כל עט״ז מ״ק ח׳ א׳ כשמואל ומשמע אפילו ע״י עצמו אסור דלא כתוס׳ שם וערש״י שם והרע״ב משמע שמפרשים ולא יספידנו אפילו מת תוך שלשים יום היפך הירושלמי וצ״ע ועמ״א ואי״ה שם יבואר. ור״ה ויוה״כ אי חשיב כרגלים לענין זה צ״ע ואפילו בשכר שרי במת תוך שלשים דכשמואל קיי״ל בזה:

שבאה עט״ז כשמואל ע׳ אות א׳ ועי״ד שמ״ז ובש״ך שם ב׳ נרשם נראה לי על זה וט״ס וצ״ל נראה לי עמ״ש בסוף השנה כתב תוך הרגל נמי שרי יע״ש:

אינו עט״ז מלשון הב״י משמע דלובשים שחורים עד תום י״ב חודש ואז מסירים ואין זה בכלל קדיש שמפסיק בי״א חודש דזה רק אבילות ול״ש גיהנם וראיתי מסירין השחורים ג״כ בי״א חודש:

ויש חולקין עט״ז ובי״ד ש״מ אות ח״י וש״ך מ״ז שאר קרובים שמועה קרובה בחה״מ ולאחר הרגל יהיה רחוקה קורע בחה״מ אף למנהג אשכנז ואביו ואמו אם שמע רחוקה בחה״מ קורע לאחר הרגל יע״ש. עיין א״ר בשם שו״ת מור״ם מלובלין מת אביו ואמו ונקבר בי״ט שאין קורעין אף בי״ט שני לא יקרע בחה״מ רק אחר המועד יע״ש:

משמע מסתימת הפוסקים אפילו ת״ח שמת קודם שלשים יום אין להספידו בתוך שלשים יום הא מת תוך שלשים יום אפי׳ ערב הרגל אפי׳ שאר כל אדם מותר לסופרו ערב הרגל ומת אחר חצות צ״ע כי י״ל דצ״ה קיל טפי מדינא מהספד עסי׳ ת״ח וע״ש אחר חצות אין אומרים צ״ה וי״ל ה״ה עי״ט אחר חצות וכ״ש ע״פ אחר חצות דזמן שחיטת הפסח דאין מספידין ג״כ אם לא לת״ח שמספידין בע״ש ועי״ט אפילו ע״פ אחר חצות דלא עדיף מחה״מ דמספידין עליו עי״ד ת״א ועסי׳ ת״ך ומ״א שם. ועסי׳ תקמ״ח שם יבואר עוד מדיני הבראה ושאר דינים השייכים לזה אי״ה: