באויר עט״ז בתרכ״ו בט״ז אות ג׳ האריך ושהר״ב שם דהשוה סכך הרבה כו׳ לשיטתיה כאן דסכך פסול ל״ש ביה סוכה תחת סוכה יע״ש היטב. ומיהו בטור כאן משמע הטעם משום סכה תחת סוכה כמ״ש הב״ח וכ״כ הלבוש יע״ש וסוכה תחת סוכה נמי כסכך פסול יחשב עיין במלחמות. ועסי׳ תרכ״ח בסוכה תחת סוכה בעינן תנאים וסכך פסול בכ״ע פסול כמש״ל בסי׳ תרכ״ו ואי״ה בתרכ״ז יבואר עוד. עמ״ש באות ב׳ אי״ה מזה נ״מ לדינא יע״ש ובאות ד׳:

הישן עט״ז עב״י דבטור יש קיצור לשון מה״ט הוא דבמטה ודאי יש גג להשוכב תחתיה רוחב טפח ויותר וגבוה י״ט היינו מגג השוכב לארץ הא לא״ה אע״ג דהמטה בכללה גבוה י״ט כשירה. והנה באות א׳ ובב״ח זכר המחלוקת ומשמע לרי״ף ור״מ ורא״ש מ״ה פסול תחת המטה כסוכה תחת סוכה דשייך ג״כ בסכך פסול (פסול המטה דלא נעשית לצל רק לשכב עליה וא״נ העמיד לשם צל שם מדרבנן פסולה ברחוק ד״ט משום גזירת תקרה) ולהרז״ה מדרבנן דנראה כעומד בצל אהל לא בצל סוכה ונ״מ בליל א׳ באין לו מקום כ״א תחת המטה (עתוס׳ וירושלמי בטבי) ועסי׳ תרכ״ט במ״א כ״ב ופתיחה כוללת דבר הפסול מדרבנן באם אין לו אחר עושה המצוה ומ״ה יוצא ואפשר אף מברך דכה״ג ל״ג ושם כתבנו שי״ל בין גזירה ובין דבר שנראה מראית העין וכדומה. גם בליל ב׳ אין מברך שהחיינו ולמ״ד דמ״ה לא יצא כה״ג אין יושב בליל א׳ תחת המטה ובליל שני יברך זמן ומיהו גם להרי״ף ור״מ ורא״ש י״ל דלאו מ״ה פסול רק מדרבנן דהוי דומיא דסוכה תחת סוכה והב״ח לא כ״כ וצ״ע לדינא. והמעיין במלחמות משמע סוכה תחת סוכה שהעליון סכך פסול שאין לצל דהא יש תחתון ולשמואל בסוכה יו״ד א׳ למה לי י״ט ביניהם וקיי״ל כוותיה כבסימן תרכ״ח ובהישן ר״י לטעמיה דלא אתי אהל עראי ומבטל לקבע צ״ע ועיין ברמב״ן מזה וברש״י במשנה:

העצים עט״ז הנה מאו״ד דקביעי קינוף יותר מנקליטין כו׳ ובסוכה יו״ד א״ב משנה וגמרא וי״א א׳. ומ״ש אמאי לא משני ג״ם אמטה משמע מה דפריך לל״ק לשמואל ממטה דשאני דקביעי והא קושטא משני דתרגמא שמואל לקמן בדוקא גבוה י״ט ועל כן הטעם דלתוכה עשויה בעינן תרתי לריעותא והמקשה לא ידע מזה כלום. ואהא דרב הונא י״א א׳ היה להקשות דאימא דכרבנן סובר דמטה לא יי״ח דקביע וכילה לא קביע אף ב׳ לריעותא יצא ולא ס״ל לר״ה כלל הסברא דלתוכה עשויה ומ״ש הט״ז דמטה לאו קביע היינו אהל שתחתיו לאו קביע מקרי שמטלטלין המטה ממקום למקום משא״כ אהל שבקינוף ונקליטין קבוע מקרי דהם אין מטלטלין מן המטה ועא״ר ב׳ ולמ״ש א״ש. ומה שהקשה הט״ז מה דפריך הגמרא י״א א׳ מ״ש נקליטין מקינוף אימא דתרווייהו שווין בקביעות ובחדא לריעותא פוסלין קינוף יש בו ודאי גג טפח במטה כבאות ב׳ הואיל וד׳ הם ונקליטין ודאי אין בו גג טפח אמת שכבר הקשו התוס׳ זה שם ד״ה אי קביעי ועא״ר בזה:

ויש עט״ז עיין אות ג׳. וזכר המחבר דעת הרי״ף והרא״ם והרא״ש ז״ל דבנקליטין בגבוה י״ט כשר דשיפועי אוהלים לאו כאוהל דמי עמ״מ פ״ה מסוכה הכ״ג וכ״ד אבל מה שהכשיר. הר״מ ז״ל בקינוף ד׳ עמודים כל שאין גבוה י״ט קשה עלח״מ שם ומש״ה לא זכר המחבר דבר זה. והוי יודע שמ״ש באות א׳ דלכאורה בהני פסולים תחת המטה וקינוף (ונקליטין) אף להר״מ ז״ל רק מדרבנן וכתבו נעשה כסוכה תחת סוכה ועתה ראיתי בפני יהושע בסוכה דכ״א מדהביא הרי״ף ז״ל בס״פ הישן כשמואל י״ט ואיהו פסק לעיל בפ״ק דלא כשמואל הנה דברי רבינו הגדול ז״ל דבריו הטוב מאירים כספירים ומ״מ אני תמה על עצמי דמבואר בב״ח תרכ״ח מרמב״ן והרז״ה ז״ל דהרי״ף לא הזכיר כלל לעיל מזה וכ״מ במ״מ פ״ה ובטור נמי לא זכר כלל דעת הרי״ף כשמואל או כר״ח ור״ה ואיזה תלמיד הגיה כן יע״ש וצ״ע:

ויש עט״ז עמ״א ד׳ ויהיה פי׳ מלת שו״ם נוי אפילו אין הנוי רחב ד׳ טפחים דסכך פסול אין פוסל פחות מד׳ טפחים רוחב כבסי׳ תרל״ב מ״מ גזרינן אטו שיהא בו רוחב ד״ט הלכך אין תולין ענבים וכדומה מאכל מקבל טומאה רק בפחות מד׳ טפחים בינם לסכך לנוי בטל הוא לסכך ולא מפסל משום שאין יושב בצל סוכה כבמטה וגם לא משום סכך פסול עיין לבוש הואיל ולנוי עשוי אבל להגן מפני החמה וכדומה אף פחות מד׳ טפחים לסכך כשר אפילו הכי פסול ומשמע אף פחות מג׳ טפחים לא אמרינן לבוד כה״ג. ויש לראות סכך פסול פוסל בד״ט כשהוא עם סכך כשר משא״כ כאן פסול הוא משום שאין יושב אלא באהל פסול או מטעם סוכה תחת סוכה אם נאמר דשייך בסכך פסול עיין אות א׳ י״ל אף שרחב טפח הוי אוהל כישן תחת המטה דא״י י״ח אף שי״ל סתם מטה רחבה ד׳ טפחים מכל מקום מדסתמו משמע אך מטה שרחבה פחות מד״ט לא יצא י״ח ועסי׳ תרכ״ו במ״א ואי״ה בתרכ״ח ובשאר דוכתי אבאר עוד ועסי׳ תרכ״ט סעיף י״ט: