אלא עט״ז סוכה מ״א א׳ ע׳ פירש״י ויקרא כ״ג פסוק מ״ם ודף מ״ג א׳ ובא״י יום א׳ ה״ה ח״ל מצוה שאין תלויה בארץ נוהגת בכ״מ ומדרבנן ז׳ בכ״מ ועסי׳ תרנ״א ותרנ״ב בי״ט א׳ ביה״ש נוטל כו׳ וביום ב׳ ילך למקום שמתפללין בעשרה אם רוצה ומיהו ז״א דבתקצ״ה מי שאין בקי בתפלת מוסף הא להתפלל בעשרה י״ל לולב אף בשאר הימים עדיף מלהתפלל בעשרה:

ביום שבת עט״ז סוכה מ״ג א׳ ה״ה שיוציא מרה״י לרה״ר ואף למ״ד האידנא ליה רה״ר הגזירה במקומה עומדת עסי׳ תקפ״ח בט״ז ה׳ ומ״א ד׳. וע׳ תוס׳ מ״ב ב׳ ד״ה טילטול וברש״י וחה״ר שם משמע לולב מוקצה הוא אע״ג דחזי למצוה דלאו כלי הוא כמו סדור הקנים דלא דחי בשבח בלה״פ והלכך בשאר ימים במדינה דרבנן י״ל גזרו משום מוקצה בשבת אלא במקדש או בי״ט א׳ אמאי יע״ש וא״ש לכאורה מ״ש המ״א בתרנ״א כ״ח בירושלמי דמוקצה לאחר שיצא דל״ש אין מוקצה לח״ש דתמיד מוקצה הוא אלא דל״ג אף במדינה בשאר הימים זכר להקדש ומ״מ לאחר שיצא מוקצה הוא וענפי אילן שיחדו להניף וכדומה כלי הוי משא״כ לולב אסור בהנאה וע׳ שבת קכ״ג וצ״ע קצת:

ואסור עט״ז לא הבינותי דשופר בשבת לא הוקצה למצוה עמ״א תקפ״ח משא״כ לולב בשבת בתוך ז׳ ואפשר אפי׳ בשנת י״ט א׳ הוקצה לכל ז׳ דאסור גופו ומקומו דוקא כלי שמלאכתו לאיסור התירו למקומו משא״כ אבנים אסור אף לגופן ומקומן אם לא ייחדום לכך ועסי׳ ש״ח במ״א אות י״ב וצ״ע:

האתרוג עט״ז ובסי׳ תרנ״ג לשיטתיה אבל המ״א כתב שם וכאן בשבת יכול להריח באתרוג ולברך עליו יע״ש:

דבעי עט״ז ובסי׳ י״ד אות ד׳ וה׳ יע״ש:

ואשה עט״ז עסי׳ י״ז סעיף ב׳ וט״ז אות ג׳ יע״ש דנשים מברכות אלולב חייבים ליתן לזה ובסוכה ל״ז ב׳ לרבי יוחנן מוליך ומביא למי שד׳ רוחות שלו ודר״י בר״ח לעצור טללים רעים א״כ גם היא נהנית ממה שהזכרים נוטלים הלולב ע״כ תתן לזה. ובתרנ״א כתבנו כי הנענועים שאנו עושים היינו כר״י בר״ח וכ״מ בגמרא א״כ גם האשה תתן לזה והיינו אם היא אלמנה או אין בעלה בעיר משא״כ אם בעלה בעיר יתן הוא לבד ואם יש מנהג שכל מי שיברך על אתרוג נותן מעות אתרוג צריכה גם היא ועם בעלה ליתן ועמ״א אות י״א ואי״ה שם יבואר עוד: