בלא עט״ז ער״ן בקרבן יאוש והקדיש דע״י הקדש המצוה נעשה הקנין יאוש ושינוי רשות הוי מה״ב ודכוותיה בלולב לכאורה ע״י אגד ובי״ט אע״ג לדידן א״צ אגד ועתוס׳ סוכה ל׳ א׳ ד״ה הא וע״ב ולקנייה מעיקרא אסא והשתא הושענא היינו מעי״ט דעדיין לא חל המצוה ועסי׳ י״א בט״ז אות ה׳ ומ״א יו״ד וא״ז כאן יע״ש ועמ״א ואי״ה שם יבואר עוד:

של ישראל עט״ז ולא מהני ביטול כתותי שיעורא יפסול כל משא״כ ע״ז של עכו״ם:

מיום עט״ז הקשה דפריך בדף ל״א ב׳ לרבא ובדף ל׳ משמע רבא מוקי גזול בי״ט א׳ לבד א״כ אשירה דעכו״ם נמי בי״ט א׳ פסול דלאו דיליה הוא כו׳. ואגב אזכיר מ״ש בכפות תמרים ל״א ב׳ אפירש״י ז״ל לולב עכו״ם תקרובת אין לה ביטול כמ״ש הר״מ ז״ל פ״ח הלכה ט׳ מהל׳ עכו״ם וי״ד קל״ט רק בעכו״ם עצמה יש ביטול יע״ש ועי״ד בט״ז וש״ך אות ל״ד אף דאין כעין פנים ובסי״ג לנ״ח פסול י״ל דכתותי ונ״ח שיעור בעי ותקרובות כעין פנים אפשר נמי חשיב בנרות כמו מנורה ועיין סי׳ קנ״ד סי״א פסק הר״ב כיבן שמשן מותרים להדיוט יע״ש אלמא לא חשיב ליה תקרובות כ״א בהמה דוקא זבחי מתים כו׳. ודע עוד לכם משלכם אם מצא לולב הפקר והגביה ולא כיון לקנותו א״י בו כ״כ בספר כפות תמרים שם ומוכרח הוא דעכו״ם דוקא מיום ב׳ ואילך. ושאול דאינו יי״ח אגב דחייב באונסים וה״ה גזול ל״ד לחמ״פ דהיכא דחייב באחריות שלך קרינן ביה ומיעוטא דלכם נוקי בשאול בלא אחריות או הפקר וכדומה ולמ״ד גורם לאו כממון חמ״פ כתיב לא ימצא א״ש עיין פסחים דף ו׳ א׳ ועיין במ״א תקפ״ו אות ה׳ בשם הב״ח ומ״א דמי לחמ״פ וצ״ע דהתם לא ימצא כתיב דכי איתיא הדר בעיניה וכ״ש לחכמים דפליגי על ר״ש ב״ק ע״א יע״ש ומנלן בשאר דברים דמשום אחריות כדיליה הוי. ועסי׳ תקפ״ו ס״ד ת״ע אין לה ביטול ולבוש בכאן לולב עכו״ם ששמשו בו ע״ש. ומ״ש באתרוג המורכב עמ״א תרמ״ח אות כ״ג יע״ש ולהט״ז כל ז׳ בלא ברכה אם אין אתרוג כשר ולהלבוש הדס המורכב י״ל כשר דלא נעבדה עבירה כי נראה הדם אילן סרק הוא אע״ג דגדילים בו כמין ענבים עיין הל׳ ברכות מזה ועי״ד רצ״ה בש״ך אות ג׳ ובס״ו בהג״ה סרק בסרק מותר להרכיב ולהמ״א אסור דלאו הדס הוא. ומ״ש הלבוש דב״נ י״ל דמוזהר על הרכבת אילן עי״ד רצ״ו בש״ך ג׳ דקי״ל כחכמים דמותר ביה ול״ד לבישל עכו״ם בב״ח חולין קט״ו לתכ״ח דמ״מ תועבה היא אבל לא נעבדה עבירה מיקרי וא״כ בהכרח הטעם דלאו אתרוג הוא ה״ה הדס וי״ל אתרוג כנדחה הוי מאחר שאין לו תואר אתרוג משא״כ הדס אי דומה ממש. ומיהו בשו״ת ח״צ ז״ל בסי׳ קמ״א וגם בית יעקב כ״ע מודים דמורכב הדס פסול יע״ש וא״כ הדסים בארצות אלו אם יודעין שהם מורכבים פסולים ובספק צ״ע ועי״ד לענין קבוע בזה. ואותן הלוקחים מאריס שלא בידיעת בעל הגן י״ל דידע ומחיל ולית בהו משום גזל. עמ״ש אי״ה באות ה׳:

גנות הצעירים עט״ז ועמ״א אות י״ד בזה יע״ש:

כ״ז עט״ז באות ג׳ דנשתנה לא נמאס כפשתן נטוע ואם נאסר האילן את״ל בנטעו ואח״כ עבדו וכדבעינן למימר אי״ה במ״א אות י״א מיירי כאן בביטל עכו״ם אח״כ בקציצה ועסי׳ י״א בט״ז ז׳ דמה״ב לא הוי שהוא לא עשה עבירה צ״ע דמשמע אף אם הוא עשה עבירה כיון שאין שייכות להמצוה לא הוי מה״ב עתו׳ סוכה ואוונכרי בגזל כל שקנה קודם סיוע המצוה לא הוי מה״ב אף גזל ושיפוהו אלא דלא יברך עליו ואחרים מברכין עליהם. ואי״ה במ״א יבואר עוד:

ויש עט״ז עב״י בשם הרא״ש ואפשר אף בלא ברכה א״י י״ח כלל הלכה כר״י לגבי שמואל ולפ״ז בגזול בשאר ימים צריך לחזור וליטול ולברך דלא יצא י״ח כלל בגזול ולהר״מ ז״ל בשאר ימים יי״ח בגזול רק באין מברך עליו כסאה חטה אין מברך אלא מנאץ ולדינא צ״ע בלקח גזול בשאר הימים אי מברך אפשר אח״כ וספק ברכות לקולא ובס״א קניא בשינוי יי״ח ואין מברך עליו לכתחלה ואי נטל יי״ח ואסור לברך אאחר:

דניחא עט״ז בתה״ד ק׳ בספרים אף מעט אסור ללמוד דאין קבע משא״כ לולב ואתרוג דגבול יש ליטול ולנענע שרי יע״ש ומשמע אתרוג נמי וק״ק דאמר תרומה לא יטול שמפסיד במשמוש היד ער״מ פ״ח מסוכה ולולב ולמ״ד שמכשירה מודה באלו למ״ד מפסידה וי״ל דלכל ז׳ ימים מפסיד ופ״א לא לפ״ז ראובן קנה אתרוג והלך לעיר אחרת אין הציבור רשאין ליטול שלא מדעת דאין גבול ומפסידים האתרוג וגם הלולב י״ל שלא מדעת כה״ג גזול הוי. שאלה מי שגזל לולב דחבריה ליטול לצאת י״ח אי פסול לעדות תשובה שם מבואר דאין פסול ועיין סמ״ע ח״ה ל״ד ו׳ ראבי״ה דה״ה הלומד מספרים דסבר מצוה עביד כל דמכוין למצוה לאו גזלן מקרי וי״ל אף אם יודע בודאי דגזלן הוא כיון דלא חסרי׳ לחבריה מידי י׳ל לא הוי בכלל לא תגזול. ודע בי״ט א׳ דאסור ליטול שלא מדעת ולא ניחא ליה ליתן במתנה ע״מ להחזיר ולקיים מצוה בממונא הא לא אמרינן:

עד עט״ז ועמ״א אות ח״י ולהט״ז לא נראה לו זה דודאי כ״ע מודים דצריך ליטול ניקור עכברים דמאיס ופליגי הני ב׳ לישני ול״ק דלא מהני הסרה הואיל ובא מכח מיאוס ומש״ה יבש לא מהני הסרה ולל״ב דמהני הסרה ניקור כ״ש דמהני ביבש להסיר א״כ לכאורה הר״ב ז״ל זיכה שטרא לבי תרי. ובמ״א ח״י ובא״ר י״ו מקילין יע״ש ועיין בכפות תמרים מ״ש משמן שנמצא בו עכבר דמאיס להדלקת מצוה מ״ש מכאן יע״ש בזה. ועמ״ש אי״ה באות ט׳ מזה לענין הדר בי״ט:

וחזזית עט״ז מ״ש בר״ן וי״א י״ל קצת י״א שסוברים שהטעם דלאו הדר וסוברים הדר בשאר הימים כשר כהר״מ ז״ל. ובגמרא ל״ו ב׳ ניקב עכברים באות הקדום אמר רב אין זה הדר ע״כ בי״ט ב׳ דבי״ט א׳ חסר בלא״ה פסול אף בלא עכברים וע״כ בשאר ימים ואף חתכו פסול ומש״ה פריך לר״ח ומשני דמאיס לא מהני חתך אח״כ ול״ב הדר בחתך אח״כ וע׳ לח״מ פ״ח ה״ט וכפות תמרים בזה ומ״מ מדלא אמר רב פסול דמאיס ונקיט לישנא דאין זה הדר ש״מ דהדר פסול כל ז׳ אבל הר״מ ז״ל משמע דהדר כשר בשאר הימים ומדר״ח דייק לה דחסר והדר לדידיה שוין המה ולא ס״ל כמ״ש התוס׳ בר״פ ד״ה בעינן.והר״ב שכתב וחזזית כו׳ הוא דלא כהמחבר וסובר הדר פסול כל ז׳ וחסר הוא דכשר חזזית רבותא קאמר דל״ת כמ״ש הרא״ש ז״ל במשנה עלתה חזזית דירושלמי מכשיר חזזית בשאר הימים סובר חזזית מטעם חסר הוא (גרב) אי פליג אתלמודא דידן והדר כשר בשאר הימים ומש״ה כתב הר״ב שאף חזזית פסול בשאר הימים וי״א הוי לכתוב ומסיק בחזזית יש לסמוך להקל בחזזית דוקא דהוי כס״ס שמא הדר כשר בשאר ימים ושמא חזזית מטעם חסר וירושלמי אין חולק כו׳ ומשמע אף לברך עליו בשאר הימים בחזזית ואי״ה בסוף הסי׳ אבאר עוד בזה:

שני י״ט עט״ז הנה באין נמצא אחר מבואר בס״ו אף ביום א׳ נוטלין ואין מברכין וי״ל כאן מיירי שיש בנמצא ע״י טורח בשני א״צ לטרוח. א״נ בפסולי ראשון ביום א׳ רק הש״ץ נוטל שלא תשתכח תורת לולב ולא יחיד עא״ר אות י״ט בשם כ״ג ובשני נוטלין כל יחיד בלא ברכה דבקיאין כו׳ ופסול מחמת ספק פלוגתא וכדומה ביום א׳ לכאורה בשני מברך דעל ס״ס י״ל דמברכין כמ״ש בפתיחה לה״ב וכבסי׳ תפ״ט וי״א דמזלזל בי״ט ב׳ אם מברך עיין לבוש:

יברך עט״ז ועמ״א אות כ״ג בשם ד״מ ואי״ה שם יבואר:

ויש עט״ז עסי׳ תרמ״ה אות ז׳ מה שקשה ובא״ר שם ומ״ש אלא ביבש משמע לולב יבש דהדר מיקרי עדיין שצורתו עליו הא הדס יבש לא ובמדינתינו שאין מצויין הדסים נוהגין לברך איבשים וכמ״ש הר״ב בהג״ה ומיהו יבש דהדר הלבנת פניו כבסי׳ תרמ״ו ס״ז י״ל דהני דידן אין בגדר זה ובמקום שמצוין הדסים אם אין ידוע שמורכבים יש ליטול אותם עשו״ת ח״צ קס״א ועמ״ש בט״ז ג׳: כתב הא״ר אות כ״א בשם הכל בו חסר ויבש וחזזית תפוח ושלוק ונטלה פטמתו ועוקצו ונפרצו עלי לולב ונסדק וכוין ועקום והדס דשחורות ואדומות כשרים בשאר ימים. אבל הדס שוטה וצפצפה ואתרוג כושי וגדלו בדפוס כבריה אחרת פסולים לעולם וכן חרות שאין זה לולב כלל יע״ש. ונראה שזה דעת הר״מ ז״ל והמחבר אבל לדידן הדר פסול כל ז׳ הימים כפשטא דתלמודא ר״פ לולב הגזול. והשתא דצריכין לברר איזה מום מחמת הדר ואיזה מחמת חסר דכשר בשאר ימים יבש לאו הדר הוא. חזזית יש בו ספק אי הדר או חסר עט״ז אות ט׳. פטמתו עמ״א י״ז בצ״ע. ואם ניטל העץ עד האתרוג ומקומו שלם עמ״א תרמ״ח אות ט׳ י״ל דהוי ס״ס שמא רק חסר כשר בשאר ימים ושמא אין פסול כ״א בניטל בגומא. כושי למידין מכלבו דפסול בשאר הימים. ועגול ככדור פסול בשאר הימים. ענבים מרובים מעליו שחורות ואדומות פסולים לאו הדר הוא. וניקב נסדק וחסר כשר בשאר ימים ומשמע תפוח שלוק נמי כשר בשאר ימים וצ״ע דאפשר נשתנה מכמות שהיה ולאו במילתיה קאי ולאו אתרוג הוי. וניקב בחוטמו צ״ע בשאר הימים די״ל בחוטמו לאו הדר הוא עס״ה וסי״ב וי״ל דהוי כס״ס צ״ע עסי׳ תרמ״ח בט״ז ומ״א רמזתיו בנצטמק פחות מביצה וער״ן ור״ס דף מ״ו ב׳ וי״ל הדר כטעם ירוק או מדרבנן או באופן אחר: