א״א צדקתך עט״ז וט״ב בשבת אומרים אב הרחמים עי׳ א״ר סי׳ תקנ״ד אות ח״י וראיה מכאן יע״ש. ומשמע לי בנוהגין להזכיר נשמות בכל שבת ה״ה שבת זה כמו צ״ה בחול. בלבוש קודם שיחלוץ המנעלים בט״ב כשחל במ״ש אומר המבדיל יע״ש וכעת לא מצאתיו מבואר מזה ועמ״א ואי״ה שם יבואר. ורק הש״ץ אומר המבדיל נ״ל:

מתפללין ערבית עט״ז ואחר ואתה קדוש ק״ש בלא תתקבל עיין סעיף ד׳ בהג״ה:

א״א ויהי נועם עט״ז עב״י ולא למנצח בנגינות שאין עתה עת חנינה ע׳ לבוש. ואומרים מזמור לתודה בט״ב עי׳ לבוש ועי׳ לעיל בהלכות ברכת השחר יע״ש:

יושבים עט״ז באבל אסור ע״ג כסא וספסל מדינא עי״ד שפ״ז וכאן ממנהגא ומקילין אחר חצות אבל בט״ז משמע דמדינא כל מצות הנהוגות באבל ובסיפא מסיים רחיצה כו׳ ולא ישיבת ספסל ש״מ אחר מצות שרי הא שאר דברים אסורים כל היום ומשמע אף ביה״ש עד צ״ה כאכילה ושתייה ות״ב ביה״ש שלו אסור. כ״ש מוצאי ט״ב עמ״א תקס״ב:

נר אחד עט״ז לכאורה משמע איכה ישמעו מהש״ץ אבל כתבו ז״ל שגם איכה יאמר כ״א לעצמו וע׳ לבוש תמ״ה למה לא נכתב על קלף כמגילת אסתר יע״ש:

משום עט״ז אע״ג בי״ט אין מספידין ות״ב אקרי מועד מספידין ע׳ אות א׳ לענין צ״ה:

לפי עט״ז עסי׳ תקנ״ח בזה:

נוהגין עט״ז וא״נ לסעודת ברית מילה למ״ש באות ז׳ ואפשר בזה מקילין אם דחוק מזמינין קודם חצות לסעודת ברית מילה בלילה ועמ״א אות י״ד ואי״ה שם יבואר עוד: