כשרים עט״ז וסוכה י״ב א׳ רש״י שם ותוס׳ ז׳ ב׳ ד״ה מחיצה ועב״ח בעל נפש יחוש להביא דפנות מדבר שאין מקבל טומאה וגידולי ארץ ובא״ז הביאו ובא״ר שאין עולם חש לזה ובמשנה כ״ד ב׳ אילן דופן כשר כבסעיף יו״ד א״כ מ״ש מחובר פסול תורה או שאר פסולים וז״ש רש״י וכולן הפסולים ששנינו בסכך דל״ת דקאי אחבילה יע״ש. ודבר שריחו רע לכתחלה לא יעשה ודיעבד ש״ד אף בסכך כבסי׳ תרכ״ט סי״ד. ואותן שעושים סוכה אצל בית הכסא ואשפה במקום צר להם וריח רע מגיע אליהם עסי׳ ע״ט סי״ב ומ״ה יי״ח ולא יברך בהמ״ז שם כי מדרבנן הוא דצריך ברכה במקומו ואם יש לו מקום אחר ודאי לא יעשה במקום זה ואם אין מגיע הריח רק רואה בית הכסא אסור יע״ש. ואם ריח רע שאין דעת אדם סובלתו מ״ה י״ל דפסול תשבו כעין תדורו.:

ומעמידו עט״ז סוכה ז׳ א׳ ברש״י ותוס׳ ואע״ג דג׳ טפחים ומחצה ומשהו הוי רוב דופן מ״מ לא מצינו שיעור חשוב פחות מארבע׳ הר״ן ז״ל ומשמע טפח שוחק מ״ה בעינן דוקא טפח שוחק ועב״ח אבל צורת הפתח דרבנן הוא עב״ח ואי״ה באות ג׳ יבואר עוד:

ויעשה עט״ז ומדרבנן הא מ״ה די בטפח שוחק עב״ח ז״ל ובאות ב׳ ואי שכח בי״ט יי״ח אי אין לו אחרת עסי׳ תרכ״ט במ״א כ״ב ולהניח צ״ה ע״י עכו״ם בשבת וי״ט י״ל מותר שבות דשבות במקום מצוה כבסי׳ ש״ו ס״ה יע״ש ואי אין עכו״ם צ״ע די״ל אף את״ל אוהל פחות מטפח ל״ש אהל מ״מ כל להתיר מחיצה אסור מדרבנן עסי׳ שט״ו וי״ל בי״ט לצורך מכשירי אוכל נפש שרי בדרבנן כה״ג עסי׳ תקי׳ד וצ״ע בכל זה ואי״ה במ״א יבואר עוד:

לנוי עט״ז ועב״י בשם המרדכי. ובעט״ז כתב די״ל דוקא צ״ה עגול כדי לפטור ממזוזה לכ״ע יע״ש ועי״ד רפ״ו סי״א ורפ״ז ס״ב וצ״ע כיון דהלכה דסוכה עראי ופטור ממזוזה כחכמים דר״י למה יעשה צ״ה עגול בשביל זה ויסברו שאם יש גובה י״ט קודם עגול חייב במזוז׳ ויברכו ברכה לבטלה לקבוע מזוזה כו׳:

וגם עט״ז מגיה דהגה״ה אבל צריך להיות קודם דברי המחבר וי״א שא״צ צ״ה כו׳ דהלכה כדיעה א׳ בסתם דגם פס ד׳ צריך צ״ה וכשיש דופן ז׳ א״צ צ״ה ולי העני יש בכאן הרהורי דברים אמרתי אשיחה וירווח לי. א׳ ב׳ מחיצות זו נגד זו פס ד׳ או מ״ה או מדרבנן ולכאורה הלמ״מ ל״ש מחלוקת ועיין סוכה ו׳ ז׳ ובהרא״ש דשקולים הם משמע מ״ה. ב׳ דאי טפח ומשהו בלא צ״ה לכאורה עכ״פ במשך שיעור ז׳ טפחים כשר וכ״מ בלבוש ואפשר כל שאין צ״ה אף בשיעור ז״ט פסול וצ״ע. ג׳ הלבוש כתב שאם יש ז״ט א״צ צ״ה בס״ב בטפח אצל ב׳ דעריבן והר״ב כתב בס״ג ואמאי לא רבותא טפי בס״ב. ד׳ אם דופן ז״ט ורחוק פחות מג״ט לא׳ מדפנות י״ל כשר הוא ואין צריך צ״ה. ה׳ והוי יודע בטפח שוחק או פס ד׳ בצ״ה משמע דבעי צ״ה רוחב ד״ט עכ״פ מטפח ומהפס עד קנה השני דבלא״ה לאו פתח הוא עיין בהגמי״י פ״ד אות ג׳ יע״ש. ומיהו צ״ה לחודי׳ בלא טפח ופס ד׳ לא מהני אע״ג דבשבת וכלאים מהני צ״ה בסוכה הלכתא דבעי טפח שוחק עכ״פ וצ״ה מדרבנן לחומרא בעינן כמש״ל בשם הב״ח אבל צ״ה לחודיה במקום דופן שלישי לא כ״כ הר״ן ז״ל ועב״י ועיין הגמי״י בזה ואנן קיי״ל כמ״ש הר״ן בזה ואי״ה במ״א יבואר עוד:

כל עט״ז רש״י סוכה ז׳ א׳ וכ״כ המ״א אות ו׳ יע״ש ועיין לבוש י״ג אם ל״א יש צ״ה וט״ס וצ״ל אפי׳ יש לה צ״ה להר״ם ז״ל יותר מעשר לא מהני צ״ה בפרוץ מרובה על העומד. ודע דאף ב׳ דפנות ופס ד׳ נוהג זה הדין ועב״י:

גוד עט״ז והלבוש השמיט יש מכשירין עא״ר כי העיקר כפוסלין וצ״ע דאם אין לו סוכה כ״א כזו בשפת הגג יושב שם ואוכל דאיבעיא דלא איפשטא הוא והכא לחומרא עיין סוכה ד׳ וב״י מזה ולא הוי להשמיט ועמ״א אות ח׳ ואי״ה שם יבואר:

שיש עט״ז ומ״ש הר״ב במקום שלחי ופסין מתירין עמ״א אות י׳ וא״ר אות ו׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

סיכך עט״ז דע״ת המחבר הוא כרי״ף והר״מ ז״ל פ״ד מסוכה כפי׳ הסוגיא סוכה ח״י יע״ש דהיינו שיש ב׳ מחיצות ותקרה ממחיצה למחיצה עד חציה עד״מ כל מחיצה אורכה ד״א והתקרה עליהם כ״א נשאר אויר ב״א וסיכך על אויר כ״א אם יש פצימין אצל הקורה אמרינן כה״ג פתי״ו ויש לסוכה ג׳ מחיצות. וכן אם הקירוי בחצי׳ אכסדרה לצד מחיצה א׳ והסכך למחיצה הב׳ באויר ואין ד״א מן המחיצה עד סוף התקרה אמרינן דופן עקומה ויש ב׳ פצימין ברוח שלישי אצל התקרה שייך האי דינא. וער״ן אי בעינן הקירוי נמוך מסכך וסכך ודאי לא אמרינן פתי״ו דעראי הוא יע״ש. וציור הב׳ שכתבתי צ״ע קצת. ומ״ש הט״ז דינא ברוצה לעשות סוכה בבית בקרן דרומית מזרחית [וכדומה] מקורה מונח כו׳ דאף לשיטת רש״י ותוס׳ כשר אף שחולקין על הר״מ ז״ל וכמ״ש הר״ב בהג״ה כאן י״ל דמודים ומ״מ ב׳ קנים בעינן לצ״ה כיון דלית מחיצה גמורה רק פתי״ו ולעיל מבואר כל שיש דופן שלם א״צ צ״ה מ״מ כאן רק פתי״ו בעינן נמי צ״ה. ועיין שס״א במ״א ה׳ דלי״א דפתי״ו דוקא בד״ט תוס׳ עירובין פ״ו א׳ ד״ה קורה צ״ע דקורת הבית לית ביה ד״ט. ועפ״י בחידושיו לסוכה דפצימין מדרבנן ומ״ה פתי״ו לכ״ע. ועב״ח ס״ח בסוכה פתי״ו אף הקורה רחב טפח ובשבת בעי ד״ט יע״ש:

רק עט״ז ומחיצה שתי או ערב בשבת מהני והי׳ די כאן בב׳ חבלים אלא שי״ל בסוכה בעינן קצת דירה ומ״ש בש״ע גבוה מהגג היינו הסכך שלה דאמרינן לבוד למעלה ומטה כל שיש במחיצה ד״ט ושני משהויין ועמ״א ואי״ה אבאר עוד. בריש הסי׳ ובאות י״ז בסוכה בעינן ב׳ שלימות דעריבן וג׳ טפח דוקא לא קנים פחות מג״ט ובשתי לא מהני

זמנין עט״ז משמע בהמה ב׳ דפנות לא מהני קשירה ועא״ר ח״י דהבהמה כשתברח יראה משא״כ כאן דמנתקי ולאו אדעתי׳ גם י״ל כשקישר בחזקה שפיר וביריעות דרך לקשור במשיחה וכדומה י״ל שינתק כו׳:

במחיצות עט״ז עמ״א י״ז ובא״ר אות י״ט יע״ש והנה אם נאמר קנים פחות מג״ט הוי ספק פלוגתא עמ״א ריש הסי׳ אם מותר לפרוס הסדינין בי״ט ושבת בסי׳ שט״ו מחיצה המתרת כיון דהוא ס׳ דרבנן ומ״מ כיון דספק תורה לחומרא וצריך סדינין הוי ודאי דרבנן כעין מ״ש מהריב״ל ובי״ד ק״י בספק ע״י גלגול והבן:

ובלבד עט״ז דופן ד׳ י״ל ה״ה בג׳ כל שיש ב׳ וטפח שוחק ואי״ה במ״א אות י״ט יבואר בזה ועסי׳ שט״ו:

הסומך עט״ז ובתרכ״ט אות י״א ובמ״א אות י׳ והב״ח החמיר במעמיד אבל כל שהקרקע עולם עביד לכ״ע שפיר דמי והר״ן חושש במעמיד היינו אף שאין מסככין במין זה חושש למעמיד אבל אנן קיי״ל דוקא בדבר ששכיח לסכך בו כלים וסולם אסור מדרבנן שמא יסכך בהן משא״כ בכותל אבנים וכדומה. ועד״מ ריש הסי׳ בשם א״ז בשם הירושלמי שי״א דפנות צריכין ממה שסכך כשר מ״ה והב״ח הביאו. ומשנה דסוכה בין אילנות ודפנות לה בסעיף י׳ י״ל כר״מ אתיא ולר״י הכל הולך אחר המעמיד וא״ש נמי הא דאמר ע״ג בהמה מתניתין ר״מ דבראש האילן משמע אילן דופן בלא״ה דלא כר״י ודופן בהמה ודופן אדם נמי כר״מ: