אומר עט״ז. ודאי הגמ״י נמי מטעם סמיכות הקדיש הוא (דיוצר אור א״צ עמידה וקדושה שביוצר בישיבה עמ״א נ״ט ב׳) אלא דמשמע נהג״ו הקהל שהם ג״כ צריכים לעמוד בקדיש.ע״ז הביא דברי מהרי״ל שא״צ לעמוד היחיד כקדיש ועיין מ״א וא״ר כתב דבנ״א ס״ו נהנו ממנהנא ומדינא רק הש״ץ יע״ש בלבוש כתב כלשון הטור ויתחיל הש״ץ והמחבר שינה בכיון דצריך להתחיל מב״ש וא״י למה עשה כן הלבוש. גם מ״ש הלבוש כ״ל פסוקי דזמרה השיג בנ״ץ דמקצת סגי והא״ר כתב דבציבור צריך שיאמר כל פסוקי דזמרה. ודאי אם יש למצוא כאחד שאמר מב״ש וכל פסוקי דזמרה עדיף טפי ומסתברא נמי דלא יאמר היחיד ישתבח אם לא אמר קצת פסוקים היינו בשם אבל נוסח ישתבח כך יכול לאומרה עמ״ש בסימן נ״ב ועמ״א:

מפני עט״ז. המחבר בכאן חזר מזה שהרי הביא דברי הר״מ כבוד הציבור וסיים בלשון הרא״ש שיתמנה כו׳ משמע אפילו מוחלין אסור וכמ״ש הב״ח והמ״א אות ט׳ ומ״ש מקמ״ג עפר״ח שהב״י שם כתב למרדכי ורבינו ירוחם מהני מחילת הציבור אלא מירושלמי משמע טעם אחר יע״ש ומיהו למ״ש הר״ב בהג״ה שם בקמ״ג בשעת הדחק כו׳ ומ״א ט׳ כבוד הציבור וכאן כו׳ משמע כבוד הציבור מהני מחילה י״ל כבוד הציבור כבוד שמים הוי ולא מהני מחילה וכשס״ח שלם רק שיש טעות וחומש א׳ שלם ליכא כלל כבוד הציבור והוא פשוט:

ואגב גררא מ״ש הפר״ח דהר״מ סובר באקראי נמי אין מתפלל קודם שנתמלא זקנו הוא ממ״ש ספ״ג דתפלה הי״א אבל פורס על שמע יג״ש משמע יורד לפני התיבה לא אפילו באקראי ועכ״מ שם כתב ל״ד והלח״מ תי׳ בע״א והנה דלא הקשה ממגילה כ״ד א׳ מאי איריא קטן כו׳ ודיוקא דמתני׳ קטן אין עובר הא יג״ש עובר י״ל דקטן אין עובר ולא מהני מחילת הציבור הא יג״ש מהני מחילת הציבור ונאמר כבוד הצבור באקראי הא קבוע אף הר״מ יודה דלא מהני מחילה ומ״מ המחבר אין סובר כן עמ״ש באות ו׳ מזה:

אבל עט״ז התוס׳ בסוכה מ״ב א׳ ד״ה היודע ומגילה כ״ד א׳ ד״ה ואינו כ״כ דתענית הוי אקראי כמו קבע ואין יורד אא״כ נתמלא זקנו (ומ״ש כ״כ הרא״ש ורשב״א לא מצאתיו כעת רק בכל השנה ובקבע אסור אבל לא בתענית באקראי) ועמ״א ט׳ בתענית בעינן זקן ממש כו׳ הנה בתקפ״א בר״ה ויוה״כ מבואר לכל היותר שלשים סגי ושאני תעניות א״י על הגשמים מחמירין טפי ועוד דשם גופא רק משובח יותר זקן (סתם זקן ששים) אבל נתמלא נמי סגי וכ״ה בר״מ פ״ד דתענית יע״ש. ומ״ש טוב יותר לקרב כו׳ עמ״א אות ח׳. ובר״ה ויוה״כ באין נתמלא זקנו אי מהני מחילת הציבור עיין א״ר אות י׳ והוי כעין ס״ס שמא תענית לא הוי קבוע כדמשמע מתוס׳ חולין (להבנת ב״י) ושמא מחילה מהני ומ״מ אין להקל עיין תקפ״א. ובר״ה ויה״כ טוב ליקח ש״ץ צדיק בן צדיק ואין ראיה מבזויי משפחה דמ״מ צדיקים הם. מי שהוא פסול מחמת עבירה אפילו באקראי אסור א״ר בשם משפט צדק והיינו בשלא עשה תשובה:

לעתים עט״ז ועב״ח חולק בזה אפילו כה״ג נמי מיקרי חזן קבוע וכל שלא נתמלא זקנו אסור הביאו הא״ר ג״כ אות מ״א יע״ש. הא דכתבו אם מחילת הציבור מהני לאו שיתפלל בחזקה אלא בסתמא או שיחיד מוחה רובם מסכימים כה״ג ועיין תקפ״א ואי״ה שם יבואר:

יש עט״ז ועמ״א אות י״ב ועב״י בזה. ובחדושינו למסכת מגילה כ״ד הקשינו דקיי״ל לקמן קפ״ו במ״א אות ג׳ דאפילו תרי דרבנן מוציא חד דרבנן אפ״ה אין יורד לפני התיבה פחות מיג״ש אפילו נאמר ק״ש אין אחד מוציא חבירו רק מברכות ותפלה דרבנן אפ״ה בעינן תפלת איש שנאמר מדוע באתי ואין איש או שאין כבוד הציבור שקטן יוציאם משא״כ ערבית ליכא שם חיובא ואין מוציאם ועב״י בשם הכל בו בשם הרב רבי נתן ובהגהות הלבוש ולענין פריסת שמע האידנא דאין אומר רק קדיש וברכו יש להסתפק אם אבל קטן יכול לעשות זה ואי״ה בסימן ס״ט יבואר:

דהרי עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ג דיג״ש שלימות סגי וא״צ יום א׳ ועא״ר באות י״ב בשם תשובת הב״ח קמ״ה דיג״ש שלימות א״צ מעל״ע שלימות כל שיש צ״ה שפיר דמי אבל ביה״ש לא דשלימות בעינן עד צ״ה. אמר הכותב אגב גררא ראיתי לכתוב דרך פלפול קצת ושייך לאות ב׳ יע״ש:

הנה הר״מ ז״ל פ״ח מה״ת הי״א כתב באין נתמלא זקנו מפני כבוד הציבור ושם משמע דאפילו באקראי לא מדכתב פורס כו׳ וכמ״ש הפר״ח והנה יש לו הכרע תפלה ד״ת (עסי׳ ק״ו) דאל״כ למה קטן אין יורד כו׳ כדקי״ל בקפ״ו דקטן מוציא דרבנן ובהכרח משום כבוד הציבור וכמ״ש הב״י בשם תשובת הרשב״א בשם הראב״ד ועיין לבוש וא״כ מהני מחילת הציבור (עב״י במעריב מזה) וקשה מאי איריא קטן כל שאין נתמלא זקנו נמי מחילה מהני בקטן נמי ש״מ תפלה ד״ת ודרבנן אין מפיק ד״ת (ולא ס״ל טעם הכל בו בשם הרב רבי נתן דתפלת איש בעינן עב״י ולבוש) ונאמר פורס עם ק״ש ונאמר דמוציא אף בק״ש משא״כ המחבר בס״ו חולק על הר״מ א״כ י״ל תפלה דרבנן וצדק הט״ז בק״ו אות ב׳ ומ״ע שלא הז״ג היינו זמנה כל היום ולילה לדידן דערבית קבעוה חוב עמ״א כ״ח אות ז׳ ואף ע״ג דנשים אין מתפללין ערבית (עמ״א) מ״מ לאנשים שלא הז״ג ויבואר אי״ה בק״ו. מה שיש לעיין בסי״ג פוחח יבואר אי״ה באות ח׳ מזה:

שלא עט״ז בקמ״א אות ג׳ סומא עולה לתורה ומברך וש״ץ קורא בתורה אבל סומא אין אומר בע״פ דברים שבכתב אי אתה רשאי בע״פ. ולשון המחבר כאן קשה עלי דמשמע אם מגרס גריסין שרי עיין סימן מ״ט והא קי״ל דאות אחת שלא מן הכתב אסור עיין סי׳ קל״ט דקריאת התורה בציבור דוקא מס״ת כשירה ואפי׳ חומשין לא כ״ש לקרות בע״פ. הן אמת שהכ״מ פי״ב מתפלה ה״ח כתב אסור לקרות אות אחת גיטין דברים שבכתב כו׳ וצ״ע כעת עיין מ״ש במ״ע מתענית יע״ש:

שבגדי עט״ז. המחבר שינה מלשון המשנה והטור (והלבוש העתיק כטור) אף בלבנים כו׳ לומר דלא ירד כלל הן בצבועים ולבנים והא דאף יחף כו׳ בס״ג פוחח זרועותיו מגולים ועיין ר״ן במגילה כ״ד י״מ יח״ף ובחדושינו הארכנו שם ואי״ה בהלכות תפלה יבואר. כתב הפר״ח דאם מיד כשאמר שאין עובר בצבועים אומר הטעם שאין דרך כבוד לה׳ כ״א בלבנים יורד יע״ש. ודוקא שאח״כ אמר אמתלא. בא״ר אות י״ח בשם מהר״מ מינץ פ״א בגדי הש״ץ יהיו נקיים בלא רבב ולכלוך (שוחט יחליף בגדיו) הארוכים ואם קצרים ילבש בתי שוקים עד ברכים (משמע דרשאי להתפלל יחף ומיהו במקום שאין עומדים לפני גדולים כן אסור) ויעמוד באימה ולא ימשמש בנרות להטיבם ועיין במנהגים יע״ש:

יש עט״ז. וממזר אי יכול להיות ש״ץ ע׳ מ״ש בסימן ל״ט במ״א אות ט׳ ושוב ראיתי בא״ר כאן אות כ״ב נתעורר בזה:

שכבר עט״ז ועיין לכוש עכשיו אין יחיד יכול למחות ומקבלין ש״ץ ע״י פורעי המס. ונבחרים (או על פי ז׳ טובי העיר) וע׳ תקפ״א. עיין א״ר אות כ״ג הש״ץ במקום כהן מקריב תמידין ונקרא קרוב ור״א היה נקרא קרוב והפיוטים נקראו קרובות (בתי״ו) (שהם מקריבים ישראל לאביהם שבשמים) וגם הם בקרב ובאמצע תפלה. והב״י כתב בסי׳ ס״ח קרוב״ץ קול רנה וישועה באהלי צדיקים וי״ל דנשתבש הלשון מקרובת לקרובץ וכ״ה באבודרה״ם דף כ״א יע״ש:

קודם עט״ז וכ״כ הלבוש הביאותי באות י׳ יע״ש:

מי שירצו עט״ז ויש לראות בתפלת מעריב שהיא כנגד איברים ופדרים ואפשר א״צ דעת בעלים אם יכולין לעכב הואיל ומצוה שיתפלל מי שמת לו אביו ואמו כמבואר בי״ד ומ״מ ודאי אין להתקוטט בשום מצוה עם הציבור שהרי הצנועים מושכים ידיהם עד״מ וא״ר כ״ה:

ש״ץ בשכר עט״ז. יש עוד טעם שלא כל אחד רוצה להתפלל עמ״א אות כ״ה משמע נמי אף שיש בחנם צריכין העניים ליתן שכירות החזן שש״ץ בשכר עדיף כדאמרינן וע״ל בזה:

חצי עט״ז. ולפ״ז הולכין אחר רוב דיעות ומ״מ כבר נתבאר עונשיו הולכין אחר רוב זט״ה או נבחרים:

דודאי עט״ז. יש קהלות כותבין על קלף סידור מיוחד לש״ץ להתפלל מתוכו ונכון הוא וראוי אף ליחיד להתפלל מתוך הסידור כ״ש ש״ץ שאימת ציבור עליו שיתפלל בפנים: