המין עט״ז עב״י הר״ן אבל המ״מ פי׳ דיורה גדולה ומים הרבה והכל בו פי׳ דלא חיישינן לצירוף בנחושת והד״מ הביא רק המ״מ וכל בו אבל הלבוש הבין בהגהות רבו כהר״ן ואנטיכי ב׳ שוליים כו׳ דאלו מים הרבה נתבאר בתק״ג דשרי ממלא נחתום כו׳ ובאר הגולה ג׳ ציין ה״ה פ״ב כו׳ (פרק שלישי צ״ל בהי״א) ובע״ת משמע דהמ״מ ור״ן שווין וצ״ע. וצירוף עסי׳ שי״ח במ״א י״ז ותק״י אות ז׳ ותק״ב במ״א י״ד ול״ד לצירוף מתכות דקיל באין מתכוין ושרי:

מרבה עט״ז דרבנן וקלי איסוריה הוא דמבטלין הא ד״ת אף קלי או דרבנן ובעיניה אין מבטלין ועי״ד בט״ז י״ב ועש״ך אות י״ט ושם כתבנו בפריי מזה וכאן במ״א אות א׳ אי״ה מזה. ומשמע אף לחמם בית החורף וליהנות בעוד שעצים דולקים שרי וי״ל דוקא לאפות פת בחומו ויבואר שם:

אבל עט״ז מ״ש באיסור תורה אין מבטלין בכל גווני אף אין מוסיפין אף דמקלי איסוריה וע׳ מ״א אות ד׳ ואי הוי ד״ת או כעין של תורה ועב״ח ועגל שכלו לו ז׳ ימים בשבת וי״ט אחרי כן עיין לעיל:

דה״ל עט״ז אף למ״ד מוקצה שרי בי״ט זה אסור דה״ל כמתקן מנא אא״כ הוכן מעי״ט ובהכנה לבד שרי עב״י לדיר העצים כו׳ ובריח י״ל בעי תיקון מעשה עסי׳ שי״ג ס״א ויבש נמי אסור וז״ש לדיר עצים סתמן יבש עיש״ש בזה:

תנור עט״ז האריך וכ״ז בתנורים שלהם אבל בשלנו מבואר הדין בסמוך:

כיון עט״ז משמע דעתו אף לגרוף פעם שנית מגחלים קטנים ליפות שתהא נאפה יפה אפ״ה שרי וכמו שסתם בש״ע ועמ״א אות ח׳ וט׳ ובא״ר מיקל ע״י עכו״ם לגרוף פעם שנית. ועסי׳ תקי״ח במ״א ועמ״א כאן בכיבוי אי אמרינן מתוך ואי״ה שם יבואר:

ובלבד עט״ז עמ״א אות י״א ואי״ה שם יבואר:

ומותר עט״ז טיט אסור לגבל בי״ט דאפשר מעי״ט ולח יתייבש משא״כ עפר ועוד דטיט יאמרו לבנין עושה ורק מדרבנן ולטעם א׳ י״ל מ״ה מכשירי א״נ שאפשר מעי״ט ועמ״א אות י״ו ואי״ה שם יבואר: