אין עט״ז (אמרתי לרשום כאן דבר פלא אע״ג שאין ענינו לכאן. תהלים ק״ד. ישברו פראים צמאם בקצת דפוסין בסי״ן וטעות בשי״ן ימנית דוקא ובתרגום יתברון צחותהון יע״ש עיין רד״ק. עפאים ענפים או עלין וברד״ק אלף נחה ויו״ד בחירק וברוב נוסחאות ט״ס אלף בחירק והטעם א״י דהוא על משקל פראים עיין במ״נ בשרש עפ״א ואמנם הראה לי חידוש פה ק״ק פפד״א במכלל של הר״ש בן מלך ז״ל תהלים ק״ד אלף נחה והיו״ד נעה למ״ד הפועל ובארמית עפיה שפיר יע״ש. אבל למ״ש הקונקירדנסיוס עפ״א אלף שורש למ״ד הפועל קשה ובארמית כתב דניאל ג׳ עפה הה״א למד הפועל וא״כ יש גירסאות אלף חרוקה כמ״נ ומ״ד יו״ד חרוקה כאמור והוא פלא בעיני ואם נאמר יו״ד במקום א׳ כעי״ן צבי״ם שמואל ב׳ ב׳ א״ש והבחינה היא היו״ד ובארמית עפה בה״א ע״ד מרת״ה. בצבאות ש״ה הומרה האל״ף ביוד ומיהו התם שורשו ב״ה עיין מכלל הנ״ל ועיין בתנ״ך אותיות חלולים ולפי שאין לי דיעה בחכמה הזו כ״א מעט מההתחלות ראשונות לא ראיתי להאריך בזה:

אין רוכבין שמא יחתוך זמורה עסי׳ של״ט וש״ה סי״ח. בספר המגיד שלי כתבתי מלת רוכב ומנהיג ואזלא מחמתיה רוכב בקרון נמי יושב בקרון ואחר מנהיג ערש״י חולין ע״ט א׳ בריספ״ק עגלה שהיה רוכב בה לא יושב י״ל כוונה במציעא יו״ד ב׳ היוש״ב בקרון י״א שהלכה דפטו׳ ומדרבנן אסור א״כ מנלן סימנים ד״ת (עי״ד מזה) לכן פירש רוכב ומנהיג ודאי חייב ובזה וירכיבו ארון ה׳ שמואל ב׳ ו׳ היינו נושא נושאיו ומש״ה פרץ ה׳ בעוזא ד״ה א׳ י״ג יע״ש והבן. ואין מקדשין עט״ז ובשל״ט במ״א ד״ה ועא״ר ב״ג. ומ״ש לענין מקח בשבת עיין באות ב׳ אי״ה מזה:

שכיב מרע עט״ז עסי׳ של״ט במ״א אות ט׳ מזה. ומ״ש לענין אי עביד אי מהני עי״ד רכ״ח אות מ״ד ובמ״א כתבנו מזה במה שיש מהספק אי הלכה כרבא או אביי ועיין חולין השוחט בשבת ושם כתבנו מזה: