חולה עט״ז עב״ח ומ״א ב׳ משמע אף לעת עתה אין מסוכן אם יש חשש שיכבד עליו החולי אם לא יאכל ואפשר יסתכן יאכל דספק נפשות לקולא:

אפי׳ עט״ז יומא פ״ג א׳ ומשמע אפילו רופא מומחה אפ״ה אין שומעין לו דמטורף הוא בחליו וא״י:

אפי׳ ק׳ רופאים עט״ז יומא שם והיינו אף ק׳ רופאים והחולה אין בקי ועמ״א ג׳:

מאכילין אותו עט״ז והחולה שותק ע׳ סעיף ג׳ וע׳ ט״ז:

יותר עט״ז הביא דעת הרמב״ן ז״ל י״ל חומרא והיינו להקל בספק נפשות ועמ״א אות ד׳ ואי״ה שם יבואר:

וה״ה עט״ז מסיק שיש לחלק בין אומר החולה מעצמו צריך אני נאמן נגד ק׳ ומאכילין אותו כבס״א משא״כ שאין אומר רק כששואלין אותו הוי כרופא ומש״ה צריך אחר עמו דלהוי תרי כמאה. ועא״ר ח׳ הקשה מגמ׳ דיומא יע״ש ועמ״א ואי״ה שם יבואר:

והרופא עט״ז דאל״כ הוי כאינש דעלמא כבס״ו ואם החולה רופא אפ״ה י״ל מטורף הוא ע׳ אות ב׳ ועמ״ש אי״ה באות ח׳:

וחולה עט״ז דאם החולה רופא הוי א״י כרופא אחר הלכך הרופא אמר א״י והרופא א׳ אומר אין צריך מאכילין אותו דספק נפשות ואפי׳ אלף ספיקות לקולא ועס״ב:

מאכילין עט״ז דמודיעין לו הכל יה״כ היום ואם אתה יודע שתספיק לך פחות מכשיעור בלא לצורך אכילה או שתייה טוב ואם לאו תאכל ותשתה כשיעור בב״א:

שאומר עט״ז מסיק וצ״ע ושלא לומר יעלה ויבא הא בהמ״ז מברך וה״ה ט״ב מברך בלא נחם ועמ״א אות י׳ משמע דעתו להחמיר לומר יעלה ויבא שאין בו חשש ברכה לבטלה אבל אין מקדש יע״ש ואי״ה שם יבואר. ועסי׳ קצ״ו ור״ד במ״א אות כ״א וצ״ע אם הכל כזית וכביצה דמברך רק מדרבנן אם מברך ביוה״כ בסכנה כה״ג עי״ש ואם רופא אחד אומר צריך ואחד אין צריך דספק לחומרא ואוכל יראה דמברך ג״כ בהמ״ז ול״ש זיל הכי לחומרא ואם רשאי לערב דברים המרים עיין בהר״מ ז״ל פי״ד ממ״א ה״י וצ״ע ביוה״כ כה״ג דלא נאמר אכילה רק לא תעינה י״ל אף שלכ״א חייב מ״ה ואין נ״מ הקל הקל תחלה כה״ג וע׳ יומא פ״ה א׳ נכתוב לא תאכל אכילה בכזית ולא צריך שלכ״א ועיין במ״ל פ״ה מיסודי התורה אי בשאר איסורין שלכ״א דרבנן או איסור תורה עכ״פ יש אלא שאין לוקין ומסתברא בחולה שאין סכנה אף דברים שפטור ואסור מדרבנן אין לו ליתן לאכול ולשתות עסי׳ תרי״ב: