וכן עט״ז מסיק דדילג ב׳ תיבות צום תעניתי או תעניתנו כיון דלרוב הפוסקים לא הוי תענית נמצא שקרן בתפלתו וכ״כ באות ה׳ משמע אף בלא קבלו במנחה וגם תענית שעות יאמר עננו בדילוג ב׳ תיבות ומשמע דטוב יותר לומר אחר התפלה באלקי נצור מלהפסיק בשומע תפלה דלרוב הפוסקים הוי הפסקה שלא לצורך וי״ל והנה בעשי״ת שמתענין תענית שעות עד אחר מנחה גדולה וכדומה יראה דאסור לאכול עד שיתפלל מנחה תחלה כמו חתן בס״ב עמ״א ב׳ והוא מתפ״ד סימן קנ״ז אמנם לכאורה זה למ״ד דיאמר צום תעניתנו דלא יהיה שקרן בתפלה אחר שכבר אכל משא״כ אם דולג ב׳ תיבות אפשר דיכול לאכול אחר חצות בלא תפלת מנחה ואח״כ כשמתפלל עם הציבור מנחה יאמר עננו ביום צרה אף שאכל כיון דאין מזכיר צום תעניתנו אם התנה בכך לאחר חצות יאכל אי כוונתו כך היה וצ״ע כעת וע׳ תה״ד קנ״ז ואי״ה במ״א יבואר עוד. ובט״ז ב׳ מזה:

שאין עט״ז משמע דעתו ז״ל האידנא אע״ג אותן שמתענים רק ב׳ או ג״י בעשי״ת אין לקבלם במנחה שלפניו כי נוהגים מעולם כך ומש״ה ת״צ והשלים ג״כ אף כה״ג כיון דנהגו כך הוי כמו שמתענים כל עשי״ת ומ״ש כאלו פי׳ שאין רוצה להשלים היינו מחמת קושיא שהקשה אח״כ מסי״ב דאם הם מקובלים ועומדים צריך להשלים אלא הפירוש בטור שאין רגילות כלומר בכוונה הם עושים שלא לקבל רק צערא בעלמא א״כ אין חילוק בין כל י׳ ימי תשובה או רק ב׳ או ג״י. אבל בתה״ד סי׳ קמ״ו פירש דתרתי טעמי בעינן שאין מקבלים וגם רק צערא וע׳ אות שאח״ז ובמ״א ואי״ה שם יבואר:

מי״ז בתמז עט״ז בתה״ד סי׳ קמ״ו כתב דתרתי טעמי בעינן בעשי״ת דאין משלימין א׳ שאין רגילות לקבלם רק מקובלים ועומדים ממנהג וגם י״ל לצעורי מכוין ומש״ה המתענה ב׳ או ג״י צריך לקבל דלאו מנהגא הוא וממילא צריך להשלים וה״ה מי״ז תמוז אע״ג דאין רגילות לקבלם מ״מ ל״ש לצעורי על העבר ומש״ה משלימין מי״ז בתמוז ועל זה קשה מתענית י״ב א׳ והב״ח הקשה על זה דעל החורבן לא שייך לצעורי על העבר ואמנם הט״ז ז״ל רמז עוד קושיא דודאי ת״ב נדחה ליום א׳ א״צ קבלת תענית במנחה ומקובלין ועומדין דברים וע׳ אות ב׳ כיון דא״צ לקבל א״כ הוא רק טעם צער לחודיה ואיך הקילו שם מפני שי״ט שלהם היה הא קיי״ל בטלה מגילת תענית ומותר להתענות באותן הימים ואי דלצעורי מכוין הא צער לחוד לא מהני ע״כ תירץ תרי גווני צער יש והתם הא לא כוונו כלל שיהא נחשב לתענית בט״ב ביום א׳ רק לזכר בעלמא ולא לשם תענית כלל משא״כ כשמכוין שיהא תענית ולצעוריה נפשיה אז י״ל בין עבר לעתיד. ובזה מתורץ מ״ש התוס׳ בתענית שם ד״ה התם דהקשו דבטלה ושרי להתענות בי״ט האלו ותירץ דסבר דלא בטלה ואסור להתענות ולכן לא השלימו התענית וא״כ קשה מ״ש המחבר לעיל בתקנ״ט ס״ט בעל ברית כו׳ מראב״צ דהוא סובר לא בטלה ויהיה י״ט שלהם ואסור משא״כ בעל ברית לית כאן י״ט מדבריהם ולכך פירש הט״ז דודאי התוס׳ שהקשו דבטלה היינו כיון שבטלוה אחר החורבן ורשאים להתענות בהם כי ערבה כל שמחה מסתמא ראב״צ היה ראוי לו שיתענה וישלים ומצוה קעביד אף שי״ל מדינא הואיל ונדחה מקילין כמו בעל ברית כו׳ ותירצו דסובר ראב״צ לא בטלה ואסור להתענות אבל הט״ז פירש די״ל דבטל אלא דמדינא כיון דנדחה והיה י״ט שלהם א״צ להתענות כלל רק לצעורי לזכר בעלמא לא לשם תענית כלל וזה לא היה כאשר להם מעולם אף קודם החורבן לזכר בעלמא תענית שעות וממילא לא היה בכלל ביטול דליהוי מצוה לאדם גדול להתענות אח״כ ומש״ה לא השלימו וא״ש ההיא דתקנ״ט ועדיין צ״ע קצת. ובתוס׳ ציינו התם לצעורי ולא ציינו מפני שי״ט שלנו י״ל ע״פ זה קצת ועמ״א תקנ״ט אות י״א ותקע״ב ס״ב ואי״ה שם יבואר. ועמ״א ו׳:

וע״ל סי׳ רמ״ט עט״ז ברס״ט אות ג׳ אף שחל יא״צ פ״א בחול כשחל אח״כ בע״ש דעתו שלא יתענה עד צ״ה יע״ש:

וכן עט״ז וכ״כ באות א׳ דיחיד בש״ת רשאי לומר עננו בלא ב׳ תיבות אלו צום תעניתנו ואם אומר באלקי נצור בלא ב׳ תיבות אלו יותר טוב יע״ש:

מתפלל עט״ז בת״ח הוי כקבלה כו׳ ויאמר בש״ת ביום צום תעניתנו: נסתפקתי באם יש עשרה בבית הכנסת שמתענין תענית חלום ח״ו אם יאמרו ענינו בחזרת התפלה ברכה בפני עצמה ועסי׳ ת״ע בתענית בכורים אין נכון דהוי פרהסיא בר״ח ניסן משא״כ כאן וצריך עיון:

אימתי עט״ז עיין בית יוסף וב״ח בסי׳ תקס״ח מזה ובגמ׳ תענית י״ב יע״ש. ומה שכתב להרא״ש קודם לזה לא מהני היינו שא״י ידי נדרו ולא נחשב לתענית ומכל מקום יראה לכ״ע צריך להתענות דהוי כנדר ואפילו זמן רב קודם אם אמר אהיה בתענית בזמן פלוני צריך לקיים נדרו ועמ״א אות י״ג דנכון להרהר בש״ת ואח״כ באלקי נצור יאמר בפה שמקבל תענית יחיד למחר ועיין עטרת זקנים אות ה׳. ומ״ש תענית יחיד שלא ליהוי ת״צ ומיהו אין ת״צ בבבל אלא ת״ב ומ״מ לכתחלה נכון לפרט תענית יחיד ובסתם נמי אין נוהג בו כ״א אכילה ושתייה ועא״ר ועמ״א סי׳ תקס׳ג ועט״ז שם לענין אם קבלו קודם מנחה אם צריך להתענות ואי״ה שם יבואר עוד:

אם עט״ז האריך ומשמע לכאורה די״ל דהלכה כרא״ש בתשובה דצדקה לא מהני גמר בלבו ושאני תענית דדמי לקרבן ממש וא״כ מ״ש הר״ב בהג״ה בח״מ ס״ח ורנ״ח בי״ד סי״ג דהעיקר כסברא ראשונה דהרא״ש פסק כן בתענית אין ראיה כמ״ש. ויראה לפ״ז אם הרהר בלבו להתענית איזה שעות לצעורי בעלמא שלא לפרוש מציבור כעין מ״ש באות ג׳ י״ל לא הוי כקרבן והרהור בזה לאו כדיבור דמי וצ״ע גם בזה. אבל מהרי״ק ז״ל סובר דהרא״ש בתשובה שפוסק צדקה הרהור לאו כדיבור דמי חולק אמ״ש בתענית כר״ת ומש״ה פוסק הרא״ש בתשובה דצדקה הרהור לאו כדיבור אבל העיקר כמ״ש בפסקיו בתענית ה״ה בצדקה הרהור כדיבור דפסקיו עיקר יותר מהתשובה היכא שסותר כו׳ וגם המרדכי בשם רש״י דצדקה הרהור כדיבור עכ״ל מהרי״ק. ועא״ר אות ה׳ ויו״ד סי׳ ח״י דאף בנדר הרהור לאו כדיבור דמי ובעינן פיו ולבו שוין ועיין אות ט׳ אימתי מהני הרהור ואי״ה שם יבואר:

בשעת עט״ז עיין אות ז׳ ואות ח׳ ואע״ג דתענית כנדר קדשים מ״מ בעינן בשעת תפלה דוקא דאל״כ אין ההרהור קובע עליו חובה דדרך להתנחם ועא״ר אות ה׳ חוכך בזה ועסי׳ תקס״ג משמע כהט״ז דהיינו באם הוציא בשפתיו אף קודם חצות או זמן הרבה קודם עכ״פ מחוייב לשלם הנדר ולהתענות יום זה משא״כ בהרהור כ״ז שלא הרהר בשעתו הקבוע לא הוי כדיבור ורשאי לחזור אח״כ ולאכול ביום המחרת ואי״ה יבואר לקמן עוד:

וטוב עט״ז היותר טוב יהרהר בש״ת ואלקי נצור יאמר בפה ואז יוצא ידי הכל וכ״כ רש״ל ועמ״א אות י״ג:

ואז עט״ז וכ״כ המ״א אות י״ד ומלת ואז קשה קצת ומיישב הט״ז רבותא קאמר דאע״ג דמתענה גם בלילה אפ״ה מתפלל ענינו ביום א׳ וכ״ש כשאוכל בלילה דמתפלל בכל יום ענינו:

שני וחמישי עט״ז בשם מהר״מ מינץ ז״ל מי שקבל סתם להתענות בה״ב באיזה ימים ולא פי׳ יכולין להתענות ג״פ ה׳ ב׳ ה׳ ג״כ יי״ח וה״ה סירוגין דהיינו בכמה שבועות ישלים בה״ב ודי ויי״ח. ומ״ש המחבר יש מי שמסתפק (כצ״ל) עיין סעיף י״ב בט״ז אות י״ו יע״ש ואי״ה שם יבואר:

קודם עט״ז ועמ״א אות ט׳ ויבואר בזה אי״ה הפירוש בט״ז ומ״א. וכל הסימן לענין תענית נ״מ לענין אי יוצא ידי נדרו ולענין תפלת עננו לומר ביום צום תעניתנו כו׳ אבל לענין שחייב לקיים נדרו עט״ז אות ט״ו והיינו אף שאכל חצי יום ואח״כ קיבל עליו להתענות עד הלילה עכ״פ צריך להשלים נדרו ועמ״א ט׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

והיכי משכחת לה עט״ז והיינו כה״ג מתפלל ענינו ויצא י״ח נדרו אם קיבל עליו להתענות תענית שעות:

שצריך עט״ז והיינו אף שאכל חצי יום ואחר כך קיבל עליו להתענות עד הלילה צריך לקיים נדרו ואסור לאכול אבל א״י י״ח נדרו אם כבר נדר להתענות תענית שעות בזה וגם עננו אין מתפלל ואפשר בלא ב׳ תיבות צום תעניתנו אף כה״ג יאמר ומיהו לא יאמר בש״ת כ״א באלקי נצור ואפשר אם רוצה יאמר בש״ת עיין אות א׳. ועמ״א אות ט׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

אלא עט״ז הקשה אם קיבל עליו בפירוש להתענות ימים קבועים אלו ימים בפרוטרוט למה לי קבלה אחר כך במנחה דעדיף מגזירת הנשיא וכ״ש למ״ש באות ז׳ בשם הרא״ש דקודם מנחה לא מהני ואמאי הא עדיף מנשיא ובשלמא בגמ׳ ובס״א לצאת ידי נדרו מיירי שלא אמר איזה יום הלכך צריך קבלה במנחה ובא״ר י׳ תי׳ ציבור עדיף יע״ש ובה״ב בתענית אמן אם בלבו שלא להתענות פשוט דא״צ להתענות:

אם עט״ז ועא״ר אות י״ב וי״ג ובמ״א אות י״ו וי״ז דיש מי שאומר ארישא קאי ברשות ושיש להחמיר וביעקב כתיב ושמרני מצרה והמחבר הוסיף יצליח ואי״ה במ״א יבואר עוד: