בין עצי דפנות עט״ז הגה הב״ח ז״ל כתב דהר״מ ז״ל מ״ה אוסר דפנות דאף הם בכלל סוכה יע״ש. ודברי הט״ז בכאן אני העני תמה על עצמי שלא זכיתי להבין דבריו הקדושים בכאן כי מקרא חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים בדברים י״ו בפרשת ראה באספך מגרנך ומיקבך דרשינן לסכך דלא מייתר הסוכות משא״כ דאסור בהנאה יליף מקרא אחרינא בפ׳ אמור ויקרא כ״ג חג הסוכות שבעת ימים לה׳ דמיותר הסוכות כמ״ש הב״ח ז״ל וכל היכא דמיותר אף דפנות בכלל כמו בסוכת בסכת ועט״ז תר״ל אות א׳ וצ״ע ועא״ר סי״א דפנות מ״ה אסורים וכ״נ לכאורה ממ״ש הר״ן ז״ל בביצה ל״א כיון דפנות צריך לסכך איתקש לחגיגה יע״ש. ועי׳ אות ב׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

ועסי׳ תקי״ח עט״ז משמע דמסיק דאסור כאן אף ביותר מהכשר סוכה בדפנות וכ״ש בסכך דהוי מ״ה ועי׳ לבוש כאן ובתקי״ח משמע ג״כ דאסורה ובחבילה בסכך מתיר שם הט״ז וי״ל היינו על הסכך הא בדופן כל שנתכוין לחזקה ולעבותה חבילה פשיטא אסור דהוקצה לה ומ״ש מיש״ש במ״א כאן אות א׳ יע״ש דלעבותה ולחזקה אף אחר שנגמר אסור כנוי סוכה ומהני תנאי עכ״פ בנוי סוכה הא שלא לעשותה שרי בסוכה דמצוה היותר משיעור שעשה אח״כ שסמך לה עצים אבל דפנות יותר מכשיעור י״ל שאסור ומ״ש בתקי״ח אות י״א היינו כסוכה דעלמא לא בסוכה דמצוה ואי״ה יבואר במ״א:

והוי יודע שהר״ב שהגיה עצים הסמוכים לסוכה לכאורה דופן קאמר והא כ״ש הוא מיותר שיעור הכשר סוכה שכתב המחבר ולומר דאסכך קאי אף דהוי מ״ה ובחה״מ קאי בלא חבילה וקשה קצת ודע דאם מסוכך כראוי והוסיף עוד ונוטל לית איסור תורה כ״א דרבנן נראה כסותר ובחבילה מותר ובדופן כל שאין נראה עמו וישאר דופן נמי מדרכנן עמ״א תקי״ח אות י״א וי״ב ואי״ה במ״א כאן יבואר עוד בזה וא״כ אם הוסיף בסכך עד שאין גשמים יורדים לתוכה די״א דפסולה כבסי׳ תרל״א במ״א ב׳ נהי דאפ״ה כל הסכך אסור בהנאה לדברים אחרים כל שבעה עכ״פ מדרבנן ועוד דא״י לשער באומד יפה מה ששייך לסכך אבל מ״מ אם רוצה ליטול בי״ט ע״י עכו״ם להכשיר הסוכה שלא תהיה מעובה כ״כ שרי שבות דשכות במקום מצוה דלא הוי סתירת אהל רק כסותר אהל מדרבנן וכאמור:

דהזמנה עט״ז על מ״ש הב״י בשם הר״ן והביא הר״ב בהג״ה בסוף הסי׳ בהדס מצוה אם מותר להריח פסק דשרי כל שאין מבטל מצות סוכה ובאמת שכ״מ בגמ׳ סוכה ד׳ י׳ ע״ב מנימין בכתונתא דמנח אסכך ולית ביזוי מצוה ג״כ כה״ג תשבו כתדורו מה שעושה בדירה עושה בסוכה ועמ״א סי׳ תרכ״ח ו׳ אכל להריח בהם בדרך או ליטול הנוי מהסוכה ולהשתמש בו להריח זה י״ל ב׳ דיעות ומ״ש הר״ב ואסור בטלטול היינו בי״ט משמע אף דתלה בסוכה אסור להריח בו ע״ז כתב הט״ז דבלא מבטל מצותה שרי ליהנות תשמיש הדיוט ממנה ולחצות שיניו מבטל הוא מתשמישה לנוי וסיכוך זה אסור ולקמן במ״א אות י׳ יבואר עוד בעזה״י:

ובי״ט ושבת עט״ז האריך וכוונתו דבה״ג דמתיר מוקצה בטילטול בין שבת וי״ט אבל טילטול עצי סוכה דיש בו דררא ד״ת בהנאה מה חג לה׳ ראוי לאסור הטילטול בשבת ונוי גזירה אטו סוכה גופא ומש״ה י״ל (בין) שבת דחמיר גזרו וי״ט דלא חמיר ל״ג ומינה סוכה בטילטול אסור אף בי״ט משום שיש בו דררא ד״ת אסור בטילטול אף בי״ט ומוקצה לחוד אין בו איסור תורה. וקשה ומוקצה מחמת איסור תורה שיש איסור באכילה מ״ה אפ״ה שרי בשבת וי״ט למ״ד מוקצה מותר בשבת וי״ט ועמ״א אות ה׳ וצ״ל דמה חג כו׳ מחמרינן טפי ועב״ח ז״ל ודבריו צ״ע כי נראה מדבריו דחייה בידים דוקא מחמת איסור תורה לא באיסור דרבנן עיין ביצה פירות במחובר ובהל׳ שבת גבי נר דחייה בידים משמע אף באיסור דרבנן. ומ״ש סתירת אהל ד״ת בשבת היינו עטורי סוכה שסמכן לסכך ממ״ש ועמ״א תקי״ח י״ב משמע רק נראה כסותר כל שיש עדיין סכך שם רק שנוטל מקצת ומיהו בתלאן בחוט כמו שאנו עושין ליכא סתירת אהל רק מדרבנן יע״ש וצ״ע. וע׳ א״ר אות ה׳ בשם ספר תפארת תירץ דבה״ג מיירי שנפלו הנויין על השולחן דאין מקום לאכול ובי״ט משום אוכל נפש מותר בטילטול להסירן משולחן יע״ש כן ולדינא אם נפלו נויין על השולחן וא״א לאכול שם בי״ט עסי׳ תק״ו ובתוס׳ ביצה גבי עפר תיחוח דמוקצה לצורך אוכל נפש שרי בי״ט מ״מ אם אפשר ע״י טילטול מהצד לנער הטבלא וכדומה יעשה ולא יטלטל בידים וצ״ע:

של ח׳ ימים עט״ז ועמ״א ז׳ וא״כ ביש ילדים בסוכה ראוי להתנות כמ״ש המ״א אות ד׳ שלא יאכילם איסור ואם אירע שאמר סתם אין בודל כל ב״ה מסתמא דעתו כל שמנה ימים ומותרים הם לעת הצורך וכ״ש אם נתערבו ויש ה״א דשרי כה״ג:

קודם עט״ז ועב״י ודע אם הוא בענין דיש בו סתירת אהל י״ל ל״מ תנאי אין בודל עמ״א ריש הסימן ועב״ח מ״ש על הבה״ג הביאותיו באות ד׳ וצ״ע בזה:

אין עט״ז ועמ״א אות ח׳ ואות ד׳ ביש ילדים דיש להתנות יע״ש. ודוחק לומר דמיירי בדפנות ובסכך אין יכולים ליגע שם דא״כ כשיכולין ליטול מהסכך בחוט לא יתלם דמכשיל ומאכילם איסור ועיין א״ר:

די״א עט״ז עמ״א אות ט׳ תוס׳ מהמחבר דבדופן ליכא איסור ונוי דופן נוי סכך הוא יע״ש והט״ז לא ניחא ליה בכך אף להמחבר ע׳ אות א׳: