כגון עט״ז סוכה ח׳ ועב״ח אף תרתי לריעותא דלא קביעי ועשו עכו״ם לאו בני חיובא אפ״ה כשירה ומ״ש לרש״י נמי כו׳ עמ״א ומ״ש לר״ת דפי׳ שלא תהא מעובה שאין המטר יורד בה כו׳ ועב״ח והט״ז תירץ דאורחא דמילתא תנא דסתם סוכות אלו עושים מעובה ממטר קמ״ל דכה״ג פסולים לסוכה באין המטר יכול לירד שם. ועיין אות כ׳ מעובה באין מטר יורד מדרבנן פסולה ובב״ח משמע דמ״ה פסולה דעשאה לשם דירה הלכך לא מהני אם קליש מקצת הסכך דתולמ״ה וזה א״ו משא״כ אם מדרבנן או מ״ה דסוכה בעינן שיכול לירד המטר בה ע׳ תוס׳ ריש סוכה מתכשר כשקליש מקצת סכך כבסי׳ תרל״א במ״א אות ב׳ יע״ש וקטן שעשה סוכה י״ל כשירה מעשה יש להן ע׳ חולין מעשה עם מחשבה וע׳ סימן תרל״ו לענין לחדש בה דבר וצ״ע:

היה עט״ז הוכיח לפיר״ת דבאין מטר יורד הוי רק מדרבנן דאי מ״ה א״כ למה אמרו בסוכה י״ב החוטט בגדיש תולמ״ה תיפוק ליה דמסתמא אין מטר יורד כי כן עושין בגדיש דאל״כ ירקב התבואה (ע׳ ה״פ מזה) והקשה עוד דא״כ ביש חלל טפח ואח״כ חוטט למטה אין המטר יורד דעשוי באופן זה שלא ירקב התבואה ע״כ תירץ כיון דבאין מטר יורד רק מדרבנן אטו גזירת בית ושם מ״ה פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו כמ״ש רש״י י״ד ב׳ הלכך דוקא סוכה מעובה שאין מטר יורד דהוי כעין בית אסור משא״כ גדיש לא הוי דומיא דבית כלל כי אין דרך בית בכך ל״ג באין מטר יורד טפח ויש טפח סגי. וע׳ סי׳ תרל״א ובתוס׳ ריש סוכה דהיכי משמע מ״ה פסול באין מטר יורד דסככה עראי בעינן דוקא יע״ש וצ״ע:

ושוב עט״ז (צ״ל מלמטה) ועמ״א אות ב׳ בזה והמעובה כמין בית כל דקליש אח״כ שרי אף דומה לבית ממש וה״ה גדיש למאן דמחמיר כר״ת יראה להחמיר לעשות שיהא המטר יורד בה ע׳ אות ב׳ עמ״ש אי״ה בסוף הסי׳ מזה:

ואין עט״ז העלה דפסול אף דיעבד מ״ה ועמ״א אות ד׳ וכ״כ הלבוש בתרכ״ו דפסול דיעבד ומחובר דמיעטה קרא אף שהיו מחיצות קודם אפ״ה פסול יע״ש. ומ״ש כדאיתא בשבת בסי׳ שט״ו י״ל מ״ה קאמר כל שאין דופן טפח לא מיקרי אהל למעלה אע״ג שרוחב טפח וע״ש סי׳ שט״ו בזה:

אם עט״ז אפשר כל שעשה מחיצה א׳ אורך ז״ט די הוי אהל ע׳ אות הקדום ואפשר עכ״פ אורך כל הסוכה אם היא גדולה ולא הוי בזה כפסל היוצא מסוכה. ודע סכך שאין המטר יורד בה לר״ת דפוסל ומ״מ מ״ה פסול מ״מ סכך פסול לא מיקרי לענין זה בסי׳ תרכ״ו עט״ז אות ג׳. אבל לענין שיהא פסל היוצא מסוכה ל״ד לסכך גבוה למעלה מך׳ דמ״מ בבית או כעין בית הוא יושב ופסול ופוסל בד״א בצד ככל סכך פסול: