קודם עט״ז עב״י ודלא כהר״מ ז״ל שלא כתב תוס׳ כ״א באכילה דה״ה מלאכה תוס׳ ד״ת בשבת וי״ט ויוה״כ עסי׳ רס״א ומ״ש על הלבוש עיין בהג״ה שם בלבוש תירץ ובא״ר נשים חייבים בתוס׳ יוה״כ מ״ה כבסעיף ב׳ ואע״ג מ״ע שהז״ג באין עונש נשים פטורות י״ל היינו משום יוה״כ גופא שייך בנשים ג״כ וכ״ש תוס׳ שבת נשים חייבות בו וכל מ״ע של שבת נשים חייבין ואף בג׳ סעודות עסי׳ רצ״א יש להסתפק כל ביה״ש לא גזרו שבות אם יש דוחק וצורך הרבה כבסי׳ רס״א ובשאר דוכתי אם בעינוין דבר האיסור מדרבנן כבסי׳ תרי״ב אם ביה״ש ביש דוחק וצורך גדול קצת רפואה וכדומה אם שרי אי גזרו באכילה כה״ג:

ואם עט״ז תוס׳ ב״ב ס׳ ב׳ ד״ה מוטב וע״ש והיינו בדבר שאין מפורש בתורה כ״ה וה״ה במפורש שאין מוכיחו ברבים רק פ״א היינו שיודע בודאי שאין נשמעין אבל בספק מוכיחין ברבים אלו ישמעו ולא יהיה חילול השם כששוחק ברבים וצ״ל כשמוכיח לרבים הא ליחיד אסור לביישו ברבים אדרבה פ״א וב׳ יאמר בצינעא וער״מ ה׳ דיעות ועמ״א אות א׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

אך עט״ז משמע דעתו ז״ל לחלק בין שום וביצים המוזכרים בגמרא שמרבים זרע החמיר שלא לאכול אף בשחרית אבל חלב הסכים להר״ב להתיר בשחרית ועמ״א ואי״ה שם יבואר: