הדס עט״ז משמע שמפרש כאן כמ״ש בסעיף י׳ וע׳ באר הגולה אות א׳ וקשה לאיזה צורך כפל דבריו ובלבוש השמיט כאן רק בס״ט הביא מחלוקת ולומר דכאן בנקטם עלין עליונים קאמר דבלולב נקטם ראשו כה״ג פסול עסי׳ תרס״ה ס״ו וכאן כשר הוי א״ש. ובתרמ״ה אות ו׳ כ״כ הט״ז יע״ש ועי׳ סימן תרמ״ז בט״ז ד׳ בערבה יע״ש:

ג׳ עלין עט״ז בר״מ ז״ל פרק שמיני ה״ה מלולב ובגמרא סוכה ל״ב וברש״י ותוס׳ שם משמע דגירסא בגמ׳ כן תלתא טרפי בחד קינא ועלח״מ שם. וכ״מ ברי״ף הגירסא בחד קינא. ומ״מ צ״ע דבר״מ לא נזכר רק נשרו רוב עלין ברייתא שם באסא מצראה משא״כ המחבר נקיט תרי זימני כאן ובס״ה הוא כפול לכאורה ואין חילוק כלל בין נשאר קן א׳ בראשו שלם או לאו כמ״ש בס״ה והדס הפשוט ג׳ בקן א׳ כל שנשאר א׳ אע״פ שנשאר הרוב שנים פסול וע׳ אות ד׳ ואי״ה שם יבואר:

ירוקת עט״ז סוכה ל״ג ב׳ כפירש״י ז״ל והנה אדומה תיפוק ליה דמשונה מהדס עץ ועלין ירוקים וזה אדום ובלאו שחור אדום פסול ואם נאמר דפסול משום דהוי פרי ואנן ענף עץ ולא פרי בעינן א״ש אדום פרי הוא ולכשיבשו מעט יהיה ניכר גמר פריו שחור וע׳ בירושל׳ מה נפיק בינייהו כו׳ והנה ירוק כולל גרי״ן גע״ל בל״א עי״ד מזה וא״כ גע״ל בל״א נמי משונה מראה רק דלא נגמר פריו כשר כאמור. וכעת לא מצאתי בזה מפורש וע׳ בהגאון המפרש שם יע״ש:

ואין עט״ז לכאורה צ״ע דעלתה בו תמרה סוכה ל״ג א׳ פירש״י ז״ל כן לא עינבי הדס דבתלוש האדימו או אשחרו אבל גדלו במחובר ואולי יש איזה חסרון תיבות ובעלה תמרה בנקטם יאפו בי״ט דהוי נראה ונדחה אין חוזר ונראה ע׳ אות ח׳ ואות י״ב ואי״ה שם יבואר וצ״ע:

א׳ לאכילה עט״ז ומ״א אות ב׳ ועי׳ לבוש בהג״ה הראה לש״י ס״ו ויראה דהיינו באין הושענא אחריתי ועבר ולקטן בי״ט אסור לאכול דאיתקצי ביה״ש אף איסור דרבנן אמרינן מיגו דאיתקצי עמ״ש בה׳ שבת:

ומיום עט״ז ועמ״א ג׳ ד׳ ובלבוש דמיום ראשון ואילך דרבנן כו׳. וי״ל לכאורה מיום ראשון ואילך היינו לדידן מחול המועד ואילך אם אשחור בחה״מ כשר מיעטן דלא נראה ונדחה וחוזר ונראה דבידו לתקן בחה״מ אבל אשחור בי״ט א׳ ב׳ בעיא הוא בנראה ונדחה אי חוזר ונראה אלא דמסתימת המחבר משמע דביום א׳ גם כן כשר בכל ענין בעבר ולקטן אף אשחור בי״ט והט״ז כתב דר״פ פשיט ליה דזאת אומרת אין דיחוי כו׳ ור׳ ירמיה מיבעי ליה בדברי המשנה כמ״ש רש״י שם ל״ג א׳ ד״ה מפשט פשיט ליה לתנא וא״כ לא שבקינן פשיטותיה דר״פ בשביל ספיקו דר״י והנה עלתה תמרה אין בידו וכסהו הרוח יש בידו לגלות ועב״ח בזה ועחה״ר. ובנקטם ראשו ועלתה תמרה י״ל הוי ס״ס שמא כשר ושמא אין דיחוי אצל מצות ועחה״ר. ודבר דבדיעבד כשר ולכתחלה פסול כשחוזר להכשירו לכ״ע ל״ש נראה ונדחה וכשר הוא שם בחה״ר. ואי״ה במ״א יבואר עוד:

אבל עט״ז סוכה ל״ב ב׳ ועחה״ר הד״ס שוטה א׳ שאין גמור ב׳ שאין הולכין כשורה יע״ש:

אפי׳ עט״ז ועחה״ר משמע נמי דמכשיר בקן אחד שלשה ונשר אחד ונשארו שנים כשר ובאסא מצראה בעינן שישתייר ג׳ דוקא וע׳ א״ר אות ב׳ בהדס שיש שנים בכל ההדס אם נשר א׳ פסול ומהט״ז משמע דבשנים בכל קן אם נשר א׳ כשר. ודוקא ביש שלשה ונשר ב׳ הרוב פסול ולדינא יש להחמיר והיינו אם נשר ברוב שיעור אורך ההדס עלה א׳ מכל קן בשנים ע״ג שמם כבס״ה:

ולעיכובא עט״ז דבזה יבש עדיף כבס״ח. ומשמע רוב שיעור הד״ס המוזכר בתר״נ ג״ט אפשר שא״צ במקום א׳ שיעור עבות עד״מ אם ההדס אורך ששה טפחים ויש בו בכל האורך ב׳ טפחים ומשהו כשר אפי׳ מפוזר א״ד כל שהרוב אין עבות לאו הדר הוא הוי ופסול וצ״ע:

ונשתיירו עט״ז מ״ש המחבר שיהא בראשו להרא״ש מורכב על שניהם ופירש בראשו על העלה הרוכב על שניהם ומיקל אף לא נשאר לח בראש ההדס כ״א עלה א׳ בקן הרוכב על שניהם כשר וקשה בס״ג כ׳ המחבר זה הדס שוטה וא״י בו ולבוש ג״כ קשה ודוחק דמיירי שבראשו יש קן ובשאר אורך הדס הם ג׳ בחד קן ממש ויבשו וצ״ע בזה:

כמושין עט״ז בס״ו דכמוש כשר שהרוב כן משא״כ יבש רוב אין כמוש מציל ליש פוסלין ולא הכריע המחבר ולכאורה ביום א׳ ספק תורה והשאר ספק דרבנן לקולא וכ״ת לברך לי״א ד״ת כבסי׳ רע״ו י״ל כל שספק דרבנן כשר תו מברך שפיר ובב״י הביא בשם הר״ן ז״ל וראוי לחוש להר״א ז״ל. ועמ״ש בכללים קטנים בכ״מ שהביא י״מ וי״א באחרונה יע״ש ואם נשאר עלה אחד בראשו כמוש י״ל הוי ס״ס ופסול:

נקטם עט״ז עיין אות א׳ ונקטם עצו ועלה א׳ ונשארו שנים י״ל פסול לכ״ע דניכר הקטימה וצ״ע ואי״ה במ״א יבואר עוד: