ואפי׳ עט״ז בתקמ״ד אות א׳ להפריד תיבת דבוקים או אות שרישומו ניכר שרי להעביר קולמוס. ס״ת שאין תפירה יבקשו ממי שאין לו מה יאכל יתקן אותה א״ר בשם שכ״ג והיינו כשיש להו ס״ת אחרת הא לא״ה הכל שרי ולעשות מרי״ש דלי״ת אסור כשיש אחרת. עסי׳ תקמ״ג מ״א א׳ י״ל מלאכה ד״ת שרי לאמר לעכו״ם במצוה ותפירת ס״ת צ״ע אי כשר ע״י עכו״ם עסי׳ ל״ט מ״א א׳:

ולצורך עט״ז מ״ש הר״ב נהג״ו להקל במשיט״א לא קאי להגיה ס״ת דבעינן מרובע כתב אשורית ושאלת שלום כתב הר״ב בס״ה נהגו לשנות אף במשיטא דע״כ אדסמיך קאי וצורך רבים י״א וי״מ ובמשיט״א לכ״ע לאו מעשה אומן שרי לצורך רבים אע״ג שאין לצורך המועד כבסי׳ תקמ״ד בט״ז ב׳ וכתב הט״ז דאין זה ברור שהב״י כתב דאע״ג דלא ניתן בסיני כ״א כתב גסה אשורית י״ל משיט״א אסור וע״כ כתב הט״ז לא מדינא אלא נהגו להקל ועמ״א אות ג׳ י״ל אין זה ברור דמשיט״א כתב הוי וחייב עליה באפשר ומ״מ לכ״ע לאו מעשה אומן הוי וצרכי רבים מעשה הדיוט לאחר המועד שרי. מה דמשמע לשכור ש״ץ ורב ומנהיג בחה״מ שרי לכתוב מעשה אומן לכאורה קשה מתקמ״ד דצרכי רבים דוקא הנאה לגוף בנין בה״כ לא ואפשר רב מורה הוראה או ש״ץ כצרכי הגוף דמי וצ״ע:

וכן עט״ז ועמ״א ה׳ ואי״ה שם יבואר:

וטווה עט״ז והמ״א אות ז׳ אפי׳ בלא שינוי ומ״ש על יריכו הא בגלגל שקורין רעדי״ל אסור דמשמיע קול ואוושא מילתא טובא וציצית י״ל כשצריך לו עתה במועד מותר לעצמו ולאחרים בחנם ותפילין לדידן דמניחין בחה״מ שרי כה״ג דוקא הא לאחר המועד י״ל אסור וע׳ לבוש והמחבר שפסק לעיל בסי׳ ל״א דח״ה אין מניחין אפ״ה פסק דכותב תפילין לעצמו י״ל לאחר המועד הקילו משום תפילין וציצית מצוה רבה היא ועמ״א ו׳ ואי״ה שם יבואר ובאות ה׳ כאן:

ואינו עט״ז ע׳ אות ד׳ והמ״א אות ו׳ ואות י׳ ואי״ה שם יבואר:

מותר עט״ז תקמ״ד ותקמ״א צרכי יחיד שלא לצורך המועד אסור ולמועד בעי שינוי ולהרשב״א ב׳ קולות אבד אף לאחר המועד שרי וא״צ שינוי ומ״ש משיטא ע׳ אות ב׳ דאין זה ברור רק משיטא לא הוי מעשה אומן ומ״מ י״ל מ״ה הוי כתב עי׳ הלכות שבת וס״ס לא הוי כי מדרבנן משיטא הוי כתב וי״ל:

שטר קידושין עט״ז נ״מ ג״כ אי כתב אומן שרי כה״ג עי׳ אות ו׳ ועסי׳ תקמ״ו בט״ז ב׳ לארס מותר בחה״מ ותנאים דידן נמי שרי דהוי כדבר האבד יע״ש. ועיינתי ברמב״ם ז״ל פ״ז הי״ב וקידושין וגיטין משמע דצרכי רבים חשובים ואגרת רשות פירש שמעשה הדיוט יע״ש עב״י וצ״ע ועי׳ לבוש גיטין אע״פ שצריך דקדוק כשרותו מ״מ א״צ מעשה אומן או כצרכי רבים הם וחשיב צורך המועד שצריך היום לכתוב דוקא:

ושטרי בירורין עט״ז ועמ״א אות י״ז ואי״ה שם יבואר:

כתובה עט״ז וי״א אם נשא ערב הרגל ומה בכך שהוא רוצה שיכתוב במועד משא״כ אם נישואין לאחר המועד ולא יהיה סופר והוא אין מאמינו אין להחמיר כיש אוסרין ועמ״א י״ח וי״ט ואי״ה שם יבואר עוד:

ואגרות שלום עט״ז הנה אג״ש מעשה הדיוט וצ״ל דחשוב צורך המועד קצת לשאול בשלום חבירו דאל״כ אסור עסי׳ תקמ״א ופרקמטיא שאין אבודה מ״מ י״ל חשיב קצת צורך המועד וצ״ע קצת בזה:

שטר מכירה עט״ז אי״ה במ״א אות כ״ז יבואר בזה:

אפי׳ עט״ז לכאורה כוונתו על תפיסת הקולמוס בין אגודל לאצבע וזה התיר בתה״ד פ״ז הביאו הב״י כאן עי׳ סי׳ תקמ״ו ס״ה בחייט לא מהני ועד״מ א״ש. ומ״ש שינוי בגוף אותיות היינו כל לצורך המועד ביחיד או צרכי רבים עסי׳ תק״מ ותקמ״א:

דבר חידוש עט״ז טעם כל דבר האבד מותר ועכ״פ החמיר דוקא משיט״א הא מרובע יכתוב שינוי אותיות שבורות עיין אות ו׳: