מחמתה משהו כשירה עט״ז ער״ן וד״מ ולבוש דודאי המקום שיש צל מרובה כשר רק המקום שחמתה מרובה אם הוא זע״ז שיעור סוכה צ״ע לישב שם. ואפשר אם מפסיק כל אורך הדופן באופן שמקום שצל מרובה לא יהיה רק שתי דפנות צ״ע בכל הסוכה. אם מיעוט הסוכה צל הרבה ורוב חמתו יותר וע״י צירוף יהיה צל מרובה פסולה ד״מ רי״ו וא״ר אות ב׳ יע״ש:

הכוכבים עט״ז וכ״כ הב״ח יע״ש ומשמע הא כשאין מטר יורד פסול מדכתב שאין כוכבים נראים וכ״ה לשון המשנה ועמ״א ב׳ ועסי׳ תרל״ה בט״ז ב״ג וצ״ע בגמרא סוכה כ״ב ב׳ אין כוכבים נראים כשירה אין כוכבי חמה ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין ואיך א״ל דאידי ואידי חד שיעורא אבל כוכבים גדולים וניצוצי השמש יש לומר חדא הוא:

טפח עט״ז כשאין בקנה עליון רחב טפח אז בעינן שלא יהא בין עליון לתחתון ג״ט דליהוי כלבוד והחמה באמצע רקיע יהיה צל מרובה משא״כ כשקנה עליון רוחב טפח דחשיב אהל הלמ״מ חבוט רמי כאלו עליון מונח בין שני קנים התחתונים אע״פ שעליון גבוה יותר מג״ט והוא שיש ריחוק בין ב׳ קנים תחתונים רוחב טפח שיעור שיוכל להשכיב עליון ביניהם עיין גמרא סוכה כ״ב א׳ וכפירש״י שם:

כשהחמה עט״ז דקדק מלשון התוס׳ כל שאלו היו מושכבין ולא כתבו קמ״ל מתני׳ דאמרי׳ רואין כאלו הן מושכבין יחד ש״מ שאין זה ברור דלפעמים אף אלו מושכבין יחד אפשר יהיה חמה מרובה מצלתה וא״כ אמאי לא מפרש שמואל ג״כ כרב חדא תנן סוכה מדובללת קנה עולה וקנה יורד ותנאי שיהא צלתה מרובה אלו היו מושכבין יחד כשירה יע״ש בדף כ״ב א׳. ולא הבינותי איך יצויר זה דאם היו מושכבים בשוה היה חמה מרובה ואם הסיכוך הוא בענין זה פשיטא כל סוכה בעי צלתה מרובה ולרב אשמעינן כמ״ש בחה״ר דל״ת דלמא קליש טפי ולאו אדעתי׳ משא״כ לשמואל אין זה תלוי בזה. והנה לבוד א״צ שיכנס קנה עליון תוך אויר דא״צ לבוד מושכב עליהם ש״ד וביותר מג״ט דחבוט רמי צריך שיהא אויר למטה שיהא עליון יוכל לשכב למטה בין אויר ואם יותר אויר נמי כשר ובאין בעליון טפח בעי פחות מג״ט עם אלכסון והבן. ועיין הרע״ב משמע מפרש רב חדא ענין כו׳ דין א׳ כל שצלתה מרובה משהו כשירה ושמואל בקנה עולה ושצלת׳ נמי עלה קאי ותנאי הוא וכקושיית הט״ז יע״ש ואין להאריך:

אע״פ עט״ז עמ״א ד׳ ומש״ה מצוה ממובחר היינו דג׳ טפח וצ״ה בעי כבסי׳ תרכ״ח ס״א והוא עשה ז״ט שלימים שיעור סוכה ממובחר:

שא״י עט״ז סוכה ט״ו ב׳ כפי׳ ר״ח ור״ת אי אפשר לצמצם כו׳ דקיי״ל פרוץ כעומד כה״ג בסכך כשר ופסול שרי ול״ד לס״א בחמה וצל שוין דפסול עיין בהרא״ש שם וב״י במעדיף ומניח ודוחק ביניהם עד שיוצא על השפודים או שתי ובהכרח הם כפרוץ וכשר ודע דשפודי עץ מדרבנן פסול וארוכות המט׳ שנשברו כבלאי כלים ג״כ דרבנן א״כ י״ל ל״ש אי אפשר לצמצם היינו מספק דבדרבנן י״ל דשרי ועתוס׳ שם וחולין גבי מחצ׳ כרוב אבל שפודין מתכות ובארוכה וב׳ כרעים דמ״ה פסול שייך זה וא״נ מדרבנן בקנים שיש בהן אויר פריך שפיר עב״י. והנה נקיט המקרה ולא המסכך עחה״ר דאין ראוין לסיכוך נקיט המקרה וערש״י ז״ל כמו שאנו עושין וכ״כ התי״ט ועיין ברבינו הגדול פני יהושע ז״ל האריך בחידושיו. וכפי הנראה לכאורה להב״ח בסי׳ תר״ל ובט״ז ומ״א שם י״ד דלמ״ד מעמיד אסור מטעם גזירה בדבר שרגילין לסכך בהם דהיינו שפודין עץ משא״כ שפודין מתכות הכל יודעין שרי מעמיד כי הא לתי׳ הר״ן עט״ז שם א״כ י״ל הכל הולך אחר המעמיד נמי דרבנן הוא וכל שמעמיד מדרבנן פסול הוי גזירה לגזירה א״כ מתני׳ אשמועינן דוקא תקר׳ כמו שאנו עושין הוא דשרי וכרבא בהכרח מעדיף הוא כיון שנותן שפוד שתי ופסל סכך ערב הא הניח שפוד כך בשתי ובין פסל סכך שתי פסול דלמא לא יעדיף עתוס׳ שם ואפשר רש״י מפרש איפכא ודינא אשמועינן מעמיד מותר דלא כר״י לקמן דשפודין מעמיד הוא וכ״ת ברזל אין דרכו לסכך בהן ארוכות המטה מא״ל וכ״ת בבלאי כלים דרבנן ל״ג במעמיד והוי גזירה לגזירה הא בגמרא מפרש לדחות זה ומוקי בכרעים דראוי לקבל מ״ה טומאה ש״מ דמעמיד בכ״ע שרי וההוא דסוכה בין אילנות כ״ד ב׳ וכ״ב ב׳ תרגמה האדון ז״ל ובמ״א בסי׳ תר״ל אות י״ד עמ״ש שם. (הארכתי קצת דרך פלפול בעלמא):

בסוכה עט״ז ומ״ש המחבר ואין בהם ד״ט ברוחב השפוד וגם אין במקום א׳ רוחב ד״ט שלא הניח ב׳ שפודים זא״ז דאם יש ד״ט סכך פסול פוסל בד״ט ובקטנה פחות מג״ט ועיין בטור וב״י וב״ח י״ג ד״ט וי״ג ג״ט היינו סוכה גדולה וקטנה ואי״ה בתרל״ב ס״א וס״ב יבואר הדין דסכך פסול אימת פוסל יע״ש:

ובא עט״ז סוכה ט״ו א׳ ואלו ל״א היה כאן תקרה רק שבא לכסות בנסרים שיש בהם רחב ד״ט אסור כבסי׳ תרכ״ט סי״ח משום גזירת תקרה ובית פסול לכ״ע משום תולמ״ה ומשום דלא ניכר שדר כל השנה כבסי׳ תרל״ה ותרל״ו אבל זה שמבטל התקרה ויודע שביתו אסור מותר אף בנסרים שהיו רחבים ד״ט (ט״ס בקצת דפוסים וחסר מלת ל״א) וי״א הוא דעת הר״מ ז״ל דאף במבטל תקרה דוקא באין רחב ד״ט וכתב הרא״ש דתמוה ולא כתב למה וטעמו דאם כן לא פריך אדשמואל שם דהא באין רחב ד״ט מיירי ועיין רמב״ן וב״י וב״ח מזה. ומ״ש המחבר שיטול א׳ מביניהם ויניח סכך כשר וכשר הכל עסי׳ תרס״ו בט״ז אות ג׳ ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ויש מי שאומר עט״ז פירשתיו באות הקדום והלבוש סיים ויש להחמיר ועא״ר ועב״ח. והנה פסול תקרה כתב הלבוש ג׳ טעמים א׳ שאין גשמים יורדים לתוכה (עמ״א אות ב׳) ב׳ סתם תקרה יש מעזיבה עפר ואין ראוי לסכך (כבסי׳ תרכ״ט ס״א) ג׳ תולמ״ה יע״ש ועסי׳ תרכ״ו במ״א א׳ ותרל׳ו ולפ״ז במפקפק או נוטל א׳ בנתיים למ״ד אין גשמים יורדים פסול כאן נמי פסול ולא מהני ביטול תקרה לענין זה:

כמין צריף עט״ז סוכה י״ט ב׳ שיפוע אהלים לאו כאוהל ועסי׳ תרכ״ז:

לא עט״ז וכ״ה למטה באורך אויר לא חשיב אהל מחיצה עתוס׳ סוכה י״ט ב׳ ד״ה שאם ועיין לבוש וסיים וראוי לחוש לדבריהם:

בגובה עט״ז ועמ״א אות י׳ ואי״ה שם יבואר. ועיין ירשלמי ע״ג ד׳ אבנים כשירה אבל אם למעלה פתוח י״ל פסולה ומ״ש אם כיער הלבנון כשירה א״י כעת פירושו ואי״ה במ״א יבואר: