תרועה גדולה עט״ז מ״ש דהרמ״א ז״ל בתקיעות התרועה שזכר רמ״א א״י ליישב צ״ע וצ״ל דקאי עמ״ש שאין לתקוע עוד בחנם. ורב יצחק בר״י ביבנה ר״ה למ״ד א׳ ובתוס׳ שם וביבנה בשבת אין לתקוע בחנם בזמן ב״ד יע״ש ועסי׳ תקפ״ח וכוונתו ז״ל דבי״ט ר״ה שחל בחול אין איסור לתקוע כל היום אף לגדול הואיל והותר תקיעת מצוה דל״ש שמא יתקן כלי שיר בעוקר דבר מ״ה ה״ה אח״כ ל״ג משא״כ שאר י״ט פסח ושבועות סוכות י״ל דאיכא שבות ואי״ה באות ב׳ יבואר בזה:

אין לתקוע עוד בחנם עט״ז הביא זה בפ״ב דר״ה דף למ״ד א׳ ד״ה וביבנה ע״ש הביאותיו באות א׳ (ט״ס וה״א וצ״ל אה״א) וכתב הט״ז ז״ל דהטור בשם רב האי שכתב דמרבי יצחק שאמר לא שמע קל איניש מתקיעה ביבנה למדנו שיחידים תוקעין אחר התפלה אבל אין עיכוב שכבר יצאו אלמא מפרש לדר״י בר יוסף בר״ה בחול לא כתוס׳ דפירשו יחידים שלא שמע ובשבת כו׳ וצ״ע דגמ׳ משמע דר״י בר״י בשבת קאי יע״ש ועא״ר אות א׳ האריך. ומ״ש הט״ז דא״כ יהא אסור לטלטל השופר בר״ה בחול וכן לולב מיקירי ירושלים הולך לביתו ולבקר חולה ולולב בידו עסי׳ תרנ״א במ״א אות כ״ח ומ״ש שם וי״ל לולב כל היום ושופר אין מוקצה דשמא יבא איש שלא יצא י״ח ויתקע ויטול לולב ובי״ה נמי ראוי ליטול ביום א׳ ג״כ והבן. ע׳ בש״ת ח״צ סי׳ ל״ה הקשה עליו משבת קי״ד ב׳ דשבות בי״ט י״ל שאר י״ט לא ר״ה עא״ר והקשה עוד מחולין פ״ד ור״ה ריש פרק י״ט כ״ט ב׳ ד״ה רדיית ועא״ר ועמ״א ב׳: