שאומר עט״ז עיין לעיל סימן נ״ה סי״א וי״ד של״ד בזה אימת מצטרף או לאו ולעיל סימן כ״ה סי״ב אם פרשו להחמיר שלא להתפלל עמו בבית הכנסת אף שיש עשרה זולתו רשאין וצריך אח״כ היתר ומש״ה ביוה״כ כל תענית שאין פושעי ישראל עמהן כאגוד לולב אין תענית שאל״כ יש ערבות מש״ה אף שיש מנין בלעדם מתירין כו׳ משום שמא התנו תחלה דלא להתפלל בעודם בבה״כ וא״צ ג׳ כי אין כאן רק לבטל הסכמה שהיה תחלה מש״ה ש״ץ שליח הקהל ש״ד וא״ל בעי ג׳ שיהיו נראה כשלוחי הקהל ומ״ש מהרי״ל או גדול אומר הוא ל״ד שהגדול מתחיל ושנים שעמו אומרים ג״כ או עומדים שם די דהוי כשלוחי קהלם ועמ״א אי״ה שם יבואר. ויש עוד טעם ג׳ ת״צ כמשה רבינו אהרן וחור וראוי היה להיותם כל היום שם אבל משום כל נדרי אנו קיי״ל כרבינו תם דתאי להבא הוא ולא לשעבר וא״צ ג׳ ועיין אות ב׳ ואי״ה שם יבואר:

ע״ד המקום עט״ז הב״ח ז״ל פירש ע״ד המקום שעבריינים לא יסברו שכבר פטורים מעונשם והט״ז פירש כמ״ש באות א׳ להודיע שכל הקהל מסכימין להתיר להתפלל עמהם ומ״ש ע״ד המקום שמשמים ג״כ יסכימו. ומ״ש בפי׳ כל נדרי עיין בטור באורך ואנו נוהגין כר״ת שהוא תנאי מיוה״כ זה עד יוה״כ הבא עלינו לטובה ובדיוק המלות עב״י ג״כ מזה ובמחזורים שלנו כולן באלף. ומ״ש אלף משורש בתרגום לא מדבר בעדו ר״ל אסרנא חסר האלף השורש ועיין לבוש:

אומר עט״ז כאן אתי למסרך כי יסבור כוס מצוה רשאי לשתות עיין בפוסקים ועמ״א אות ד׳ ואי״ה שם יבואר:

ואינו עט״ז עסי׳ תרי״ח אות י׳. כשחל יוה״כ בשבת אין מקבלין שבת אבל אומרים מזמור שיר ליום השבת א״ר ח״י בשם שכ״ג וכן ראוי כמו כשחל י״ט בשבת ושבת חמור מיה״כ סקילה כו׳ וכמדומה שהעולם אין נוהגין כן וא״י דבר ברור בזה:

כל עט״ז כל זמן שאומרים סליחות ותפלות עומדים והכל לפי מה שמרגיש בכוחו: