יאמר עט״ז עמ״א א׳ ומ״ש שם ובד״מ פירש ענינו כשיתפללו תעניתנו כשיתענו אבל הט״ז מפרש ענינו מבקש על הכלל דבשביל א׳ מכריע כולם לזכות וראוי לומר תעניתי כו׳ ועא״ר:

אומרו עט״ז ועב״ח תירץ בשבת רק שבע ברכות אם אומר ח׳ אין בכך כלום משא״כ כשמוסיף על ח״י ברכות יע״ש ואם סיים בא״י אע״ג דלא אמר ש״ת אין חוזר עסי׳ רצ״ד וקי״ד מזה:

שמא עט״ז ומסיים אם דולג ב׳ תיבות בצום תעניתנו רשאי לומר יחיד אף בשחרית ולא שקרן כיון דדולג ועסי׳ תקס״ב בענינו בתענית יחיד שלא קיבל או לא שקעה חמה דולג ג״כ ב׳ תיבות ורשאי לעשות כן דבאם שכח לומר ענינו יש נוסחא שאומר באלקי נצור בדילוג ב׳ תיבות אלו ומיהו אנן אומרים בצום תעניתנו אם נזכר באלקי נצור ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ונמצא עט״ז דהש״ץ שלוחו של כל ישראל שפיר אומר בצום תעניתנו והיינו שאין שקרן בתפלתו אפילו לא יוכל להתענות אבל מ״ש מתקס״ו ס״ה התם אומר בצום התענית הזה לא תעניתנו והמחבר פסק שאין מתפלל כלל ועמ״א שם אות ז׳ וצ״ע. ועמ״א כאן אות ג׳ א״ש ויבואר אי״ה שם:

אין עט״ז ועמ״א אות ו׳ ועא״ר בשם תניא ושל״ה קכ״ו דבעשי״ת נמי אין יחיד אומר י״ג מדות דלא כמנהגים ועמ״ש בהל׳ ר״ה מזה:

ומפרסם עט״ז ועמ״א אות ז׳ ובא״ר אות ח׳ יע״ש ובמקום שיש לחוש ללעז אין לאכול בפרהסיא בפני המון עם כגון תענית בה״ב וכדומה לת״ח אם הוא חלש רק יאכל בצנעא ומ״ש דא״ל לרבי יהושע בשבת ליכול פירשתיו בעזה״י במ״א: