משתנץ עט״ז לבוש משמע קצת מ״ה עיקר יום זריחת שמש (יום כינוי לשמש) ע״ש ופ״ג דיומא תמיד האיר השחר היינו בזריזים לא חיישינן לטעות כ״כ משמע כפירש״י ז״ל:

והמדקדק עט״ז בטור כתב המקדק במעשיו היינו שתמיד מדקדק בשאר מעשיו הא לא״ה הוי כיוהרא אבל מביתו לבית הכנסת יעשה רק בשעת תפלה לא יאחז אם אין מדקדק במעשיו ועא״ר ב׳. ומ״ש דאוחז הס״ת בברכה עב״י זה פי׳ המרדכי אבל רש״י ז״ל פירש דגולל ס״ת ופותחו יע״ש ועיין בהל׳ ס״ת אי רשאי לאחוז בעמודים בידיו או ע״י הפסקת טלית יע״ש:

היו עט״ז בתרמ״ט בט״ז יו״ד וק״ק דבדוחק כל הפסולים נוטלין ולא מברכין וי״ל דאיירי שנמצא אחר אבל ע״י טורח גדול. והתחיל בהיתר אף למ״ש הט״ז אות ד׳ ובא״ר שם די״ל דפוסק מ״מ בי״ט שני לדידן י״ל הר״ב כה״ג דאין פוסק כבסימן תרל״ט במ״א ט״ו בירדו גשמים בליל ב׳ יע״ש. והוי כעין ס״ס. והאי לאו כללא הוא דבאיסור מלאכה וכדומה י״ל דאין מקילין בי״ט ב׳ לדידן אע״ג דיש בו פלוגתא ביום א׳ ואי״ה בה׳ י״ט יבואר ועיין סוכה ל״ח א׳ דייק בי״ט ב׳ היינו בחה״מ עחה״ר חה״מ נמי י״ט מיקרי ותפלה א״א י״ט שלא לזלזל בי״ט א׳ יע״ש עסי׳ ת״צ במ״א א׳ ולמ״ש בחה״ר י״ל בהרחמן י״ל טוב וי״ל גם כן אין לזלזל יע״ש:

ואם עט״ז הקשה מסי׳ פ״ט שם בט״ז ד׳ מ״א י״ד לאו דלא תאכלו על הדם מ״מ כיון דסתם כדיעה א׳ שם דמפסיק לתפלה והר״ב לא הגיה שם כלום איך יצויר כאן התחיל בהיתר דאין מפסיק הא מפסיק לתפלה בהכרח וכ״ש צריך ק״ר ועא״ר ולא הבינותי יע״ש ומחמץ היינו שם פ״א בשנה ה״ה לולב לא חדר עמ״א שם אות ח׳. ועסי׳ רע״ג במ״א ו׳ בקידוש פוסק אף ע״ג דהתחיל בהיתר כשמואל וראיית הר״ן מר׳ יוסי עכ״פ ועחה״ר כאן משמע קצת הואיל דבהיתר ובתוס׳ סוכה ל״ח א׳ ד״ה מאי תירצו עוד תירוצים ובא״ז עמד בזה יע״ש והניח בצ״ע ואי״ה במ״א יבואר עוד: