נהרות עט״ז עב״י יאור פעם בידי שמים ופעם בידי אדם עיין רש״י גבי יאור מצרים וברא״ם ז״ל שם שלחין כמו שלהין עיף ויגע למים עיין גמרא ומשמע דמותר להשקות אף בכלים מהם ומי קילון אסור בור עמוק שיש בו טורח וגזר מי גשמים אטו מי קילון דיש בו טורח רב ועיין מ״ש אי״ה באות ג׳ דליתא דמעיין נמי בהדלאה אסור:

וכן עט״ז וע׳ אות א׳ ואי״ה במגן אברהם יבואר בזה:

כדי עט״ז ועמ״א ואי״ה שם יבואר מהו המשכה ומהו הדלאה וכלל הדבר אבד אין מותר כ״א בלא טירחא יתירה הא ע״י טורח אסור אף פסידא כמו ביצים בסי׳ תקל״ו בט״ז בסוף אות א׳ ועמ״א שם ג׳ ובלבוש שם וכאן ועמ״מ פ״ז ה״ב מי״ט וכ״ה בגמרא מ״ק ב׳ א׳ וד׳ א׳ אלא דהמ״מ מפרש לה או גורס כן טירחא יתירה ונמצא הדבר כן כל לצורך המועד אף טורח רב מותר וכל שאין לצורך המועד אם אבד מותר אף שיש קצת טורח אבל טורח רב אסור אף במקום פסידא כי האי דתקל״ו תרנגולת שברחה לאחר ג״י למרידה אפי׳ ישבה ג״י דפסדי לגמרי אסור להחזירה דיש טורח רב וכפירש״י פסחים נ״ה ב׳ שאין נוחה להחזירה ומשמע אפי׳ יש ספק שמא יחממה הביצים ויצאו אפרוחים לצורך המועד אסור אע״ג דספק אבד מותר עמ״א בזה ה״ה נימא ספק צריך המועד לשרי ולומר דרש״י לשיטתיה בריש מ״ק דמשמע חה״מ מ״ה ומסרן לחכמים הלכך י״ל ספק אבד אסור וה״ה ספק צורך המועד דשמא לא יצאו אפרוחים כלל הא ליתא דלהושיב ולהחזיר הכל דרבנן וי״ל קצת ומיהו בלא״ה א״ש לכאורה דאפרוח אסור עד שיגדל כנפיו וצ״ע בי״ד סי׳ ט״ו ועט״ז שם רי״ף ורא״ש בפלוגתא דראב״י ורבנן ולומר דתליא אי חה״מ מ״ה אסור מחמירין בספק ז״א גם פתיחת עינים מי לא יצוייר בתלת או ד׳ יומא וצ״ע. ולפ״ז דבר האבד מקרן מותר בטורח אבל טורח רב לא ועבורי רווחא אף ע״י קצת טורח אסור אבל בלא טורח כלל שרי אף עבורי רווחא י״ל הוי פסידא והיינו באין מלאכה גמורה רק איסור דרבנן כמקח וממכר וכדומה אבל מלאכה גמורה י״ל אף בלא טורח כלל עבורי רווחא אסור ועמ״מ פ״ז מי״ט הכ״ב ועסי׳ תקל״ג במ״א ו׳ ותקל״ט ו׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

ונתקלקלו עט״ז עיין גמרא ד׳ א׳ ב׳ ובר״מ ז״ל פ״ז וח׳ מי״ט וחילוק עוגיות די בכל דהו שהמים עומדים שם הלכך אסור להעמיד יותר ממה שהיה ודוקא ג״כ שניכר מעט חריץ הא לא״ה הוי כחדתי ואמת המים נקרא ע״ש שעמוק ורחב ששה טפחים כדי שהמים מקלחים ועוברים לשדה הלכך כל שהיה טפח מעמיק עד ששה הא לא נשאר רושם טפח אסור ועמ״ש באות שאח״ז אי״ה:

אמת המים עט״ז ומשמע אף שקודם המועד לא היה עמוקה רק טפח אפ״ה מעמיקה במועד עד ששה דבציר מהכי לא מקלחי מים וכפי׳ ב׳ של רש״י במ״ק ד׳ ב׳ וכ״פ הר״מ ז״ל במשניות ומקולקל׳ שלא עשאה כהוגן קודם המועד ועיין לבוש. ולכאורה משמע מכל הנך דוקא כשהוא דבר האבד שיבשו האילנות או השדה הוא דשרי במקולקלת ולא חדתי דהוי טירחא יתירה וצ״ע בר״ן דמשמע לכאורה שם משום דלא הוי דבר האבד דא״כ מקולקלת איך יתקן וכ״ש למ״ד חה״מ מ״ה אסור ועמ״א ז׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

ועם עט״ז משמע בשם רי״ו ורוקח בב״י בבדק הבית כתב שאין משם ראיה דאירע תקלה על ידו יע״ש וא״ר אות א׳ יע״ש וא״כ יש לומר דבר האבד אף אדם חשוב מותר ואם אפשר בצנעא יעשה אם לא שאירע תקלה ע״י אפשר ממדת חסידות כו׳ עיין בכ״ה ומיהו בשאר דוכתי היכא דליכא הפסד אף דמ״ה שרי אמרינן על כל פנים אדם חשוב שאני יש לו להחמיר: