תחת עט״ז גמ׳ ט׳ ב׳ וסוכה תחת סוכה דפסולה בשיש ביניהם שיעור י״ט כבסי׳ תרכ״ח ושאר תנאים וסוכה תחת אילן מחובר או בית תולמ״ה פסול אף שאין ביניהם ריוח וכדומה ועמ״א אות א׳ וב״ח ולבוש כאן ואי״ה שם יבואר עוד:

צריך עט״ז בלבוש משמע שלכתחלה יכול לעשות כן ובגמ׳ ט׳ ב׳ מבואר כן אף לכתחלה ובא״ז ג׳ הקשה כן וזה ג״כ כוונת הט״ז כאן ומ״ש מנסרים י״ל התם גזירה שיטעו העולם ויסברו שגם בית כו׳ משא״כ בכאן במזיד כו׳. ומ״ש בשם הב״ח דמבטלין קודם סוכות מצות לאו ליהנות נתנו אין דומה לתי׳ הלבוש. ועי״ד צ״ט בש״ך די״א אין מבטלין מן התורה א״כ אף במצוה י״ל כן אם לא כתירוץ הט״ז דישיבה בסוכה פסולה אין איסור רק שא״י י״ח ל״ש אין מבטלין כה״ג. ומ״ש לח בלח קודם הפסח כבסי׳ תמ״ז אות ה׳ בט״ז אבל יבש ביבש לא ע״ש. ולח בלח לכתחלה לערבו לשם פסח אסור רק להוסיף שרי כמ״ש שם. ואתרוג האסור לבטל בשל אחרים י״ל כיון דסוף סוף אסור הוא באכילה תו לא מקרי לכם אף אם האיסור מדרבנן וציצית שטוואן עכו״ם וכדומה דפסולים ליקח לערבם עם ציצית של היתר עמ״ש בהלכות ציצית והנה לטעם דאין איסור לישב בה בציצית מבטל עשה ולמ״ד אין מבטלין מ״ה צ״ע בזה בציצית. עא״ר ד׳:

או עט״ז דבריו צריכין ביאור. וכוונתו דהרב שהוסיף או שהסכך הרבה משמע דלית רק ב׳ דיעות סברא א׳ כאן דעת רש״י וסברא ב׳ דעת אבי העזרי המחמיר אם אילן חמתו מרובה ועומד נגד סכך כשר כל שינטל סכך כשר נגדו לא ישאר צלתה מרובה פסול בלא השפיל וערבן ואין כשר אלא כשיש סכך כשר הרבה אפי׳ ינטל צל סכך כשר נגד צל אילן (דלא מהני צל הכשר דיש צל האילן) ישאר בכשר צלתה מרובה או בצל האילן עד האויר כו׳ וכטור משמע שיש דיעה שלישית לומר אף אם ישאר צל מרובה בכשר כל שצל האילן שחמתו מרובה נגד צל הכשר פסול לישב במקום ההוא מטעם ב׳ סככים כדמסיק הט״ז לקמן בסמוך. והוכיח זה מדכתב הטור אחר דעת אבי העזרי ומטעם זה יש מחמירין תחת הלטי״ש וה״ר יחיאל היה מתקן זה שמערב הכל בסכך א׳ ונ״ל שמותר שאף להפוסל היינו שאם ינטל סכך הכשר יהיה חמתה מרובה בכשר משא״כ כשישאר צלתה מרובה כו׳ משמע המחמירין אף כשישאר בכשר צלתה מרובה לאחר שינטל נגד האילן ואמאי מחמירין הא אבי העזרי מכשיר כשהאילן נגד האויר ה״ה נגד הכשר כשישאר בכשר דמ״ש וכ״ת מחמירין גזרו כשהאילן נגד הכשר אטו היכא שינטל לא ישאר בכשר צלתה מרובה וז״ש יש מחמירין לא מדינא רק חומרא בעלמא (ועב״י) אם כן איך כתב הטור ונ״ל שהוא מותר דיש מחמירין ג״כ מודים שמותר מדינא רק מחמירין להרחקה יתירא דגזרו כו׳ ש״מ דמחמירין מדינא וע״ז קשה למה והא לראבי״ה מותר כשישאר בכשר כו׳ כמו כשהאילן נגד האויר אלא ע״כ דמחמירין כל שהאילן נגד הכשר מטעם ב׳ סככים לא מטעם שרואין הכשר נגד האילן כליתא דמי. והטור הוא שסובר דטעם הראב״י מטעם דרואין כליתא דמי הא כשיש סכך כשר מרובה כשר. וכדמסיק הט״ז אח״כ במ״ש ואגב כו׳. וא״כ המחבר י״ל סובר כדיעה שניה כמחמירין בלטי״ש כל שפסול נגד הכשר אף שסכך הרבה ואין כשר רק כנגד האויר והר״ב לשיטתי׳ בתרכ״ד בט״ז א׳ שהוסיף תחת אויר השמים דבסכך פסול לית ביה פסול סוכה תחת סוכה. והמחבר כאן בס״ב שמכשיר בלטי״ש י״ל מטעם בה״ע או ברחוקים ד״ט כו׳. והנה ב׳ סככים בכשירים בעינן תנאים כבסי׳ תרכ״ח ס״א ובסכך פסול ע״ג כשר או תחתיו סובר דלא בעינן תנאים אע״ג דפסול חמתו מרובה ואין ביניהם י״ט פסול מקרא בסכת חסר ולא סוכה תחת אילן כה״ג מיירי עיין סוכה ט׳ ופני יהושע שם ותבין. וה״ר יחיאל היה זוקף קנים שיהא סכך א׳ שלא יהא ב׳ סככים לא מטעם ביטול כל שניכר ל״ש ביטול. ומ״מ צ״ע די״ל כל שאין ביניהם ג״ט לבוד ולית ב׳ סככים ול״ד זוקף עד ללטי״ש קנים. ומ״ש הט״ז ראיה מרש״י סוכה ט׳ א׳ ד״ה מאי למימרא (מ״ש הט״ז בפי׳ רש״י י״ל ביה) ומ״ש רש״י על הלטי״ש הקשה הב״ח דתחת הלטי״ש נמי שרי ולמ״ש הט״ז א״ש דוקא על הלטי״ש משום ב׳ סככים. ולפ״ז לרש״י ג״כ פסול אף האילן חמתו מרובה משום ב׳ סככים עכ״פ אבל להשפיל ולערב שאין ניכר א״צ לרש״י. ומ״ש דלא אמרינן לבוד להחמיר עמ״א אות ו׳ ובסי׳ תק״ב אות ט׳ די״ל דאמרינן לבוד להחמיר יע״ש. ומ״ש בשם ב״ה עיין ב״ח בזה ואי״ה במ״א יבואר עוד ועיין אות שאחר זה וכאן אין להאריך:

שנשארו עט״ז באות הקדום ולחומרא דדי בג״ט או יסכך על הלטי״ש או יערבם יחד דלא ליהוי ב׳ סככים יע״ש. ומ״ש בדי הגפנים הוא דלטיש יש להם דין סכך פסול מטעם ביתו שדר שם כל השנה עמ״א א׳ והוי כמחובר דפסול מחמת עצמו וא״כ בסכך פסול שייך דין ב׳ סככים ויותר חמור מסוכה תחת סוכה דהתם בעינן תנאים כבסימן תרכ״ח ופסול בכ״ע שרחוק זה מזה (עכ״פ ביניהם ג״ט כמ״ש באות ג׳) ואף אין בפסול צלתה מרובה הוי סכך פסול וז״ש בגמרא ולא בסוכה שתחת בית ואילן מטעם ב׳ סככים משא״כ בדי המדלית ל״ש סכך פסול דלא נעשה לסיכוך שיהא דר שם כל השנה גם פסול מחובר ל״ש בתלוש ולסוף חברו כמ״ש בתה״ד הביא הב״י וב״ח יע״ש וא״כ בבדי מדלית ל״ש סכך פסול רק תולמ״ה מש״ה כל שיש בסוכה גופא צלתה מרובה בלא הבדים כשירה וכדיעה שניה לעיל כל שניטל נגד הבדים יהיה צלתה מרובה או כשהבדים עד האויר והבן זה. ואילן סכך פסול הוא דמחובר מעיקרו אע״ג דנטעו להם סכך או מנענע בידו כל ענפים סכך פסול הוא מחובר מעיקרו והשריש. עסי׳ תרל״א בט״ז ח׳ ובמ״א כאן ו׳ ואי״ה שם יבואר: