ב׳ ואי״ה שם יבואר לענין דיעבד וכל האיסור מדרבנן דמ״ה הואיל כו׳ וביה״ש של יום ראשון י״ל דאסור ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא לכתחלה ועוד דאיקבע איסורא עסי׳ שמ״ב ותקס״ב במ״א:

אבל עט״ז ועב״ח ופר״ח וכ״ה ביש״ש סי׳ י״ו ועא״ר בזה ותבשיל דל״ש ריבוי שבח אסור בב׳ טירחות ה״ה צלי אצל האש בב׳ טירחות אסור עא״ר בשם מהרי״ל ונראה צ״ק י״ל רוצה רוטב טוב שמן ביותר כתבשיל עם בשר דשרי בב׳ טירחות בצריך רק לתבשיל עב״ח ועט״ז ודוקא צלי אצל האש בשפוד וכדומה יודע דבחד טירחא דשרי במים ער״ן הטעם דבשבת מפיש בשיעורא אסור ובי״ט התירה התורה דלא יצמצם ומותר א״נ כל מה דמפיש בשיעורא בחד טירחא וי״ל מ״ה שרי מטעם הואיל ומדרבנן אסור ובחד טירחא התירו דלא מינכרא. ובחידושינו כתבנו מזה. ודין הואיל ומיקלעי אורחים משמע אף בנמנע עד״מ צוה המושל שלא יבואו ממקום אחר כלל וכדומה מ״מ הואיל מיקרי כה״ג רק היכא שמבשל סמוך לערב לא הוי הואיל. עי׳ ביצה י״ז א׳ לכאורה הרישא מיותר אין אופין רק היל״ל ממלא קדירה בשר ונחתום מים אבל אין אופה כו׳ לכאורה י״ל שם אפילו כולל אף צלי ע״ג גחלים וכדומה ות״ק יודה לרשב״א עלוי שרי בבשר רק בלחם חולק ומש״ה אמר אין אופין כל מיני אפיית לחם ובשר ע״ג גחלים בב׳ טירחות אבל קדירה בשר ב׳ טירחות שרי עלוי שמנים אי אין אופין אשה לאפוקי מרשב״א ונחתום אין אופה ולא חיישי׳ למימנע משמחת י״ט עיש״ש י״ו ורש״י שכתב אין אופין פת בכל צלי באפשר ורשב״א בת״ק מתיר לא ח״ג ות״ק אשמעינן הן קטן או גדול בנחתום לא חיישינן דמימנע ואין להאריך ע׳ פסחים ס״ב א׳ והבן:

אלא עט״ז אף ב׳ טירחות אף בשר על בשר וכ״ש בשר עם תבשיל אע״פ שא״צ לבשר כלל דבזה אף הב״י מודה לרש״י דשרי יע״ש וקי״ל כרשב״א ולרש״י מודה בשר על בשר לר״ש בן אלעזר כמ״ש באות ב׳ ולומר בפירוש י״ל אסור אף לרשב״א ועמ״א ב׳ ואי״ה שם יבואר עוד. עסי׳ תקי״ב ה׳ בשר של עכו״ם כה״ג:

וכ״ש עט״ז ואע״ג דכ״ש הוא י״ל אשמעינן דבזה אף שאמר בפי׳ דשוחט לצורך מחר ורק כזית צריך עתה שרי כה״ג ועי׳ ע״ש. או לומר אחר אכילה אף לשחוט אסור כה״ג כמ״ש אח״כ:

ודוקא עט״ז עמ״א אות ב׳ ג׳ ז׳ ואי״ה שם בואר עוד. ומ״ש דהרשב״א מיירי שאומר בפי׳ הקשה בא״ר אות ג׳ הא במלח גרמא מיירי בלא אומר בפירוש דאל״כ ל״ש מימנע יע״ש: