ולא עט״ז המחבר נקט לשון הר״מ ז״ל בפ״ח הג״ד בסוכה ולולב ועלי החריות הוא מברייתא ל״ב א׳ חרות פסול וכפירש״י ז״ל ענף הדקל עליו נושרים ושדרו מתקשה ונעשה עץ והב״י פי׳ דאין נושרים רק העלים במקום חיבורן בשדרה נתקשו וא״א לאגדן ולכופתן לשדרה יע״ש. והנה המ״מ שם מפרש להר״מ ז״ל כל שעליו תלוין למטה כעלי החריות פסול וזהו פי׳ הברייתא חרות פסול והיינו אע״פ שלא נתקשה ויכול לכפותן מ״מ הואיל והן תלוין למטה ואין עולין מאליהן כלל עם השדרה לת״ק ג״כ פסול הא אם עולין קצת מאליהן עם השדרה אע״פ שבראשן תלויות וכפופים קצת למטה כשר ולכתחלה מצוה לאגדן בזה וכמ״ש באות ב׳ אי״ה. ומ״ש הט״ז נעקר״ו כתבתי בזה פי׳ הב״י ולקמן אבאר עוד:

דהיינו עט״ז המ״מ שם פ״ח מהל׳ לולב ה״ג. ובאות א׳ רציתי לפרש ויש חילוק בין אם ראשי העלין כפופים למטה או לאו. ועתה ראיתי הפי׳ הנכון הוא כך דחריות עלים תלוין למטה ובמקום חיבוריהן בשדרה נתקשו וא״א לכפותן וכאלו נשרו ונדלדלו וכמ״ש הב״י וזה שכתב הר״מ ז״ל נדלדלו כעלי החריות. ומשמע הא לא נתקשו כעץ רק תלויות כך למטה ואין עולין מאליהן לשדרה רק ע״י כפיתה כשר הוא וי״ל כה״ג נמי פסול הוא כל שאין עולה מאליהן ומש״ה מצוה ממובחר ליטול לילב שאין עלין תלויות למטה אע״פ שיכול לכפרתן ולאוגדן די״ל כה״ג פסול הוא אבל מדינא כל הראוי לבילה כו׳ כשר ודוקא כחרות שנתקשה וא״א לכפותן פסול אבל כל שעולין מאליהן עם השדרה אע״פ שפרודות קצת משדרה אף מצוה ממובחר ליכא וזהו דהקשה על הר״ב בס״א שכתב שאין פרודות לגמרי דבהא מצוה ליכא רק בתלויות למטה כעלי החריות אלא שאין נתקשו ויכול לכפותן בזה י״א שפסול ומש״ה מצוה לצאת כל הדיעות. ולפי״ז מ״ש הר״ב אם נתקשו עלים וא״י לחברן עם השדרה א״י מה הוא דהא זה בכלל חריות וי״ל עלים נתקשו למעלה אף שעולין בצדדים עם השדרה פסול דאין ראוי לבילה וכפות בעינן עי׳ בהר״ן וצ״ע בכל זה גם במ״מ יש לעיין בפירושו. ומ״ש הט״ז דהיינו כו׳ דקשה ליה דלכאורה הר״מ ז״ל מפרש נדלדלו כפירש״י ז״ל נעקרו ממקום חיבורן בשדרה (ומעורין במיעוט) ופי׳ תלוין למטה הוא פי׳ אחר וחולק ואיך כתב הר״ב דהיינו וז״א דיש לפרש נדלדלו ג״כ תלוין למטה ונדלדלו מאורך השדרה ואף לא נעקרו מחיבורן והבן זה ואין להאריך עי׳ אות ג׳:

וכן עט״ז סוכה ל״ב א׳ חרות פסול דומה לחרות כשר כפירש״י ז״ל ע׳ אות א״ב והנה לי ההדיוט נראה כאן כוונה מיוחדת בט״ז ז״ל כמו שאגיד כי במשנה נפרדו כשר נפרצו פסול י״א כפשוטו נפרדו מרחוק קצת משדרה נפרצו תלויי למטה כעלי חריות ולא נתקשו ויכול לכפותן ולאבדן אפ״ה פסול והוא לשון הר״מ ז״ל שם בכ״ף הדמיון כעלי החריות וברייתא חרות פסול דומה כשר כל הראוי לבילה ופסק במשנה דפסול דומה כן. וז״ש הר״ב ז״ל וכ״ש נתלשו אף דכ״ש הוא לומר כמו פירש״י ז״ל נעקרו בחיבורן אף שמעורין במיעוט ויכול לאגדן פסול ה״ה בעלי החריות אף שיכול לכפותן האגד פסול כי לא מפשינן פלוגתא ביניהן ובמ״מ ובר״ן די״ל רש״י והר״מ ז״ל אחת היא והבן והפסול הואיל ואין עולין עם השדרה. ואם עולין ופרודות ונתקשו שא״א לכפותן ג״כ פסול ומצוה ממובחר שלא יהיו פרודות לגמרי שהרי הר״ב אומר כן בס״א אבל י״ל דומה לחרות התחיל להתקשות כמ״ש הט״ז ז״ל והבן זה:

ויש מפרשים עט״ז הב״י הביא תוס׳ ב״ק דף צ״ו א׳ ד״ה נחלקה התיומת (הוצין נקראין העלין כברייתן כפול כל אחד לב׳ ופניו פרוד וגבו מחובר כאלו הוא א׳ חופיא שנפרד עלה אחד לב׳ בגב יע״ש) והביאו התוס׳ שם פי׳ הגאונים ורש״י ומ״מ וכלם מיירי באותן לולבים שכלים למעלה בשני הוצי דהיינו בראש השדרה יוצאים שני הוצי כ״א כפול ולפי׳ הגאונים אותן ב׳ הוצי העליונים בעינן שיהיו מחוברים בגבן אבל בפניהם פרודות הם ב׳ הוצי עליונים ועב״י מ״ש גם נגד פניהם נמצא כן לפעמים דבר אדום ביניהם בפניהם מחברם יחד כאלו הב׳ הוצי הם נראה כאחד ממש (גב העלים הוא בגב השדרה ופני העלים פרודים כשאר עלים וב׳ עליונים צריך שיהיה מחובר גבן ועסי׳ תרנ״א) וכל שנחלק התיומא ב׳ הוצי זה מזה בפניהם אע״פ שגביהם מידבק יחד ממש פסול וע״ז כתבו שכן נראה מבה״ג וביאר ברא״ש בסוכה ל״ב שפי׳ בה״ג נחלקה תיומת גב העלין היינו עליונים ב׳ הוצי אלמא בגב מיירי ובפניהם הם פרודות כשאר עלין ויש ביניהם דבר אדום נראה בפניהם המחברם בגבן יחד ב׳ הוצי אלו ופסול זה ברוב האורך של גבן ע׳ ברא״ש וטור וע״ז כתבו התוס׳ שבארצם לא נמצא לולב כשר א׳ מחמש מאות שיהיה ב׳ הוצין מחוברים בגבן כי נמצאו ושכיחי שיהיה בראש השדרה ב׳ הוצי מיעוט המצוי אבל מ״מ פרודות בגבן כ״א א׳ מת״ק שיהיה כשר וכמעט אין בנמצא כלל וע״ז כתבו דאם מתחלת ברייתן נולדו כך בחילוק גבן י״ל כשרנהוא וכמו שסיים הרא״ש ז״ל אח״כ הביאו פירש״י ז״ל ולדידיה קולא כל שאין נסדק השדרה למעלה כ״כ עד שיהא ב׳ הוצי שעל ראש השדרה נראים חלוקים זה מזה כשר. ופי׳ ר״י בשם י״מ קצת חומרא מפירש״י כל שנחלק מעט משדרה שנמצא ב׳ הוצי אין סמוכים זה לזה פסול הא כל שהם סמוכים ממש אע״פ שאין דבוקים בגבן כשר ולהגאונים כל שאין הרוב הוצי עליונים דבוקים ממש בגבן כאלו הם גוף א׳ פסולים. וע״ז כתבו לפי׳ ר״י בשם י״מ אע״פ שיש קצת קושיא דליבעי בעיא בסתם נחלקה התיומא ב׳ הוצי עליונים דרוב לולבים אין בענין זה גידולים רק רובן רק הוצי א׳ בראש השדרה ומ״מ ניחא להו דבעי להמיעוט הנמצא משא״כ לפירוש הגאונים אין כמעט בנמצא כלל שיהיה רוב ב׳ הוצי אלו דבוקין בגבן כ״ה להמעיין בב״י ומיושב קצת מ״ש הט״ז ז״ל. והט״ז ז״ל מפרש פי׳ הגאונים כך מעיקרא ב׳ הוצי מחוברים בגבן (כמו שאר עלין כפולין ומחוברין בגבן כך ב׳ הוצי עליונים שכינים וסמוכין זה לזה שאין שדרה מפסיק ביניהם רק בשורשם מפסיק קצת שדרה בעינן שיהיה ב׳ הוצי מחוברין בגבן נמצא יש שם ד׳ עלים כשיפרידם) ומ״מ אין יוצאין משורש א׳ רק זה למעלה מזה כשאר עלי הלולב ותיומא ע״ש שדבוקים גבן כו׳ ופי׳ בשם י״א שאין דבוקים בגבן תיומא נקראו שיצאו משורש אחד בשדרה ממקום א׳ ממש ונחלקה קצת מהשדרה במקום שורשם פסול וע״ז הקשו ג״כ שאין בנמצא ממש אפילו מעט בשורש א׳ יע״ש. ולענין הלכה המחבר והר״ב לא הביאו כלל דעת הגאונים וי״א רק פי׳ הרי״ף והר״מ ז״ל גב רוב העלין של הלולב ופי׳ עלה אמצעי שאין כו כ״א עלה א׳ הוצי א׳ בראש וכפול ב׳ כשאר עלין בשם תה״ד בשם רש״י והיינו כל שרוב עלה העליונה בגב נפרד יש לפסול. ומצוה ממובחר שלא יהיה כלל נפרד ואין בנמצא ממש כזה שלא יהא המיעוט עלה התיומא למעלה נפרד במיעוט נסתפקתי לולב שיש לו ב׳ הוצי למעלה ונפרד בגב יותר מהרוב ולולב שיש לו עלה א׳ כה״ג נפרד ברוב איזו מהן עדיף בלא ברכה וכן במיעוטן כה״ג בברכה איזה מהן עדיף ואי״ה במ״א אות ד׳ ובט״ז לקמן אבאר עוד:

אלא עט״ז ואם אין לו כ״א יבש לגמרי אף נפרד ונשבר בציפורן מברכין בשעת הדחק אף שיש לאחרים כבסי׳ תרמ״ט ס״ו וכאן י״ל ביכול להשיג לולב ע״י טורח וי״ל בנשבר בציפורן אין מברכין בשעת הדחק ואי״ה בתרמ״ט יבואר. ועי״ד סי׳ ל״ו סעיף י״ג שם פירש הר״ב יבשה הריאה ומשרטט בציפורן ונשאר רושם אבל כאן הפירוש שנשבר עי׳ פרישה:

ואם עט״ז דלדעת המחבר אין פוסל נקטם התיומא לחוד בנקטם רוב עלין עליונים. והנה אם נאמר רוב עלין עליונים הפירוש שאם כלה הלולב בשלש מלין ושנים נקטמו פסול הא כלה בעלה א׳ וכדומה מפסל בעלה זו לבד והר״ב אין חולק אהמחבר משא״כ אם נפרש רוב עלין העליונים היוצאים גבוהים מהשדרה י״ל שחולק ועב״י וב״ח וגם לזה י״ל רוב מספר כו׳ ומ״מ י״ל דל״פ ולענין כמה יהא נקטם צ״ע די״ל לרובו של כל עלה ועלה מהעליונים ובעלה אמצעי ברובה לא במשהו וי״ל במשהו ועי׳ בהר״ן ומ״ש הר״ב אם אין אחר כשר זה בד״מ משמע דנקטם דמשנה קאי אף לנקטם רוב עלין עליונים וכ״ה בלבוש ובא״ז יע״ש ובא״ר אות ז׳ כתב דמודה הר״ב בנקטם ראשי העלין וצ״ע ובלבוש כתב דרוב ראשי העלין עליונים בכל שהוא פסול וכן עלה עליונה אלמא מפרש דל״פ כמ״ש ומ״ש כל שהו צ״ע ויש ליזהר בזה טובא בעלה אמצעי לעיין ביה אם לא נקטם העלה כ״ש ויכול להכיר זה כשמעיין בה וצ״ע. ואי״ה באות ז׳ יבואר עוד בזה:

אבל עט״ז בסוף סי׳ תרמ״ט הטור רוצה לומר דהר״מ ר״ל דוקא יבש ולא שאר פסולים וכן שאר המינין אתרוג ג״כ פסול דלולב דמיקרי הדר אף ביבש לא שאר מינין וע״ז כתב הטור דלא נהירא דמ״ש זה מזה וא״כ י״ל דגי׳ הר״מ ז״ל ל״ד לולב יבש ה״ה כל הפסולים וכל המינים בשעת הדחק יוצאין בו וכמ״ש המ״מ באמת כן בשם הגאונים בפ״ח מה׳ לולב ה״א וא״כ צ״ע על הב״י מ״ש דרוב הפוסקים ס״ל דיעבד פסול הא הרבה ס״ל דבכל הפסולים יוצאין בשעת הדחק. והר״ב כאן מיירי בעת הדחק ובתרמ״ט לולב יבש הכשיר אף שיש לאחרים כל שאין לו מברך עליו ובעת הדחק דליכא אחר כלל י״ל כל הפסולים משום מום לבד גזול כו׳ מברכין עליו ומיהו הט״ז שם אות י״ב כתב בעת הדחק לא יברך חוץ יבש ואי״ה שם יבואר. מ״ש בדפוס הטור ס״ל כדעת הרמב״ם ט״ס לכאורה וצ״ל בבי״ת בדעת הרמב״ם. עב״ח סוף סי׳ תרמ״ט ועא״ר כאן. ומ״ש משמע דהר״ב מכשיר אף מנקטמו עלים עליונים ג״כ בעת הדחק להמעיין בד״מ ובא״ר וא״ז ובתרמ״ט יבואר עוד בעזה״י:

אם עט״ז גמרא ל״ב א׳ ועב״ח ולכאורה דברי הט״ז והב״ח אחדים המה יע״ש ובתוספת ביאור קצת דמדלא אמר רב פפא שאני הכי בברייתא דעביד מתחלת ברייתו כהימנק ר״ה מיירי בנסדק אח״כ כשר ש״מ דר״ל דאף נסדק יש חילוק בין הימנק או לאו כו׳ ונסדק ודאי לאחר מכן משמע ע״כ מחלק הטור אף שנסדק לאחר מכן בין סדוק בראשו לשני ראשין פסול ובין סדוק באמצע ובראשו סדוק אף נתרחבו באמצע השדרה כשר. והמחבר נקיט לשון הר״מ ז״ל פ״ח ה״ג נסדק אם נתרחקו נראין כשנים רחוקים זה מזה כהימנק שקורין צירקל מרכז עמ״מ שם פסול ואם אין נתרחקו רק סמוכים ממש כשירים ועמ״א אות ז׳ דלכאורה קשה להר״ב ז״ל בס״ג איך יצויר שלא נחלק התיומא בשלמא הר״מ והמחבר ברוב עלין דוקא כו׳ לז״א המ״א דמיירי מן הצד והעלה עליונה קיימת והשדרה נסדקה אצל העלה העליונה. ומיהו בנולד מתחלת ברייתה ב׳ שדראות י״ל פסול אף לא נתרחקו זה מזה דשינוי הוא. וכן נולד בלי עלה עליונה כלל או ב׳ הוצי ונולד בחילוק התיומת י״ל דכשר דוקא נחלק וניטל התיומא הא נולד כך חסר ונחלק כשר ועי״ד לענין טריפות וצ״ע. עב״י בשם רי״ו. וערש״י שם אלא דעביד כהימנק לאפוקי ממקשן דהיה סבור ברייתא סדוק ג״כ נסדק אח״כ כהימנק בתולדה ולהרמב״ם ומחבר כהימנק נתרחבו אף נסדק אח״כ בזה פסול ע׳ אות ט׳:

ואפי׳ עט״ז תירץ גם כן קושיית המ״א באות ז׳ וכמ״ש באות ח׳ כאן דלהר״ב בס״ג איך יצויר זה ותי׳ דלא נחלק התיומא עד השדרה וע׳ אות ד׳ למחמירין כל שלא נחלק הרוב רק המיעוט או טפח כשר וכשנחלק עד שנראה ב׳ ראשי חופים כשנים מרוחקין כהימנק פסול אף במיעוטו וצ״ע כי שכיח הרבה כך ויש ליזהר בזה:

אבל עט״ז מ״שעלה עליונה חמור משאר העלין היינו למ״ד נחלק התיומא דוקא עלה עליונה לא רוב שאר העלין וע׳ מ״מ פ״ב ה״ג נקטם עלה י״ל אף בכ״ש יע״ש וצ״ע ליזהר בזה אם בעלה עליונה פסול בכ״ש נקטם נסדק כהימנק וכדומה: