מצוה עט״ז גמרא מ״ק דף י״ד א׳ ועסי׳ תס״ח בע״פ אחר חצות אסור לגלח הא בשאר עי״ט בשכח מותר אבל לכתחלה יש לגלח קודם חצות עסי׳ רנ״א אות ה׳ במ״א בשם האר״י ז״ל ועב״ח רנ״א ובשאר דוכתי משמע שבת וי״ט שוין ועיין בגמרא ואי״ה במ״א יבואר עוד. ועיין במ״ש אי״ה באות ב׳ עוד מזה:

אפילו עט״ז טור דלא כר״ת דמי יודע ולח פליג ודוקא מי שיצא מבית האסורין בסעיף ד׳ דקלא אית ליה. והמגלח בחה״מ כל הראש משמע לכאורה דלית איסור תורה כ״א דרבנן שלא יהא מנוול ועב״י במ״ש בעי׳ דאבידה למ״ד מלאכת חה״מ ד״ת י״ל מ״ה אסור היינו גילוח כל הראש ועא״ר א׳ ותק״ל במ״א דלהרמב״ן כל שאין צורך המועד מ״ה אסור וי״ל גילוח כל הראש אין כ״כ יפוי או מלאכה שאפשר לעשותה מעי״ט אף באוכל נפש י״א דמ״ה אסור וניוול לא הוי כ״א שלשים יום דומיא דגדל פרע ומ״ש בש״ע מצוה לגלח ערב הרגל בגמרא אין זה מבואר ועמ״א י׳ ואי״ה שם יבואר עוד די״ל שלא יכנוס לרגל מנוול היינו יותר מל׳ יום:

ונתרפא עט״ז וכבר כתבתי באות ב׳ דלא קיי״ל כר״ת אפילו לספק ספקא שמא הלכה כר״ת לא משוינן ליה. ואם גילח במועד צ״ע אי לוקה מכת מרדות ער״מ ז״ל פ״ז מה׳ י״ט ה״א די״ל הואיל ורק קנס דרבנן שלא יכנס מנוול לא הוי איסור מלאכה דרבנן ואין לוקה וכן בספק בעיא דלא איפשטא אבידה וכיוצא י״ל דאין לוקה מ״מ בספק בעיא שא״א ללקות על הספק עב״י י״ד רצ״ד הנהיג בעוזא ושיבוטא יע״ש:

ולא עט״ז דכל שהיה לו פנאי קודם הרגל אסור במועד בכל אלו גם כן מדרבנן עכ״פ:

וכן עט״ז בי״ד של״ד אות ו׳ האריך ועמ״א ד׳ ובעט״ז אות א׳. ויראה דוקא נידוי על ממון לפייס בעל דינו אנוס הוי שסבור שלא יפייס בעל דינו עיין ב״י ולבוש מה שאין כן נידוי על עבירה וכיוצא בזה י״ל כולא עלמא מודים כל ששלמו ימי נידוי קודם הרגל ולא ביקש ולא חזר שאין מגלה במועד ואי״ה במ״א יבואר:

קטן עט״ז משמע כל שאין יג״ש וב״ש י״ל דשרי לגלח במועד דלאו בר מצוה הוא ואע״ג דבר חינוך הוא מדרבנן אף במצות דרבנן כדמשמע בכמה דוכתין מ״מ הטעם רק משום ניוול ועוד דקנס הוא ולא קנסי׳ לבנו בשביל אביו שלא גלחו קודם הרגל ועמ״א ט׳ דנראה כגדול י״ל יגלח בצנעא לא פרהסיא משא״כ קטן הנולד בריבוי שער קודם רגל בזה אף פרהסיא שרי וער״מ ז״ל פ״ז מה׳ י״ט:

ודרכו עט״ז עי״ד רט״ז בט״ז ה׳ ורס״ח שם ובתה״ד פ״ו משמע לחד תירוצא אף שהיה פנאי קודם המועד שחזר בתשובה ולא הספיקו לגלח ולטבול קודם המועד אפ״ה מגלחין במועד כנזיר ומצורע אף ביש פנאי שלא להרחיק הקרבן כ״ש כאן כל המצות ולתירוץ ב׳ משמע דומיא דקטן דלאו בר מצוה משמע בחזר בתשובה קודם אין לגלחו במועד ויסבול כך והמ״א אות י״א הסכים לתי׳ א׳ אף ביש פנאי ולא טבל ולא גלחו קודם המועד כיון דנהגו בגילוח עפ״י מ״ש רש״י פ׳ בהעלותך בשם ר׳ משה הדרשן ז״ל ראוי לעשות כן ועיין רש״י במשנה ריש ואלו מגלחין בשלא היה להם פנאי וצ״ע בגמ׳ י״ז ב׳ מבואר אף בשהיה פנאי ועמ״מ פ״ז מה׳ י״ט ובתי״ט ועמ״ל פ״ז מהי״ט הי״ט האריך שם ועיין בפי׳ הרע״ב משמע דגרס והמצורע העולה מטומאה לטהרה וקאי רק אמצורע אבל נזיר בין טהור או טמא כ״ה וגלוח נתק דבר מועט הוא יע״ש ואי״ה במ״א י״ב יבואר זה. והוי יודע דמצורע מגלח ב״פ א׳ ביום טהרתו כשירפא הנגע הב׳ לאחר ז׳ ימים כמבואר בפי״א מהט״צ ה״א ב׳ ותגלחת ראשונה מותר במועד כשלא היה פנאי מקודם ושניה אף שהיה פנאי עמ״ל פ״ז מהי״ט הי״ט והנה אם מלאכה בחה״מ ד״ת כל שאין אבוד ולא לצורך המועד עסי׳ תק״ל אפ״ה גילוח פאת ראש וזקנו ושער כל הגוף אדרבה ניוול הוא כשמגלח אלו ול״ש צורך המועד מ״מ בשנייה מותר בתשמיש ומותר בקדשים כשיביא אח״כ בח׳ קרבנותיו וראשונה מותר לכנוס לפנים מן החומה הוי נמי לצורך המועד וצ״ע בזה שיגלח לצורך קרבן בח׳ אפשר בעינן צורך המועד היום רק תשמיש י״ל דשרי. וערש״י במשנה וגמרא י״ז ב׳ י״ל במשנה מיירי בתגלחת ראשונה דוקא באין פנאי הא יש פנאי לא ועשה דחי כו׳ י״ל פשיעה עתוס׳ עירובין ק׳ ובגמ׳ לאחר ז׳ משום קרבנות וכמ״ש המ״ל בפ״ז מהי״ט ואין להאריך כי אין מקומו פה: