שאין עט״ז כמבואר סעיף ד׳ ככתוב בתורתך יצא ידי מלכיות כו׳ כ״ה דיוצא ידי פסוקי מוסף עב״י ומיהו מנהגינו שמזכירים פסוקי מוסף ראש השנה הן ביום א׳ וביום שני:

ושני עט״ז הטעם שאין מזכירין ר״ח שא״כ ביום שני ג״כ ויסברו שמיום ב׳ מונין ובאמת ר״ה מונין מיום א׳ וע׳ פוסקים דהא אומר ביום ב׳ ובחדש השביעי בא׳ לחדש ולא חיישינן להא וכתבו דכסה ליום חגינו שלא להזכיר ר״ח שלא לקטרג ועיין מ״א אות א׳ קודם איזהו מקומן ג״כ שלא לומר ובראשי חדשיכם ויש מקומות בספרד שאומרים ובמקומינו אין אומרים והאומר בקול רם ובראשי חדשיכם קודם איזהו מקומן ראוי לגעור בו. ובר״ח עולת מוספין רק שעיר אחד לחטאת ער״מ פ״א מהל׳ תו״מ. עיין אבודרהם ע״י עבדיך הנביאים כתוב לאמר כי נשתלחו לישראל לומר להם משא״כ כתובים ברוה״ק נאמרו אבל לא לישראל לכך לא שייך ע״י עבדיך הקדושים יע״ש ובא״ר. עשרה פסוקים מלכיות סדורים בבת אחת ומסיימי בשל תורה מיד קודם או״א משא״כ בזכרונות ושופרות פסוק תורה מסודר קודם חתימת הברכה או״א כו׳ וזכרתי ברית ראשונים ובשופרות או״א וביום שמחתכם כו׳ חצוצרות היינו נמי שופר והטעם מלכיות עיקר חתימה מקדש ישראל ויום הזכרון וסדר מלכיות קודם או״א משא״כ זכרונות שופרות עיקר החתימה בהוא דכל פסוק תורה סמוך לחתימה ע׳ אבודרהם ולבוש:

משנה עט״ז בנדרים ל״א א׳ ומ״א אות ז׳. ומ״ש דזרע הוי נמי זרע פסול יבמות ע׳ וכ״ב ב׳ בתוס׳ ד״ה כן משמע התם זרע כשר פסול צריך ריבויא אין לה עיין לה ומ״מ מדרבי פסול ש״מ נהי דרוב פעמים זרע סתם כשר מיעוטא הוי נמי פסול ובתפלה בעינן מבורר יותר וע׳ הראב״ע ז״ל פ׳ משפטים פסוק ואם רעה בעיני אדוניה לעם נכרי אע״ג דכתיב בישמעאל כי זרעך הוא לא ניתן הארץ כ״א ליעקב ובניו יע״ש עמ״א ז׳ ובר״מ ז״ל פי׳ המשנה נדרים גר יהיה זרעך ולא היה כ״א יעקב וצ״ע דבגמרא אמר כי ביצחק כו׳ והנה ישמעאל ג״כ נקרא זרעך אמנם בסתם אינו רק זרע יעקב ובניו כאמור ועתי״ט נדרים ובר״מ ז״ל פ״ט הכ״א מה׳ נדרים ואי״ה במ״א יבואר עוד ועמ״א אות ח׳:

עד עט״ז עמ״א משמע הטעם דיוצר מתפללין הכל אין תפלת ציבור נדחית אף יחיד המתפלל בשעה שציבור מתפלליו משא״כ מוסף יע״ש ועט״ז משמע דשחרית זמנה מהנץ כבסי׳ צ׳ אין לדחות זמנה וצ״ע ואי״ה במ״א יבואר עוד. עי׳ באבודרהם פירוש התפלה. עסי׳ תקפ״ד מילה בר״ה קודם תקיעת שופר ובשבת כתב הלבוש כאן מלין אחר אשרי יושבי ביתך ובא״ר ב׳ למול בשבת קודם אשרי יע״ש: