אפילו עט״ז הרא״ש מ״ק י״ב ב׳ מרדכי ועב״י ומשמע הא מידי דלאו אוכל לצורך המועד אסור אם כיון מלאכתו במועד ומשמע נמי כל לצורך המועד אף מיום א׳ לחבירו שרי רק לאחר המועד אסור ערש״י מ״ק י״ב ב׳ ועסי׳ תק״ל למ״ד ח״ה מ״ה אסור הנה אוכל נפש בי״ט לחבירו כמו מראשון לשביעי אסור הא חה״מ שרי ודבר האבד שרי הכל נחות דרגא ומ״מ מידי דלאו אוכל י״ל מיום לחבירו צ״ע. גם כיון מלאכתו במועד במידי דלאו אכילה אי מאבדין א״ד ל״ד לדבר האבד כיון דכיון מלאכתו במועד פושע הוא ולאו אבד הוא מתחלה ועסי׳ תקל״ח במ״א אות ב׳ ואי״ה שם יבואר:

כשעושין עט׳ז הוא לשון הר״מ ז״ל פ״ז מהי״ט ה״ט אומניהם דוקא וכמו שכתב המגיד משנה בשם הרמב״ן ז״ל הא יחיד צד בפרהסיא ועיין מגן אברהם ט״ו ואם ירצה השם שם יבואר. ולחלוב פרות כתב לבוש דבר האבד שיזוב חלבן עא״ר בתה״ד קנ״ג משמע הטעם דמעשה הדיוט ואין טורח ועיינתי שם וי״ל ה״פ דיש לחלק בין מלאכת חה״מ דלא אסרו מעשה הדיוט ואלו בט׳ באב אסרו אלמא אין לדמות זה לזה ומיהו חליבת פרות לאו הטעם הזה אלא משום דבר האבד וכמ״ש הב״י די״ל טורח ומעשה אומן לחלוב יפה וכדומה ועסי׳ תקנ״ד במ״א כ״ה הביא הא דתה״ד ומשמע כמ״ש ודבר האבד שרי בט״ב ומ״מ כל שאפשר ע״י עכו״ם לאו אבד מקרי ואסור בעצמו ומינה ה״ה לחה״מ כה״ג אבד אם אפשר ע״י עכו״ם אה״נ דאסור ע״י ישראל ובסי׳ תקל״ח אי״ה יבואר ולפ״ז אם רוצה החלב לפרורי פת וכדומה י״ל אסור לחלוב כך עסי׳ תק״ה וצ״ע כעת: