ותינוקות עט״ז זה כתב לאפוקי מסברת הב״ח עמ״א ב׳ ויראה דתינוק בן י״ב גדול קצת ומבין אף הט״ז מודה דאסור ללמוד בפני עצמו מה ששמחה לו ודוקא קטן שיש לו צער בלימודו כו׳ ועסי׳ תקנ״א במ״א אות ל״ח. עא״ר וא״ז דאסור בת״ת כל היום עד צ״ה כל שמדינא אסור ודוקא מישיבת הספסלים דמנהגא מותר אחר חצות. ע׳ בטור מי שאוכל ושותה מכין מכת מרדות וצ״ע אם בשאר עינויין מכין וצ״ע אם אכל ח״ש אם מכין גם ביה״ש עי״ד רצ״ד בהנהיג עיזא ושיבוטא בב״י דאין לוקין מכת מרדות על הספק ובספר שושנת העמקים בכלל מכת מרדות כתבנו מזה ונ״מ לפסולי עדות הר״מ פרק עשירי מהלכות עדות היתה החיוב שבה מדבריהם עח״מ סי׳ ל״ד עי׳ בר״מ ז״ל הלכות חמץ ומצה פרק א׳ הלכה ז׳ מ״ש בפסח מ״מ משמע בשש לא ובהלכה י׳ נהנה משמע לא לקי מ״מ משמע הכלל כל שאלו מ״ה כה״ג לא לקי ה״ה מדרבנן כן ועלח״מ שם. וצ״ע ובס׳ ש״ה כתבנו מזה באורך:

ופ׳ אלו מגלחין עט״ז דאף בדברים שמותר ללמוד דוקא פשטן אבל דרך פלפול אסור ועא״ר אות ד׳ ועמ״א:

ומותר עט״ז ועמ״א אות ז׳ ובא״ר אות ו׳ הקשה להמ״א פשיטא דפ׳ כי תוליד מעין המאורע הוא יע״ש:

היה עט״ז ועא״ר אות ו׳ וז׳ ועמ״א אות ט׳ ואי״ה שם יבואר:

ומיהו עט״ז ובא״ר אות ז׳ משמע תוך ז׳ ביולדת אין להחמיר להתענות בת״ב דרבנן משמע אף אין אמרה צריכה אני:

וכן עט״ז ועב״י ובסי׳ תרי״ג בהלכות יוה״כ ובט״ז שם אות ו׳ ספק דרבנן דאין רחיצה של תענוג ושם אסור הרב אצל התלמיד וה״ה כאן הרב אצל התלמיד ועמ״א שם וב״י כאן יע״ש וע׳ לבוש בזה:

ושל עץ עט״ז בתי שוקיים כו׳ וכ״כ המ״א אות י״ו בשם משפטי שמואל והיינו כשמחופין למטה על השוליים דהוי כמנעל של עור:

שלא עט״ז בסי׳ תרט״ו אות א׳ דבט״ב מותר ליגע בה ועמ״א כאן אות י״ט ואי״ה שם יבואר:

מותר עט״ז וע׳ סי׳ תקנ״ג אות ב׳ וטבילה בזמנה בט״ב בשבת עמ״א ך׳ דפוסק בשם של״ה דמותר ועא״ר אות י״ט משמע דאוסר לשמש עמה ואי״ה במ״א יבואר בזה: ט״ב שחל בשבת כתב א״ר י״א שאומר אב הרחמים דהוי כקינות ומזכירין נשמות הצדיקים ובסי׳ תקנ״ט אות ו׳ בט״ז דמותר לעשות הספד בט״ב על ת״ח וה״ה אב הרחמים:

וכל עט״ז הא בשאר דברים שייך יוהרא ועמ״א אות כ״ד ואי״ה שם יבואר עוד:

על עצמותם עט״ז עסי׳ תקנ״ט ס״ה בשעת הקינות כו׳ ברכת שעשה לי כל צרכי אומר בט״ב ועסי׳ מ״ו במ״א אות י״ד ועסי׳ תרי״ד בלבוש וכן המנהג פשוט בט״ב ויוה״כ לברך שעשה לי כל צרכי וא״ר אות ט״ז האר״י ז״ל כתב שלא לברך ועיקר כלבוש יע״ש: