מוללין עט״ז רש״י ביצה י״ב ע״ב ובמשנה י״ד ב׳ אבל הרשב״א ז״ל סובר נפה וכברה בשבת חטאת בי״ט אסור ע׳ אות ג׳ ואפשר מן שומר הפירי ולאלתר אף בנפה וכברה רק דמיחזי לימים הרבה עמ״א ד׳ ובא״ר אות ד׳ וע׳ לבוש בהג״ה דבנפה אסור בי״ט ואפ״ה בס״ב כתב דלבו ביום שרי וצ״ל בין נפה לבו ביום ואי״ה במ״א ב׳ יבואר עוד:

בד״א עט״ז ביצה י״ד ב׳ ובר״מ ז״ל פרק שלישי הט״ו וי״ו ועמ״א וכ״מ שם ולשון המחבר הוא כהר״מ ז״ל וע׳ באות ג׳ בזה:

לא עט״ז וכן הקשה המ״א אות ד׳ ובעולת שבת אות ב׳ הקשה כן וביש״ש פ״ק דביצה סי׳ מ״ב יע״ש ובא״ר מיישב כל לאלתר לא הוי ברירה כלל יע״ש ואי״ה במ״א יבואר עוד. ומ״ש על דברי המ״מ על הרשב״א פ״ג מהי״ט הי״ו קשה דבבורר פסולת מאוכל משמע אף לאלתר וביד חייב חטאת בשבת ואפ״ה בי״ט התירו ה״ה נפה וכברה ובו ביום נמי ועסי׳ שי״ט סד״ה ובמ״א אות ס׳ וע׳ עולת שבת שם ופ״ח מה״ש במ״מ וצ״ע והרשב״א אפשר חולק על זה וסובר פסולת מאוכל ביד לאלתר אין חיוב חטאת בשבת. ומ״ש שנעלם ממנו דברי הרשב״א ז״ל עיין בא״ר ב׳ הקשה דהיש״ש מביא שם דברי הרשב״א יע״ש:

אין עט״ז באות הקדום וי״ל התם הטעם שהיה אפשר מאתמול עמ״א אות ה׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

בגחלת עט״ז ועמ״א אות ו׳ ועא״ר אות ו׳ מ״ש בזה ובשבת קל״ד:

אין עט״ז שבת קל״ד ולפ״ז אם לא היה אפשר מעי״ט שרי בי״ט ועמ״א אות י״א דרך לעשות לימים הרבה אף בא״א מעי״ט אסור בי״ט:

דאין עושין עט״ז בסימן ש״ז ס״ה ותקפ״ו שבות דשבות במקום מצוה שרי מ״מ י״ל דוקא מצות שופר וכדומה הא שמחת י״ט דאפשר ליה בלא חמאה לא אבל משמ״ב ביה״ש קצת מצוה ל״ג ה״ה זה והיינו ביה״ש יש איסור עשה עכ״פ תו״ש ד״ת בסי׳ רס״א ואפ״ה ל״ג על שבות כיון שאין כרת וסקילה והיינו היכא דיש קצת מצוה (הא לא״ה לא עי״ד רצ״ו ב״מ צ׳ אה״ע ה׳) ה״ה י״ט וי״ל י״ט עשה ול״ת ועא״ר. ובשאר איסורין ביש דוחק גדול או קצת מצוה י״ל שרי אמירה לעכו״ם בתו״ש והבן זה:

אין גוזזין עט״ז אבל לחתוך ירק דק שרי בי״ט כטחינת תבלין הא בכלי שלהם כעין סכין קבוע בדף עץ (קורין ברוסיא שאטקאווניצ״ע) י״ל אסור שדרך לעשות לימים הרבה:

קונדס עט״ז וה״ה שלאטי״ן וירק מר מותר להוציא מימיו ועשי׳ ש״ך סעיף ז׳ וסעיף ח׳:

ויש עט״ז ועסי׳ שכ״א סעיף ג׳ וסעיף ד׳: