וישן ע׳ ט״ז עד״מ בשם מהרי״ל ובמהרי״ו הרוצה לשחוק בקוביא ישחק בסוכה עיין א״ר א׳ ראוי שלא לדבר בסוכה כ״א ד״ת וכ״ש דברים בטילים שזה אסור אף חוץ לסוכה וקוביא בדרך שאין איסור הנזהר תע״ב. אין לכסות השולחן במפה בשבת וי״ט בבית כ״א בסוכה ומשמע בח״ה אין מכסין כלל השולחן (אף בסוכה) ובשמיני עצרת יכסה גם בבית החורף יע״ש. וכמדומה שאין העולם נוהגין כך רק מכסים השולחן אף בביתו גם בח״ה מכסין השולחן די״ט מיקרי עסי׳ ת״צ דמ״מ י״ט הוא:

המנורה עט״ז ברש״י סוכה כ״ט סוכה קטנה אין מביאין נ״ח הא בסוכה גדולה מביאין וב״י בשם רוקח כו׳ ומחופה בקוניא י״ל שרי דאין מיאוס עד״מ בזה:

סוכה קטנה עט״ז רש״י סוכה כ״ט א׳. ובתוס׳ שם ובלבוש בקטנה אין דרך להכניס במקום צר כזה ה״ה בסוכה ועוד שמא ישרף סוכה ולא יהיה לו אחרת ובאין דולק אף בגדולה (נמס) וקשה קצת ממה דאמר סוכה מ״ח א׳ סוכה גדולה מאי לימא דעייל נר בלא דולק שם וברא״ש כ״ט נמי משמע דבקטנה אסור הא גדולה בכ״ע שרי וצ״ע ועב״ח מפרש דמבעית שמא ישרף סוכתו ויצא ואי״ה במ״א אות ב׳ יבואר עוד. מדברי הב״ח בס״ג יראה דנוי סוכה דממעטין מהצד היינו בהוקצה כל ז׳ דאסור ליטול משם משא״כ כשהתנה דרשאי ליטול אין ממעטין בסוכה קטנה ע׳ סי׳ תרל״ח ותרל״ד וצ״ע בזה:

שום תשמיש בזה עט״ז סוכה וע׳ אות ח׳ וט׳ בט״ז ומ״א יע״ש:

אפי׳ עט״ז סוכה כ״ו א׳ כרבא ואפילו מניח ראשו בין ברכיו אסור ורש״י כתב דרבא סובר דשמא ירדם לא חיישינן ואנן קיי״ל בסימן מ״ד דוקא בין ברכיו וסוכה אף בין ברכיו אסור ולרש״י משמע הא דמשני תנא חדא אין ישן בין עראי וקבע ולא מוקי לה באין ראשו בין ברכיו משמע דלרבא הוא דמשני הכי. ועסי׳ מ״ד י״א עראי ק׳ אמה הא בציר מהכי אף עראי לא הוי ואפשר ה״ה לענין סוכה כה״ג:

ומותר עט״ז דמחמיר על עצמו היה אף במים ול״ת החמיר בפירי דוקא וזהו דעת הרמב״ם ז״ל ועב״ח בזה:

ויין כו׳ עט״ז בטור י״ג ומים כיון שאין דרך לקבוע אפי׳ קבע הוי עראי וי״ג ומיהו במקום במים כיון שאין דרך לקבוע וקאי אבשר וגבינה יע״ש היטב בב״ח מ״ש ובב״י מזה ולגי׳ הב״י ומים משמע לכאורה ביין בקבוע בעי סוכה דמים אין דרך לקבוע הא יין כו׳ דאין לומר דיין שקבע הוי כעראי דפת והרוצה יחמיר ומים קבע דידהו לא הוי אף כעראי דא״כ איך כתב ולא עדיף מעראי דפת (אף אם נאמר מה שהחמיר ר״ג משום כותבת עיין סוכה כ״ז ב׳) אבל לגי׳ הב״ח י״ל כן דיין אף בקבע הוי עראי. ולהלכה העלה דאין לברך על השתייה לישב בסוכה ולסמוך על הברכה שיברך בהמוציא אבל סוכה מיהא בעי בקובע לשתות שכר ודבש וכדומה ואסור לשתות חוץ לסוכה ואי״ה במ״א אות ה׳ יבואר עוד וספק ברכות לקולא עיין א״ר י״ג וע׳ אות ח׳ עוד מזה:

ולאכול עט״ז קצת חיסור לשון יש ביומא כ״ז ב׳ פריך לרבא דאמר כותבת יותר מביצה איך אכל ב׳ כותבות חוץ לסוכה ומשני בלא גרעינתא רבא גופא משני דה״ט פירי לא בעי סוכה וכתב הט״ז דתי׳ קמא נמי סובר כרבא דפירי לא בעי סוכה ולא אסיק אדעתיה לתרץ כך ותי׳ דבלא גרעין יע״ש. מ״ש הגי׳ בטור פירשתיו באות הקדום:

ול״נ עט״ז ועמ״א אות ח׳ ואי״ה יבואר שם:

בליל י״ט עט״ז סוכה כ״ח א׳ ב׳ וע׳ אות י״ז לפסק הלכה ואי״ה שם יבואר ועמ״א קפ״ח דאין ראיה דבשאר הימים כזית סגי ואוכל עראי חוץ לסוכה ובליל א׳ כזית בסוכה דוקא וי״א פת דרבנן בשאר הימים ועמ״א כאן אות ט״ו ואי״ה שם יבואר עוד. וע׳ גמרא סוכה שם אמר אביי לעולם סוכה הלכתא לשיטתיה דתשבו כתדורו י״ל נשים נמי חייבות א״כ אי מקרא למעט אימא רק שאר הימים וג״ש ט״ו ט״ו לרבות נשים בליל א׳ עכ״פ וע״כ הלכתא סוכה וגמירי כך אף ליל א׳ ולרבא אה״נ אפשר מקרא סוכה ולא צריך רק ליל א׳ למעט מג״ש יע״ש ועחה״ר שם אזרח מצטער פטור וי״ל דבריו ואין מקומו פה:

אפי׳ עט״ז כפי דעתי ההדיוטית יש בכאן כוונה מיוחדת והוא דקשה מנלן דגשם בליל א׳ מחויב דילמא לכזית כמש״ל עמ״א ט״ו ולשון אי בעי קשה כמ״ש הב״י גם אמאי לא כפשוטו דיליף ג״ש ממצה ותי׳ הכל דבירושלמי ר״ז בעי כו׳ והרא״ש כאן מפרש לה או יוצא במיני תרגימא יע״ש וע׳ ברכות פ׳ ג׳ באכלו מ״ש בגשם בליל א׳ הביאו הב״י אבל הטור מפרש לה לבעיא דה״פ אי ג״ש רק שיהא חובה בליל א׳ לאכול בסוכה דוקא וממילא צריך לאכול כביצה ויותר ער״ן וב״י שזהו חוב סוכה א״ד עד כזית כלומר עד שיעור כזית נמי אסור בליל א׳ ג״כ משונה משאר לילות וממילא יי״ח בכזית בליל א׳ ואנן קיי״ל לחומרא היינו מודאי לא מחמת ספק אלא בודאי שליל א׳ יש לה חומר גם לענין זה דכזית אסור לאכול חוץ לסוכה (ויראה היינו זית ראשון אסור חוץ לסוכה דומיא דמצה אבל משיצא י״ח בסוכה אף ליל ראשונה מותר עראי כביצה פת חוץ לסוכה והבן זה) מדלא הזכיר בבלי בעיא זו ודאי כ״ה דכזית אסור חוץ לסוכה עד כזית אסור הא פחות מכזית שרי חוץ לסוכה וא״כ הכל מתורץ דגשם בליל א׳ חובה כיון דאף כזית אסור חוץ לסוכה דומיא דמצה ממש ולא בעינן כתדורו בליל א׳ ומוכרח בכל ענין לאכול בסוכה ה״ה גשם כאמור ואף אי לא בעי כו׳ ל״מ אי לא מצי למיכל רק כזית פשיטא דאסור ויי״ח ואף דמצי למיכל יותר ה״א בעיא היא דר״ז ומספק לחומרא וא״י כ״א יותר בכביצה קמ״ל דודאי הוא דכזית אסור ויי״ח בכזית וא״צ למיכל יותר ובבלי אמר כשרה אי בעי לא אכיל וגשם ג״כ ולא אמר אלא דמ״מ צריך ג״כ להא דדירה אי בעי לא אכיל והבן זה ועב״ח:

ולא עט״ז טומטום ספק כבסי׳ תר״מ ס״א שאכל ביה״ש כזית פת י״ל יצא דהוי ס״ס שמא ביה״ש לילה ושמא אשה הוא אבל זכר ודאי ביה״ש א״י י״ח דספק תורה לחומרא ומיהו י״ל בערב תאכלו מצות מיעטה קרא ביה״ש ואף טומטום בסוכה כן ואי״ה בתר״מ אבאר עוד לענין ברכה:

וכשמבין עט״ז וע׳ מ״א אות י״ג ואשרי מי שיש לו סוכה מיוחדת עם התנור ויוכל ללמוד שם ולישן כדרך שעושה בדירה:

המתפלל עט״ז ק״ק דביש ביה״כ בעירו י״ל דאין רשאי להתפלל בסוכה אף בעשרה ע׳ לעיל כל מי שיש ביה״כ בעירו וברוב עם ואף ק״ש צריך לילך לביה״כ אלא אף שאין לו ביה״כ ובכפרים שמתפלל בביתו תמיד מ״מ אין חייב בסוכה דלאו במידי דתליא בדירה הוא וה״ה הבדלה ומ״מ י״ל יש להבדיל בסוכה דוקא וכן המנהג בודאי. ובלבוש הטעם דא״א לכוין בסוכה ועב״ח ומ״א אות י׳:

תבשיל עט״ז סוכה כ״ש א׳ ופירש״י ז״ל שם ע׳ באות שאח״ז ואי״ה שם יבואר:

ואפי׳ עט״ז הר״ב בס״ז בהג״ה ומ״ש על הטור אפשר דאמר משתסרח המקפה כשיש לפניו דוקא וקמ״ל אע״ג דתבשיל זה במעט גשם מתקלקל ואלו כ״כ גשם בבית אין צער זה כלל וברחוב נמי עומד במעט גשם ומשתסרח המקפה י״ל התחיל רק קצת ולא נתקלקל עדיין ועב״ח אפ״ה רשאי לצאת מסוכה והלכה כמ״ש הר״ב בכאן:

אבל עט״ז עי׳ אות י׳. ומשמע כאן דבליל א׳ וב׳ יש לאכול בסוכה כזית בירדו גשמים ואין לברך לישב בסוכה אף בליל א׳ ספק ברכות לקולא והמעיין בתה״ד צ״ה העלה בליל א׳ אפילו ירדו כל הלילה גשם א״א לפטור מסוכה בלי כזית בסוכה דומיא דמצה שא״א לפטור בשום ענין ויעשה קידוש בסוכה ויאמר זמן שם דקאי ג״כ אי״ט בסוכה דאם יקדש בבית ויאכל שם ואח״כ כזית בסוכה כמצה ממלא כריסו ויאכל כזית מצה באחרונה דמ״מ יצטרך לומר זמן ב״פ א׳ בבית אי״ט וא׳ בסוכה אסוכה ושמא אין להרבות בברכות אף כה״ג משא״כ בליל ב׳ דאמר זמן בליל ראשון בסוכה טוב יקדש בבית וקראת עונג במקום עונג הקריאה קידוש וכזית פת בסוכה יע״ש. והיינו מאי דרוצה להחמיר בליל ב׳ לאכול כדת תחלה בבית אף כזית כ״ז שלא יי״ח סוכה ע׳ אות י״א ולמ״ד למצה כי בכאן אסור לאכול חוץ לסוכה אבל הוא ז״ל פסק שם בליל ב׳ א״צ לאכול בסוכה בירדו גשמים כ״ז אכילה יע״ש א״כ כ״ז שהגשם יורד רשאי לאכול בבית וכשיפסוק ראוי לילך לסוכה לאכול שם כזית או חייב דספק הוא מ״ה כו׳ ולדידן י״ט ב׳ כו׳ ולפ״ז נמי י״ל בליל ב׳ אם רואה שאחר שעה או שתים יפסוק הגשם יוכל לאכול בבית הסעודה ושם הקידוש ואח״כ כשיפסוק הגשם ילך לסוכה ויאכל כזית משא״כ בליל א׳ קידוש וכזית ראשון בסוכה דוקא. ולפ״ז י״ל דעת הר״ב בהג״ה גם כן דבליל ראשון חייב כזית בלא הפסיק הגשם כל הלילה וי״ל דגם כזית ראשון דוקא בסוכה או שלא להרבות בברכות או דאסור חוץ לסוכה כמ״ש באות י״א והבן זה. ובברכה לישב בסוכה בליל א׳ וכ״ש ליל ב׳ אין לברך דספק לקולא:

ויעור עט״ז אם ינעור מעצמו ואף לאחר ע״ה אם ישן עדיין א״צ להקיצו:

וכל עט״ז ואף אוכל שם יותר כביצה ברכה לבטלה הוי כיון דפטור הוא וע׳ אות י״ז אף בליל א׳ יאכל כזית שם ולא יברך לישב בסוכה:

נהגו עט״ז עמ״א אות י״ז ואי״ה שם יבואר. ומי שמתענה דמברך בכל פעם שיכנס לטיול צ״ע אם מהני לברך בבוקר לפטור כל היום טיול דדמי לריח ואכילה שאני דר״ה זמן קבוע כמ״ש הט״ז וצ״ע: