מר״ח אלול עט״ז ב״ק פ״ב א׳ בתוס׳ שם ובחומש פ׳ יתרו וברא״ם ז״ל בפ׳ כי תשא ועמ״א אות ב׳ ואי״ה שם יבואר עוד. וסליחות יחיד אומר אותם שאין נזכר בהם זכות י״ג מדות עסי׳ תקמ״ה בט״ז ה׳ ובמ״א ו׳ שי״ל יחיד סליחות רק שלא להפסיק בתפלת י״ח. וא״כ י״ל אף שנזכר י״ג מדות ידלג אותן תיבות ועסי׳ תצ״ב מסליחות ת״צ קבעו תבוע צרכים וע״ש:

בטור עט״ז ביום ראשון שבת אין שייך לחשבון עונות כלולב כמ״ש לקמן. ומהר״י די ליאון ז״ל תירץ דבפרשת אמור כתיב סוכה וחגיגה בט״ו לחדש כי דרך הפסוק לומר למנין חודש במצות זמניות ולמה שינה בלולב ואמר בלולב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי כו׳ ולא אמר ולקחתם בט״ו פרי וכו׳ והט״ז ז״ל תירץ דמלת ראשון אין שייך כאן כלל כי יש ב׳ מיני מספר א׳ מספר המחובר אל המתואר ראשון שני שלישי ומספר מופשט מהמתואר אחד שנים שלשה כו׳ וכאן לולב במדינה מ״ה רק יום א׳ א״כ הוי למכתב ולקחתם ביום אחד פרי כו׳ ושמחתם שבעת ימים לפני ה׳ במקדש אלא דרשא ראשון לחשבון עונות שיש שני אחריו בענין חשבון עונות ולתי׳ מהר״י די ליאון ז״ל קשה אי הוי כתיב בט״ו לחדש ולקחתם פרי כו׳ ושמחתם ז׳ ימים לא הוי ידעינן במדינה יום א׳ עיין ריש לולב וערבה ולהט״ז א״ש ולכן הביא דברי מהר״י די ליאון ז״ל ג״כ. ומ״ש ויש שייכות כו׳ עב״ח ז״ל פירש ד׳ מינים מרצים על המים וגשמים צריכין למחילת עונות יע״ש והט״ז פירש לפי דרכו:

ומ״ש בפי׳ המדרש והטור דער״ה מוותר שליש ובעי״ת שליש וביוה״כ שליש היינו ב׳ שלישים ראשונים רק העברה ותולין שלא לייסר ומיתה ח״ו כעין אשם תלוי וביה״כ מוותר כל הג׳ שלישים מחילה גמורה ונרמז בפסוק כי ביום הזה מכ״ל חטאתיכם אף ב׳ שלישים ראשונים נמחלו לגמרי משל למלך ב״ו שולח חיילותיו לגבות חובו ממדינה שסרחה וכשהם מפייסים אותו קצת אז מסיר החיילות והגבאים מהם מ״מ מתרחקים עדיין שלא לראות פני המלך עד שיפייסו לגמרי המלך ומקרבן כן אדם עובר עבירה בורא משחית ח״ו לגבות חובו ומייסרהו ומחסר פרנסתו ואם עושה תשובה מעביר המשחית מלפניו ועדיין עון עצמו אין נמחק ומרוחק מה׳ וא״י לבוא בלבוש שק ובגדים צואים וביוה״כ לפני ה׳ תטהרו כי עד עתה מטוהרין בעיני החיילות וצבא השמים אבל מרוחקין עדיין מהקב״ה עד יוה״כ ומוכח דיש כפרה קודם יוה״כ בדרך העברה בער״ה ועי״ת דאל״כ רק ביה״כ נמחל הכל בפ״א מה קמ״ל קרא ביום הראשון ולא כתב אחד או ט״ו לומר ראשון לחשבון עונות פשיטא דכתיב ביום הזה יכפר אלא דל״ת יכפר העברה כמו בער״ה ועי״ה לכן קמ״ל ביום הראשון הא עד עתה נמחל לגמרי ביה״כ ומדכתיב לפני ה׳ תטהרו כו׳ וא״ש קושיית הלבוש דמוכח דיש כפרה מקודם כאמור וגם הטור הוצרך לבאר מהמדרש זה דבער״ה כו׳ יש כפרה כאמור:

ואם עט״ז ד״י יחסרו ב׳ ר״ה שאין מתענים ואם חל יום א׳ שבת יש ב׳ שבתות ג״כ ד״י וטלית יקח של אחר עסי׳ י״ד בט״ז ד׳. וברכת התורה עסי׳ ו׳ אות ה׳ מיישב קצת ובמ״א ז׳ שם דנכון שלא לומר ב״פ הברכות:

מרוצה לקהל עט״ז ושלא להתפלל בחזקה ועא״ר וצריך לכוין להוציא כ״א. ואם יש לו שונא ומכוין שלא להוציאו הכל א״י. ואבל אם אין הגון כמותו נמי יראה דאבל מתפלל לכאורה אבל על א״ו תוך יב״ח י״ל על שאר קרובים שוין המה בזה ואין מעלה לא׳ יותר על חבירו ועסי׳ תר״ס אות ב׳ י״ל גדל פרע שלשים יום ושיעור גערה בי״ד יע״ש:

ואין תוקעין עט״ז עיין לבוש כ״כ ובמ״מ ומהרי״ל לערבב השטן שיסבור כבר עבר יום הדין ואף במקומות שנוהגין לתקוע ערבית אין תוקעין בערב ר״ה דהיינו ליל השייך לכ״ט אלול יע״ש:

מכבסין עט״ז ועב״ח דאם ילבש בגדים חשובים אפשר יאמרו אין מפחד מדין ולכך ילבש לבינים מזכיר יום המיתה גם אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו יע״ש. ראוי להעמיד מוכיחים שיחזרו בתשובה וקול השופר מעורר כן עיין דרישה: