ככותבת עט״ז ולמ״ש הב״י בשם ראבי״ה דח״ש אוכלין שאין ראוין פטור ומותר יש נ״מ טובא אלא דלא ק״ל דאף ח״ש אוכלין שאין ראוין פטור ואסור. אבל דברים האסורים נבילה וכדומה חייב כרת משום יוה״כ דכולל חל ע׳ בטור בזה:

והוא עט״ז ביה״כ הלמ״מ בציר הכי לא חייב ובשאר איסורין בכזית ומשקין ברביעית וכאן כמלא לוגמיו ואוכל אוכלים הראוים שלכ״א משמע דפטור אבל אסור וער״מ ז״ל פי״ד ממ״א:

אפי׳ עט״ז ומש״ה אוכלין ומשקין אין מצטרפין משא״כ אכשורי אוכל כאוכל דמי ומצטרף:

הא עט״ז באות א׳ יע״ש ח״ש אסור מ״ה כמ״ש המ״א אות א׳ ובמ״ל פ״א מחו״מ ה״ז להר״ל נ״ח בע״פ ממש עד שתחשך משמע דח״ש מותר שם מ״ה דהא י״ל ועניתם את נפשכם אף ח״ש אסור מ״ה והלמ״מ לפוטרו מעונש בח״ש ולפ״ז לכאורה דין חדש יש ביוה״כ דאלו בשאר איסורין ח״ש לית ביה עשה כ״א איסור תורה בעלמא וחייל עליה שבועה משא״כ ביוה״כ דיש עשה בח״ש אין שבועה חייל עליו ונ״מ לפסולי עדות עתוס׳ שבועות כ״ג ב׳ ד״ה דמוקי ובי״ד רל״ט ועמ״ש בפריי לי״ד בפתיחה להלכות שחיטה:

על עט״ז א״כ אכל אוכלין שאין ראוין ושבע הרבה ואח״כ אכל ראוין דפטור עב״י:

עד עט״ז מ״ש ביומא פ״א ב׳ לכאורה דאי פטור ומותר מנלן דמתני׳ דלא כרבי דילמא ציר או מורייס פטור ומותר דא״כ היל״ל ציר ומורייס מותר ומסיק דאוכלין שאין ראויין כלל כעפר ועץ בעלמא פטור ומותר ואוכלין שאין ראויין פטור ואסור מדרבנן עכ״פ או אפשר מ״ה כל שלכ״א ועפר״ח:

וחומץ עט״ז ולהלכה משמע כל שאין ראויין דהיינו שלכ״א אפילו הרבה פטור אבל אסור:

ליגע עט״ז משמע בשאר תענית בד׳ צומות אסור ליגע באוכלין שלא לצורך כחמ״פ דאסור ליגע אף בשל עכו״ם רק דוחפו בקנה כבסי׳ תמ״ו בט״ז ומ״א אות ה׳ ומשמע אף חמץ נוקשה דרבנן אסור ליגע ה״ה ד׳ צומות דרבנן אסור ליגע באוכלין ועמ״א אות ו׳ ואי״ה שם יבואר: