וה״ה עט״ז המ״א אות ה׳ הביא דברי הב״י כל צורך מצוה המותר במועד מותר ליטול שכר עליה עסי׳ תקמ״ב היינו מצוה לצורך המועד מעשה הדיוט או אומן ויש בו מכשירי אוכל נפש עם מצוה או צרכי רבים הצריך במועד וכדומה מותר שכר וראיה מתוס׳ מ״ק ו׳ א׳ ד״ה דמוזלי גבן שהקשה למ״ד לקמן י״ג ע״א אף פועל שאין לו מה יאכל אסור ליקח שכר ומינה ה״ה מלאכה המותרת במועד אסור שכר אף אין לו מה יאכל הא ממשנה מוכח דלוקחין שכר על מלאכה המותרת ותירצו מצוה שאני ומזה למד הב״י כל שיש מצוה אף ביחיד אם מותרת במועד ע״פ הדרכים שנתבארו לעיל שרי ליקח שכר אף יש לו מה יאכל ומ״ש בהג״ה בשם תשובת הרשב״א ז״ל וריב״ש הביאו בד״מ (בב״י לא מצאתי רק תשובת הרשב״א ז״ל) היינו צרכי רבים במועד ויש בהן הנאת הגוף מרחץ וכדומה ומותר אף מעשה אומן הא בנין בה״כ שצריך במועד או שאר מצוה כדומה דלית הנאת הגוף אסור מעשה אומן הא הדיוט שרי ומותר שכר בהדיוט וא״כ א״ש וצ״ע כוונת הט״ז ז״ל ועא״ר ועמ״ש בט״ז אות ב׳ ומ״א מזה בעזה״י:

בורות עט״ז הנה צרכי רבים חד דרגא יש לו אם ביחיד שלא לצורך המועד אסור הדיוט ברבים הדיוט שרי דקידרא דבי שותפי והוי קצת כדבר האבוד עיין לבוש וביחיד לצורך המועד הדיוט מותר דהיינו שאין מכשירי אוכל נפש ברבים אומן מותר. ודוקא הנאות הגוף כמרחץ וכדומה הא בה״כ אף שצריך שיתפלל במועד לאו לצורך המועד הוי ואומן אסור ועקירת כלאים לאו אומן הוא ומקלקל נמי עא״ר. ורבים מעשה הדיוט אף שאין כלל לצורך המועד שרי ואפילו כיון מלאכה במועד שרי לכתחלה. ואי״ה בתקמ״ה יבואר עוד: